החיים יפים
"לכל איש ולכל אשה...", כך אני מאמינה קיים ,קו
האופק האישי היחודי לו . באימון יש לכך שמות כמו חזון או חלום ... עלי , באופן אישי חביבה המלה ייעוד . אבל גם המושג אופק והצפייה אל עבר קו האופק האישי שלנו , נשמעת לי כמו משהו ששווה ואף ראוי לחיות למענו . אחד הדברים החביבים עלי באימון היא היכולת, ללוות אנשים בדרכם אל קו האופק האישי שלהם . ואגב, גם המסע לשם הוא חלק מהעניין ... אז לכבוד האופק של כל אחת ואחד מאיתנו , אני משגרת אל חללו של עולם את הבלוג שלי ...
פוסטים פופולאריים
-
הלוואי הלוואי והייתי יכולה להבין
5/2/11 | 1593 צפיות
-
בטרם
28/10/07 | 1298 צפיות
-
קמטי התות
28/2/08 | 1419 צפיות
-
לאן.../יעל פריאל
18/3/09 | 677 צפיות
-
תמיד לעת ערב / יעל פריאל
24/10/10 | 1393 צפיות
-
הזמנה לאימון אישי בקבוצה קטנה
6/2/09 | 2439 צפיות
פוסטים אחרונים
- בוקר טוב, והרי עיקר החדשות יש לי סדנה נפלאה מחר, והיא בהחלט אופטימית 18/3/15
- פורים ונהנים :) :) 6/3/15
- מסר בשיר, יפה לכל עת 23/2/15
- ביקור געגוע - ד"ש עם שיר 18/2/15
- מפגש מיוחד שלך ובשבילך באהבה 23/11/14
- סדנה חגיגית, מפתיעה ומרתקת !! 13/10/14
לנער את השד הקטן/ יעל פריאל
אוף, לכל השדים והרוחות הפוסט הזה, כבר לא יצא קצר וקליט ממש כמו קליפ וגם לא ארוך ומשגע, אבל אולי משכנע??... אז קבלו אותו (או שלא) ובכל מקרה למי שיזכה להגיע עד סופו, מצפה הפתעה... - מקווה נעימה ?!
"... בתוך החלום שלו ברח איתמר מהבית אל שפת הים ואל השמש, אבל השד רדף אחריו ועשה עליו צל. על שפת הים היו אנשים רבים... איתמר צעק לאנשים שיעזרו לו, אבל הם לא שמעו אותו. איתמר צעק צעקה גדולה ואיומה, ופתאום הרגיש שאבא עומד לידו ומרגיע אותו. ' עוד פעם חלמתי את השד הזה המגעיל,' בכה איתמר. למה הוא בא אלי כל לילה בחלום? צעק איתמר לאבא, 'שילך ממני! קישטה! תראה: בגללו אפילו יצא לי פיפי בפיז'מה !' "
ומי, שאינו מכיר ?! בבקשה "שיקום!" .
הקטע, לקוח מספר הילדים האהוב של דויד גרוסמן " איתמר צייד החלומות" (מומלץ, אגב בחום לילדים בני כל הגילאים!) ובתפקיד השד - מטען ריגשי, אסוציטיבי ומותנה תרבותית מן המוכן - פחדים, סיוטים, תחזיות קודרות וכל מיני מרעין בישין.
השדונים הללו יכולים, לגלם את כל אותן האמירות השליליות, המזדקפות להן ומרימות ראש, מייד וכאשר אנו מעלים על בדל דעתנו חלום ישן או חדש, כמיהה, או רצון אמיתי לחיים - בכל מה שיתן לנו חיים. השדונים הללו (הנקראים בשפה האימונית גם פארדיגמות או קולות שליליים) מסבירים לנו בהגיון נוקב, קר ומשכנע להחריד - מדוע לא כדאי, כי כבר מאוחר מדי, בגלל הגיל או התרגיל, בגלל האבל והאולי, בגלל הקשרים שאין, הלימודים שיש, האמא, הסבתא, הילדים, השכנה - ומה כולם יגידו - גוווואלדדדד.......!
