צחוק ראשון - סיפור קצר מאת ערן רוטמן

1.

האישה הקטנה והחיוורת נדחסה לתוך כיסא העץ הישן ודיברה בקול רפה .

"אני לא יודעת מה לעשות , דוקטור . כל הזמן אני חולה , כל הזמן חום הקאות כאבים בכל הגוף . כבר הייתי אצל שני רופאים , עשו בדיקות . לא מצאו מה הבעיה “

"כמה זמן ככה ? “

"קצת יותר משלושה חודשים "

הרופאה שישבה מאחורי השולחן קימטה את מצחה וניסתה בקושי רב לעקוב אחרי דברי האישה . היא ראתה את הפריחה ואת העינייים המבריקות שהעידו על חום גבוה .

"רוסית ? אידיש " ? שאלה

האישה הניעה ראשה בשלילה . "אנחנו באנו ממרוקו , לא רוסית , לא אידיש "

חבל שלא הקדשתי זמן ללימוד עברית , חשבה הרופאה,  אבל למי היה זמן לכך

מיד מהאוניה נשלחה לטפל בפצועי הקרב בלטרון , ואח"כ לקיבוץ דגניה שם עבדה כמו כולם מבוקר עד לילה בכל עבודה דרושה , ובנוסף טיפלה בפצועים ובחולים .

כולם בדגניה דיברו רוסית או אידיש .

הסוכנות אמנם שלחה מורה לעברית אבל בלחץ הארועים והעבודה לא היה פנאי להתחיל את הלימוד .

עכשיו כשהוצבה לשרת כרופאה בקופת חולים "כללית " ביפו - הצטערה .

הרופאה הצמידה סטטוסקופ לחזה של האישה . דופק קצת מהיר חשבה , שום דבר יוצא דופן .

"תני לי בדיקות " ביקשה , והאישה הגישה ערימה של ניירות .

"אני רואה בדיקות הכל בסדר " אמרה הרופאה " בדיקות דם ושתן הכל נורמלי"

"הבדיקות בסדר " אמרה האישה ביאוש "זה אני לא בסדר , לא מוצאים את המחלה שלי "

הרופאה נזכרה במחקרו החדשני של פרופ' שרשבסקי אשר טען שיש מחלות פסיכולוגיות שגורמות למחלות אמיתיות . הקהילה הרפואית במוסקבה ובעולם דחתה בבוז את המחקר שהרי אפשר ליצור מערכת חיסונית גם בצלחת פטרי – אז מה הקשר לפסיכולוגיה . אבל הד"ר פרסקי היתה מוכנה לנסות . נו מה כבר יש להפסיד .

"איך השם שלך ? “ שאלה

"אני דורה "

"איך הפרנסה ? “

"פרנסה ברוך השם הכל בסדר . הבעל שלי עובד בשוק ,פרנסה יש "

"איך בית" ?

"בית הכל בסדר , נתנו לנו בית של ערבים ביפו , ברוך השם "

"ואיך ילדים " ?

האישה השתהתה

"ואיך ילדים " ? חזרה על השאלה

"ילדים זה בעיה , ד”ר , בעיה גדולה "

הרופאה שתקה והמתינה

"הבת שלי עובדת בכביש " דמעות קטנות החלו זולגות על לחייה

"מה הבעיה " ? הרופאה לא הבינה

"במרוקו היינו עשירים היה לנו הכל , אפילו לא היינו צריכים לעבוד , ועכשיו פה בישראל הבת שלי עובדת בכביש " האישה נענעה את ראשה ודמעות מרטיבות את חולצתה .

"אני לא מבינה מה הבעיה - עובדת בכביש זה טוב מאוד " פסקה הרופאה "עבודה פיזית זה טוב , שמש זה בריא, גם עבודה באויר נקי , עובדת בכביש זה טוב מאוד "

האישה שתקה בתדהמה והרופאה המשיכה :

"אנחנו ראשונים בונים מדינה של יהודים , חלוצים , אי אפשר מתפנק , כל עבודה זה עבודה טוב מאוד"

" באמת דוקטור " זיק של חיים נעור בעיני האישה

"באמת , באמת . גם אני כשהייתי חדש בארץ עבדתי בכביש "

"את עבדת בכביש דוקטור ? “ עיניה של האישה התרחבו

"אני עשיתי הכל . כל מה שצריך .כל מה שביקשו  , במדינה של יהודים אי אפשר מתפנק . אני עכשיו רושמת  תרופה , ואת הולכת הביתה לנוח "

"אני כבר מרגישה יותר טוב דוקטור " חייכה האישה ולקחה את המרשם .

2.

שבועיים אח"כ קיבלה הרופאה בונבונירה של שוקולדים מתוצרת חוץ ובפתק שצורף היה כתוב " תודה ד”ר פרסקי , אני מרגישה הרבה יותר טוב , דורה אוחיון "

3.

כנס הרופאים הראשון בבה"ח הדסה תל אביב התקיים מיד בשוך הקרבות .

ד"ר פרסקי הופתעה לפגוש שם את ד"ר רויזמן . הם לא התראו מאז קיץ 1941 .

