הטלוויזיה המסחרית של ישראל כנראה שמעולם לא הייתה , ולא תהיה בעתיד הנראה לעין יקירת הארגונים הפמיניסטיים בישראל. היא גם מעולם לא התיימרה להיות כזו, וברור לכולם שהמטרה היחידה שלה היא רייטינג וכסף. בעיה? יהיו אשר יגידו שכן - ושטלוויזיה אמורה ליצור תוכן איכותי ולא רק בידורי, ויהיו כאלה שיטענו שבעולם השוק החופשי, הכסף הוא העומד בסדר עדיפויות, ועל הערוצים המסחריים קודם כל לדאוג להכנסות ורק אח"כ, במידת האפשר להכניס תוכן איכותי. אולם, גם אם לרגע לצדד בגישה השנייה, נראה שבשבועיים החולפים - שברו הערוצים המסחריים את כל שיאי הציניות במרדף אחר הרייטינג ופנו למכנה המשותף הנמוך ביותר שיש בקרב הקהל הישראלי - והוא הגוף והמיניות של האישה.

ערוץ עשר היה הראשון לעסוק בכך, והעלה את "הקומדיה הדוקומנטרית" להגדרתו בשם 'ציצים'. ככה זה עובד - כשאין כסף, יוצרים אותו ע"י מכירת גוף האישה.

אבל בערוץ שתיים לא נשארו מאחור הרבה זמן, והחליטו שנערות המשתתפות בתכנית "מונית הכסף", ומעדיפות לא לגלות את עיסוקן, הן נערות ליווי - כינוי שהודבק לבנות בשידור ששודר ללקוחות הדור השלישי של אורנג', וגרר אחריו השלכות חמורות, כמו פיטורה של אחת הבנות מעבודתה. המסר של התכנית הוא פשוט: אם את מסתירה משהו, אם את שואפת לקצת פרטיות, אז את זונה. את לא קיימת, אלא אם כן את חושפת את עצמך ברבים. את מוגדרת רק ע"י אחרים. 

חזרה לערוץ הציצים. מחר (14/8), ישודר בערוץ הסרט "בתולות",שבצפייה בקדימון לסרט, הוא מעורר הרבה יותר מחוסר נחת, בחושפו את אחת הבעיות הקשות של נשים צעירות, הנאלצות להתמודד עם הדרישה החברתית לקיום יחסי מין, דרישה שעם נענות לה, מתוייגות לא פעם כזונות -בפני הקהל הצמא לקצת דיבור על סקס. ושוב, מה העיסוק בסרט? מין ומיניות האישה.

התכניות ששודרו מראות שוב את מה שכבר נתפס כאקסיומה בקרב רבים בארץ (ובעולם)- מגוף האישה וממיניותה ניתן לעשות כסף, וכסף לא רע. אישה היא סחורה, ולא רק בתחנה המרכזית הישנה בת"א או במועדונים בהם מבקר מפקד חייל הים , אלא גם בטלוויזיה. חבל רק שבזמן שהתנועות הפמיניסטיות מנהלות מאבקים חשובים לטובת מעמד האישה בישראל, מחליטים מנהלי הערוצים המסחריים להוריד אותו שוב ושוב.

ולסיום שאלה קטנה לערוץ 10: האם הייתם מוכנים לעשות סרטים על גודל וחשיבות הזין הגברי, או על תופעת הבתולין בקרב גברים? את התשובה לשאלה הזו כנראה כולנו יודעים.