בקיצור מאד משכנעים (מביני עניין וסתם אנשים בני תמותה יזהו אותם ובצדק, כפחדים ואלה הראשונים גם יוסיפו, שהאמירות המונעות הללו הן ראציונליזצייה של הפחד - גם צודקים !). משכנעים להתקע בעבודה בלתי- נסבלת או בעבודה שהיא לא יותר מ"בסדר" ובציפייה לפנסייה - "אז, נוכל להתחיל לחיות..." - האמנם ?! לא בטוחה. הם גם יכולים לשכנע אותנו להתקע בזוגיות, כשכבר מזמן אין שם לא "זו" ולא "זה" ואפילו לא זה...
ועוד, ועוד... מיני תקיעויות - אתם יכולים להשלים, כיד דימיונכם או מציאות חייכם. וכך חולפת לה עוד שנה והחלום מעלה אבק, קבור אי-שם במרתפים - נשכח?!... אינו מגיע או אולי מחכה ליום, אבל איפה הוא היום ?!
כי השדון עומד בפרץ, מספר ומתרץ בלי הרף, כמו הגנב שעל ראשו הכובע בוער, כמו סוהר עיקש, המונע בגופו ממש כל אפשרות אחרת.
מביני העניין יסבירו לנו, שזהו אקט הישרדותי, החל מראשית האבולוצייה או הילדות (בעיקר זו הרכה!) - לשמור ולהזהיר מפני הסכנה.
רק, שבינתיים ותוך כדי הסבר או שניים גדלנו מעט, יצאנו מן המערות ואפילו את התיכון והצבא שרדנו - והשדון בשלו - עדיין איתנו !
לכולנו יש שדים ואיש אינו פטור מהם, השאלה היא רק עד כמה אנו נכנעים להם מרימים ידיים ומוותרים. מוותרים על החיים.
מאפיינים בולטים לזיהוי שדים (בעיקר לעת ליל, אבל לא רק) :
1. שימו- לב ! השדים מופיעים, בכל מיני גדלים, צורות וצבעים ולרבים מהם אף איננו מודעים (גם הם קבורים עמוק בחברותא עם החלומות, לפעמים עמוק יותר).
2. השדים הללו, תתפלאו, רגילים לחיות בלהקות, ברגע שאחד מציץ מייד אחרים באים אחריו. גם אם הם בלתי-נראים - כאלה הם, חמקמקים !
3 . השדים הללו ניזונים מפחדים ואמונות קדומות, שיש לנו בנוגע לעצמנו ! אמונות, באשר לתחושת הערך והמסוגלות שלנו - "עד כמה אנו שווים?" ו"האם בכלל גם לנו מגיע...?!".
אחת המתאמנות שלי. מטפלת בדרמה מנוסה ומוכשרת, הזוכה לשבחים מעמיתיה למקצוע ולקוחותיה, הגיע אלי כאשר בין השאר, עלתה הנקודה המוכרת של "לא נעים לי לבקש את התמורה הכספית המלאה עבור עבודתי" כשבדקנו מהו מקור אי-הנעימות, התברר שבבית בו גרה היו מריבות תכופות בין ההורים ואווירה עכורה, סביב נושא הכסף. וכן, עד היום עושים שם שימוש בנתינת כסף, כהבטחה להתנהגות כזו או אחרת לה הם מצפים בתמורה. מכאן, לא יפלא שהאמינה "שכסף הוא דבר מגעיל" ממש כמו השד של איתמר בראשית הסיפור. ברגע בו האמונה הזו נחשפה באימון, הבינה המתאמנת, שאבד עלייה הקלח. ובמפגש הבא כבר סיפרה על תחושת הכייף, שחוותה כשביקשה מלקוחה את מלוא השכר המגיע לה עבור עבודתה.
אז אם איזה שד פוגש אתכם באמצע יום סתיו ומזכיר לכם מדוע כדאי ואף רצוי להמנע מלעשות ולפעול למען הדברים להם אתם באמת כמהים, אתם מוזמנים לאמר לו - זמנך עבר שד יקר! אתה רק נראה מפחיד כמו השד הכחול עם הקרניים, בסיפור של איתמר, אבל באמת כשמאירים עלייך בפנס ורואים אותך ככה, בגודל טבעי - רואים שאתה בכלל לא שד, אלא "נמר של נייר".
ולסיום הבלוג "המקוצר", אני בוחרת לעשות מעשה אימוני וספרותי למשעי ולהציע:
פרשנות שונה בתכלית למושג "שד", כי שד היא רק מלה - סימן על הנייר - אין בה טוב גם אין בה רע ולכן אנו זכאים, להעניק לה כל פרשנות שנבחר(אפילו ובעיקר אם היא נוגדת את זו המקובלת!) אז קבלו באהבה (או שלא)את השד הקטן הבא.