"חשבתי שסטלין לקח אותך " אמרה ברוסית וחיבקה אותו בחום

" אמא רוסיה ואבא סטלין - הלוואי והייתי יתום " צחק "הם ניסו לתפוס אותי – אבל אני רצתי מהר יותר "

"מה שלום פרופסור שרשבסקי "?

"הוא נהרג " אמר בעצב , "בהפגזות הראשונות על מוסקבה”.

"כל כך חבל , איש כל כך טוב וכל כך מקורי "

"עצוב "

"מאוד"

"אני חושבת שהוא צדק בתיזה שלו על פסיכולוגיה ומחלות" אמרה . היא סיפרה לו על כמה מקרים בהם טיפלה וגם על הפציאנטית דורה .

ד"ר רויזמן הקשיב בענין ואז שאל : “את יודעת מה זה עובדת בכביש ? “

" ברור , זה חלוצים , בונים כבישים , כמו אנחנו עשינו מבוקר עד לילה "

הוא נענע בראשו מצד לצד " בעברית עובדת בכביש זה – פרוסטיטיוט , זונה "

ד"ר פרסקי הסתכלה עליו בחשד  , אבל מבטו הרציני הבהיר שהוא לא מתלוצץ . ידה נשלחה מבלי משים לפיה כמנסה לעצור את המילים שכבר פרחו.

אני פרוסטיטיוט ?

המחשבה כבר לא נתנה לה מנוח .

דורה הרי תספר לבעלה , ובעלה יספר בשכונה , טיבה של שמועה כזו להתפשט . מי יודע לאן עוד זה יגיע .

 סוף הסיפור של חתונה וילדים . התחלחלה. מי ירצה אישה פרוסטיטיוט .

אני חייבת לגשת אל דורה ולתקן את הטעות , להסביר לה שבגלל עברית עשיתי טעות .

4.

ד"ר פרסקי נקשה בדלת בקומה השניה של בית ערבי נטוש ביפו , לא רחוק מבית הקברות המוסלמי .

דורה פתחה את הדלת כשבזרועותיה בנה התינוק .

"מה את עושה פה דוקטור ? “ היא היתה מופתעת .

"אני עשיתי טעות ובאתי לעשות תיקון "

"קודם כל תיכנסי ותשתי משהו , יש בדיוק תה חם . מאוד קר בחוץ ד”ר. את עלולה להתקרר "

דורה הובילה את ד"ר פרסקי והושיבה אותה ליד שולחן עץ ישן שהיה הריהוט היחיד שבחדר

פרט לפתיליה ושתי מיטות סוכנות .

היא מזגה תה לשתי כוסות והתיישבה על אחת המיטות כשבנה בזרועותיה .

"מה זה הטעם של התה הזה , טעים . אף פעם לא שתיתי כזה "

"זה נענע , אני מגדלת את זה פה בחוץ , בעציץ "

הרופאה לקחה עוד לגימה

"איך את מרגישה ? “

"מאז שהייתי אצלך ברוך השם הכל בסדר " חייכה דורה "אפילו בלי התרופות אני כבר בריאה , אין חום , אין פריחה , אין הקאות . ברוך השם , אני שוב פעם צוחקת , אפילו שמעון הקטן צוחק " היא הניפה באויר את בנה התינוק אשר פיזר חיוכים לכל עבר .

"ומה שלומך ד"ר ? “

“אצלי הכל בסדר , כל הזמן עבודה . אין זמן מתפנק "

" את רצית להגיד לי משהו על טעות ? “ שאלה דורה

הרופאה היססה

"אמרת שיש טעות שצריך לתקן "

הרופאה הביטה סביבה

"מה הטעות דוקטור ? "

"כן , כן ..." התעשתה " טעות בכרטיס רפואי , טעות בשם של המשפחה שלך , כי אני עוד לא יודעת לכתוב עברית טוב , אז את בבקשה לכתוב פה על נייר את שם משפחה שלך , הנה פה גם עפרון"

"בשביל זה באת כל הדרך לכאן , בשביל טעות בשם משפחה שלי "

"כן , כרטיס רפואי זה חשוב מאוד , צריך כמו שצריך "

"גם שקרנית וגם פרוסטיטיוט " הדהדה המחשבה במוחה של הרופאה בעודה צועדת חזרה למרפאה

היא כלל לא הבחינה שהטפטוף הפך לגשם של ממש .

אחרי בית הקברות הרימה ראשה לשמיים וראתה את הקשת שהתחילה גבוה בענן ונישקה את הגלים המקציפים על האופק

"פרוסטיטיוט של ציונים , שקרנית בשביל מדינה " מלמלה..

האחות רחל והפציאנטים שגדשו את המרפאה ברחוב יפת הופתעו מאוד לראות את ד"ר פרסקי מגיעה זו הפעם הראשונה באיחור , רטובה עד לשד עצמותיה וצוחקת לעצמה .

צחוק ראשון מאז קיץ 1941 .

#   נכתב לזכר סבתי ז"ל - ד"ר לידיה דנילובה רוטמן - רופאה ובן אדם .