כבר סיפרתי לכם שרוב החיים שלי קראו לי מעיין, ואף פעם לא ממש התחברתי לגמרי לשם הזה, ובשנה האחרונה החלפתי רשמית לאגם. השם אגם נולד בתהליך ההבראה שלי, שכבר סיפרתי לכם עליו קצת, וממש על ההתחלה הכל התחיל להתהפך בשבילי, זה כאילו שהיקום החליט לעטוף אותי באהבה שלו כשהתעוררתי מהרחמים העצמיים,
באחד המפגשים שכבר הייתי 'במים העמוקים', התבקשתי להכין ציור של מים שקטים. הסכמתי וכל השבוע ניסיתי להביא את עצמי למשימה, ובאמת שניסיתי אבל לא הצלחתי להבין איך אני יכולה לצייר מים שקטים?
כל ציור שניסיתי לצייר מים הם ממש לא יצאו לי שקטים, אחרת לא הבינו שזה מים בכלל, סתם כתמים בצבעים, אבל בטח לא שקטים, עד שממש סמוך ליום שהייתי צריכה כבר להביא את הציור פתאום הבנתי, זה היה ברור שכדי לצייר מים שקטים לא מציירים את המים!! מציירים את האדמה! מציירים את הקרקעית. אם רואים אותה ברור אז המים שקטים!
למחרת באתי כולי שמחה ומאושרת על ההברקה שלי, אף אחד לא הסביר לי את זה, יכול להיות שציירים מנוסים צוחקים ואומרים אה ברור שכל ילד יודע, אבל בשבילי זה היה רגע מרגש, ואני הראתי את הציור שאני מאוד גאה בו עד היום, וזה היתה עוד אחת מהנקודות הרבות שנפתח לי הראש והלב בזכות היקום הנדיב הזה שיודע לשלוח מתנות כאלה, בזמן ובמקום שאת מוכנה, מתוך השיעור הזה גם נולד לי השם אגם, כי הבנתי שאגם זה שקט אמיתי, כי יש לו גבולות, ויש לו עומק, ואפשר לראות את הקרקעית,
הברבור יכולה לדבר על הברווז כמה שרק בא לה!! הפרפר יכול לדבר על הגולם כמה שהוא רק רוצה,
אני אוהבת את מעיין, ברור, אני ההתפתחות שלה, וקוראים לי אגם.
(תודה על כל האהבה שאתם שולחים לי למייל הפרטי, זה מחמם את הלב מאוד מאוד) |