ולא אני לא אגלה לכם מה היה השד הזה עבורי - למה לקלקל?!
ואתם יותר ממוזמנים, להאיר בפנס ולהתבונן על השדים בחייכם, המבקשים לצאת לאור ולרקוד במרחב.
לנער את השד הקטן
להתחיל להוציא להעז ולהוציא, את השד הקטן, המתרוצץ לו אי-שם.
לא ממש האמנתי בו ושהוא בכלל קיים...?!
אבל הוא שם - ממש שם קורא לי - מחכה שאשחרר אותו מהכלא הזה המאובק העבש. השד הזה, כל-כך חיוור. מעולם לא הזנתי אותו בשמש ובאור. לא הגשתי לו מזון נקי ולא דאגתי לו - להרוות את צמאונו - אבל הוא לא הפסיק לקרוא לי - מעולם כל כמה שהיה קטן.
עכשיו אני רוצה להציל מה שנותר מהשד שלי, היקר הקטן. ללטף אותו לשיר לו שירים, לומר לו שלא שכחתי אותו ושאני מחבקת אותו מבפנים.
להבטיח לו שמהיום והלאה אני אשקה אותו, אני אטפח אותו בעדינות ועם הרבה אהבה ועם הרבה סליחה.
כי אין שם איש שיעשה במקומי את העבודה.
אבל עכשיו, אני כאן. מבקשת ורוצה - לא עוד כמהה, לא מושגת- רחוקה.
יעל פריאל - מאמנת אישית לחיים מנחת קבוצות אימון מתוך מודעות. בתחומי קריירה, דימוי וערך עצמי, העצמה והובלת תהליכי שינוי במצבי תקיעות ומשבר בחיים (כגון תהייה לגבי העיסוק, דריכה במקום, גירושין, תהיות וספקות ... :))
"צריך חוזק כדי לשרוד את החיים אבל - צריך אומץ כדי לחיות אותם."
|
תגובות (31)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
זה ענק !
"צריך חוזק כדי לשרוד את החיים
אבל -
צריך אומץ כדי לחיות אותם."
היי... :) ! מישהו כאן מאד כועס
ולא ממש ברור לי למה ?!
בוודאי שאין מדובר בשאילת המלה לתחום האימון
בהמצאה שלי (דווקא של המרצים שלי, שאגב, מאד
מעריכה בת.ל.ם. - תחנה לטיפול במשפחה ובילד )
ולכבוד ולעונג היה לי ללמוד שם, והבחלט שלא
רואה בשאילת המלה לתחום האימון כל פסול.
להיפך !
אגב גם בספרות ובעיקר בשירה, נהוג לקחת מילים
שיש להן תוכן מסוים מוכר וידוע ולהטעין אותה
במשמעות או משמעויות נוספות, הדבר לא רק שאינו
לוקח את מקומה של המשמעות המקורית, הנותרת תמיד
ומהדהדת, אלא אף מוסיף עלייה ומחזק אותה ומגלה
בה פנים חדשות, קוראים לכך "הזרה" מוזמן לשיעור
ספרות בכייף :))
והכי חשוב למה חבר יקר מצאת לנכון להתמקד בהיבט
לשוני במקום בתוכן עצמו ?! ועוד לכעוס עליו ?!
חבל על האנרגייה, תשמור לדברים הבאמת חשובים
וכאלה לא חסרים לכולנו, נכון ?!
היי שתהייה לך שנה אזרחית מוצלחת
מכל בחינה שהיא.
ממני עם חיוך, יעל.
בחרת לזלזל בשפה העברית.
השדונים הללו (הנקראים בשפה האימונית גם פארדיגמות או קולות שליליים).
מן הסתם את יודעת מהי משמעותה המדעית של המילה פארדיגמה. אם לא - אנא הציצי בויקיפדיה. אני מניח שלא את המצאת את השימוש במונח במסגרת "השפה האימונית" - לא כתבת "שלי". את לא חושבת שלקחת משהו יש לו משמעות x ולתת לו משמעות שונה לחלוטין בהקשר האימוני, רק על מנת לצרף לו קונוטציות אמינות, זהו פשע לוגי?
אגיב יותר מאוחר..
בפוסט כזה צריך להשקיע
מחשבה וזמן..
כוכב בינתיים..
יעל,
כפי שכבר נאמר כאן ע"י אחד מקודמיי
בתגובות:"באין שאיפות ויעדים לא קיימים שדים".
"צריך חוזק כדי לשרוד את החיים
אבל - צריך אומץ כדי לחיות אותם."תודה, איזה כיף של תגובה !
במילה אחת "wow"!
תובנות חדשות אני מגלה כל פעם שאני קורא אותך!
תענוג....
איזה כיף, שנכנסת וקראת...
מאחלת לך הרבה, מפגשים מופלאים, אמיתיים ומרגשים
עם הרבה שדים יפים
וטובים !
יעל יקרה
אכן הפתעה נעימה חיכתה בסוף
וכן שדים יכולים להיות הכל אני בחרתי בשד טוב
והוא שלי....
תודה על הקטע המקסים
אדם תודה על שדיבר אלייך, תודה על הפירגון והתגובה החמה בכלל. כל תגובה כזאת מעודדת אותי להוסיף ולכתוב בערוץ הזה דברים נוספים. לחיי החיוך, האהדה והפירגון
לחיי האפשרות לחיים מלאים ועשירים, בטעמים ובגוונים שאנו בוחרים.
יעל.
יעל, שמת את האצבע על הנקודה, ותארת יפה את אחד מהמחסומים של האנושות, הפחדים שלנו....השדים האלה פשוט הורסים או משתקים לנו את החיים. חייבים להעיז, לנסות וללכת קדימה בלי לפחד מאף שד ומאף בן אדם
העניין שזה בכלל לא פשוט, אבל אפשרי. לא מסכים איתך שצריך לחבק את השדים. צריך לתת להם בוקס לפנים . כל הכבוד על הפוסטהחשוב הזה, כל פוסט כזה נותן כח לשנות ולהעיז. לחייך יעל
יעל יקרה. אילו ידעת עד כמה בדיוק היום הייתי צריכה לקרוא את זה!!
כן להכיר בהם ואף להתחבר אל השדים
ה"טרולים" שלי
כפי שאני קוראת להם.
אוהבת שרי
יעל
ענית הרבה מעבר לציפיותיי
דוז פואה
אהבתי מאוד:
את כל הרבדים - לעומק, לגובה ולצדדים - של פירושי ה"שד הקטן" הזה בפוסט עצמו וגם בתגובות...וגם, את הקריאה האמיצה הזו שלך - לחשוף אותם לאור, לראותם באמת כפי שהם - בין אם קטנים, מכוערים, מאיימים ללא סיבה, או להיפך: יפים, מקסימים, חיוביים, יצורים שמניעים אותנו לפעולה חיובית, ועוד ועוד....
אין ספק, שהשדים רבים הם - ושיש להם צורות, צבעים, גדלים ומצבי רוח שונים; ולכל אחד יש את השדים הפרטיים והמיוחדים רק לו.....
אין לזה סוף....
ואולי הדבר הכי משמעותי, באימון (כפי שאני רואה אימון) ובחיים - הוא להביט לשד "בעיניים", "לשחרר" אותו מכלאו, לחשוף אותו לאור, ואז.......להתחיל את העבודה הכ"כ קשה הזו של ההתמודדות עם תוצאות השחרור והחשיפה והמבט הזה "בעיניים"....
כי אולי כתוצאה מכך, ישתחררו שדים נוספים, אולי בכלל נאבד שליטה על כל מנגנון השדים הזה ומערך ההגנה עליהם, אולי לא נוכל להתמודד עם הפחדים שמצטרפים אליהם, אולי......פשוט נראה המון המון פעמים אותנו - לא כ"כ יפים, לא כ"כ חזקים, אולי שבירים, אולי שבורים.....ואלי גם אחרים יראו אותנו ואת כל השדים החשופים הללו שלנו, ואז בכלללללל - אלוהים!!!!
אז כן, דרוש המון המון אומץ לכל התהליך הזה. אבל רק מי שמעז, הוא, בסופו של דבר זה, שגם מצליח....לא?
בזאת הסתיימו הגיגיי לשעת לילה זו...
מקסים יעלי...לי אין כוכב נוסף לתת לך עבור הפוסט הזה. אם היה לי, הייתי נותנת עוד, בשמחה....
עצבון הינו מדעת
בדעת
כן, נהי בו
.
יום אחד
באמצא יער עד
התכנסנו לסשן נגינה
תחת עץ בן אלפי שנים
היתה שם "זקנה אחת"
גם בה אלפי שנים
וצעירה לעולם
הבטתי בה את המבט הזה
ההוא שאת מתארת בסיפורך
ורציתי
פשוט רציתי
להיות היא
.
עצב ובלבול אינם ב'רע'
תודה, אכן אכן, קבל 100 בהבנת הנקרא !
סופשבוע מקסים גם לך , יעל והשד הקטן- גדול.
נהניתי לקרוא גם אם היה קצת ארוך..
הייתי מסתפק בסייפא לאחר הקדמה קצרה...
ואיך שאני מפרש אותך..
את היא השד של עצמך
וכעת צמחת ויודעת להשקות את עצמך ולפרוח.
סופ"ש נהדר
הי בן- גן, עצוב לי עם התגובה הזו שלך.
האם זה מה, שעוררו בך דברי על השד הקטן, המקסים והאופטימי שלי (השיר נכתב,
אגב לאחר שעברתי אודישן מלחיץ למדי, מול קהל ובוחנות לסדנא למספרי סיפורים
בבית- אריאלה. כל- כך שמחתי ולא האמנתי שהתקבלתי ( ללא כל ניסיון קודם במשחק,
מעבר למשחק החיים...- שם אני, כבר שנים התנערתי ממשחקיות ומסכות...), כך
שהשדון החביב הוא הצורך והרצון, להופיע מול קהל על במה.
אז מהו, שהזדקן כאן, הפוך אולי, הילדה הקטנה רצתה לחגוג - האם לא לשם כך
הגענו לכאן ...?
וגם לזיקנה פנים שונות וכן, כן אפשר לגלות בה יופי קסום, שלא ידענו עד כה
וזויות חדשות ... כך, שגם במשפט זה אני רואה לפחות דואליות, אם לא רב שכבתיות...
ובכל מקרה, העלה בי תמונה של: העץ, הנחשף על גזעו וענפיו, לאור הפנס בגינה
חציו- זרדי ענפים דקים , נוטים כלפי מטה
חשופים מעלים-
זקנים והנה בצמוד להם
ממש -
עולה כפורחת עלווה ירוקה
מתפרצת בחיותה
שולחת את זרועות
ענפייה, גבוה -
אל המרחב.
יעל.
הי אלדר, מכירה ואוהבת את ברי ואת אהוד בנאי ואת ארקדי ומיכה שטרית
ומוסיקה ישראלית בכלל ובעיקר, אבל לא רק ...
אז, שיהייה נעים באוזניים ובלבב פנימה
יעל .
יהודה ,
בדיוק ! זו אכן המשמעות של אימון במיטבו !
תודה על המחמאות הנדיבות וכמובן שאשמח להפגש איתך !
עם ההנעה הפנימית הזו שלך - התשוקה לידע, החום והרגש
אתה יכול להזיז הרים !
שבת נפלאה ,
יעל .
השארת אותי: המום!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אני שמח ומאושר, שהגעתי אלייך ושאני קורא את דברייך!!!!!! הנה אני מצהיר פה, מול כולם: יהיה לי כבוד רב לפגוש אותך במציאות!!!!!!
התגובה שלך לשלי הינה מדהימה, את אישה מאוד חכמה ועם זאת מנוסה.......
תגובה:
דבריו של אושו שבחרת לצטט הינם אמת צרופה, הינם דברי אלוהים חיים.......... מה שאת רשמת בהחלט מגיע ברמתו לדבריו של אושו, רק במודרניזציה מדהימה! עכשיו אני ממשיך את הדיון. לאחר קריאה באמת מעמיקה של דברייך:
עכשיו בעקבות דברייך אני מביט אחרת על העולם האימוני, ובעקבות דברייך אני פשוט חושב ביני לביני ויותר אומר משואל: אזיי כשאדם מגיע לאימון שכזה הוא הינו מנסה להרגיש מה הוא הייעוד שלו בחיים אלו, לאחר שבירר והבין את ייעודו, אזיי אז בעזרתו של האימון: דבריו של אושו נכנסים לאמת הצרופה שלהם במציאות של אותו אדם!!!!!!????
כי הרי ללא ההבנה העמוקה של הייעוד הפנימי שלך, לא יכולה להיות התחברות אמיתית ואתה נכנס בהכרח למעגל הקסמים שאושו ציין!
יהודה
הי לך זוגיות חדשה,
שמחה שנהינתה ותודה על הטיפ, אגב באופן אישי אני דווקא אוהבת פשוט, בשחור- לבן,
אבל לפעמים גם נעים לחזור לכתה ד' עם כל הצבעים והטררם. ואגב, תוך כדי המשלוחה
נקטעו לי משפטים אחדים(או הוסטו), ממש שלא בטובתם, במקומות אלייהם לא כיוונתי כלל !- קצת מרגיז ובפרט, שאני מקפידה על- כך, אבל כאלה הם החיים בלתי-צפויים...
אז כך, לרוב התהיות או הנקודות, שהעלתה התייחסתי במישרין בפוסט עצמו.
כן, אנחנו בהחלט לא ממשים בחיינו את כל תאוותינו (מה שהופך אותנו לא אחת לכבויים
וחסרי חיות, השורדים את החיים...) ולכולנו פחדים והם על-פי רוב אינם ראציונאליים ומנהלים
לנו את החיים ומטרפדים לא-אחת, את האפשרות לממש מקצת מתאוותינו. ובכך עוסק הפוסט
- ביצירת האפשרות האחרת: לפיה אנו לא מנוהלים ע"י הפחדים שלנו או התניות חברתיות
כאלו או אחרות, אלא מנהלים את חיינו ומווסתים את הפחדים, כך שלא יפריעו לנו להתקדם.
בכך יקירי, עוסק האימון.
תקיעויות, מעצם טבען לא יכולות לשמור עליינו - הן תוקעות אותנו ומהוות שריד אבולוציוני או
התנייה חברתית או אישיותית. אם אדם לא קופץ ראש לבריכה ריקה, הרי זו אינה תקיעות,
אלא שפיות ! באימון אין הכוונה לעודד אנשים, לקחת סיכונים בלתי- מחושבים ! -
אלא פשוט - "לא לאפשר למה שאיננו יכולים, להפריע למה שאנו יכולים"
ואנו יכולים הרי כל-כך הרבה מעל ומעבר למה, שאנו באמת מאפשרים לעצמנו !
ולעניין "לא כל חלום ראוי למימוש/ דרושה מטרה ראויה" אז כך, החלום עליו אנו מדברים
באימון הוא מושג, השונה במהותו מחלום במובן פנטזייה. ואסביר, תיאורטית ובעיקר מעשית - יכולה להיות לי פנטזייה על גבר נשוי ?! תשובה: יכולה בהחלט !
אך, האם הפנטזייה הזו היא בגדר חלום, הראוי למימוש ? כאן, התשובה תיגזר מהערכים
והאמת הפנימית של כל אחת, לגופו של עניין. אני באופן אישי, חושבת שזה איננו חלום ראוי
אלא בגדר פנטזייה. ואם תגיע אלי מתאמנת ותעלה זאת תוך כדי האימון אומר לה את דעתי
ויתכן והאימון יפסק, מאחר וברגע בו המטרה או החלום שמציג המתאמן/ת אינם ראויים בעיני
אתית ואף מעשית, אני פסולה מלאמן אותה!
- פשטנן ?!
ואם כך, הרי שבהחלט דרושה מטרה ראויה !
מטרה ראויה נתפסת בעיני ככזו, המעניקה משמעות למתאמן/ת והופכת את חייו לבעלי
ערך. אפילו הייתי אומרת ערך מוסף! מטרה כזו, שבזכותה אדם יקום בבוקר עם שיר בלב
וחיוך בנשמה! מטרה כזו, שבערוב ימיו יוכל להביט על חייו בסיפוק (אם הודות לאימון ואם כיוון, שהעפיל לכך עוד קודם, מכוח הנעתו העצמית) ולומר - השארתי משהו אחרי ... איזו מורשת
לילדי או למען אנשים אחרים או ...- אתה תשלים !
- אז מה דעתך ?
ואיך בוחרים מאמן/ת ? כתבו על כך לא מעט, אבל בכל מקרה אומר לך מהם לדעתי
שני הקריטריונים, המכריעים בבחירת מאמן/ת:
הראשון - הלימה בין החזון עליו מבקש המתאמן לעבוד לבין המומחיות של המאמן.
לדו"ג, אני לא לא מציגה עצמי כמאמנת עיסקית ! למה ? פשוט , כי זה אינו בתחום הידע שלי.
אז אם יגיע אלי מתאמן ויבקש לעבוד על תחום זה, אשמח להפנות אותו למאמנים המתמחים
בכך. יחד עם זאת, אם מגיעה אלי מתאמנת, שחשה "מכווצת" ומתוסכלת ממקום
עבודתה הנוכחי ( למרות המשכורת הגבוהה והתנאים...) וחוסר מיצוי תעסוקתי, אני אעבוד איתה בהחלט על מציאת מקום עבודה או העיסוק, שיאפשר לה לחוש בעלת ערך ותרומה לעבודתה. ועוד ועוד זו רק דוגמא!
והשני - במלה אחת - כימיה ! איך בודקים?
מגיעים למפגש היכרות ובודקים, האם השידוך מתאים! אני לדו"ג מרגישה אם המתאמן אכן
בשל ומחוייב לאימון , האם החלום והמטרות שלו "מדברות אלי " , אחרת כיצד אאמן מישהו
להגיע לדבר , העומד בסתירה לערכים בהם אני מאמינה?!
אני גם צריכה באמת ובתמים להאמין בכוחות וביכולות של המתאמן, לראות את האפשרות
ועוד ועוד והמתאמן מצידו אמור להרגיש, שהגיע לאדם הנכון והמתאים ביותר עבורו...!
מקווה שעניתי ... יעל .
קבלה עצמית ואהבה עצמית.....
אכן כן...
המשפט שבחרתי.....הוא התחלה של שיר שהזכיר לי הפוסט...
שניקרא "ניצוצות" של ברי סחורוף....
וכמובן שבת מדהימה....
אלדר
ערב טוב אלדי, ותודה על כך, שלא נותרתה אדיש
- ובחרתה להגיב !
בחירה מסתבר, שאף היא אינה מובנת מאלייה !
התאום למשפט שהבאתה הוא משהו בנוסח:
" האדם הוא האוייב מספר אחד של עצמו"
אי - לכך ובהתאם לזאת אחת המטרות הבסיסייות,
הנודעות לאימון היא לאפשר לאדם - להיות החבר הכי טוב ומיטיב שלו עצמו.
ובקיצור, קבלה עצמית ואהבה עצמית הן התשובה.
סופשבוע מקסים, יעל.
הי יהודה יקירי, המשפט המקסים (לכאורה פשוט, אבל מאד עמוק!) שלך כלל אינו מנוגד
להשקפת העולם שלי ובכלל זה לפוסט ! אבל, רגע לפני שאבהר חשוב לי לציין, שגם דעות,
המנוגדות לזו שלי מתקבלות בברכה, כל עוד לא משתמעת מהן פגיעה באדם אחר.
הלו אחת מהסיבות לשמה נתכנסנו כאן, היא החלפת דעות - לא ?!
ועכשיו לעניין עצמו. החלומות והמטרות בעולם האימוני (וכפי שאני מדברת עלייהן בפוסט)
אינן בגדר משימות או יעדים, שמצופה מאיתנו (ע"י החברה, ההורים, המשפחה, המוסכמות,
או כל גורם אחר, שהוא חיצוני לנו) למלא. השדים מתעוררים, ברגע בו אנו לא באמת קשובים
לעצמנו ועסוקים בריצוי הסביבה.
כאשר מדברים על חלום או חזון בעולם האימוני, הכוונה לציפור הנפש ! לתשוקות והצרכים
הכי עמוקים הכי פנימיים שהם כל כולם ייחודיים לנו (וגם אם יקראו בשמות זהים ע"י אנשים שונים, עדיין עבור כל אחד/ת מתחת לשם , הם נושאים מטען שונה, שהוא ייחודי וחד- פעמי
רק לאותו האדם !).
כאשר אדם בשל באמת לאימון, כלומר מתאמן מתוך החיבור העוצמתי ביותר למאוויים שלו
(אגב, חלק מהאימון אצל לא מעט אנשים הוא על היכולת הזו להתחבר באמת לאמת הפנימית
שלהן ! דבר לא פשוט כלל... ולפחות אינו מובן מאיליו) אז גם המטרות והיעדים אינם נחווים
על- ידו, כגורם משימתי או חיצוני לו, אלא כחלק ממה וממי שהוא. במקרה זה אליו מכוון האימון
המטרות, היעדים לכאורה מתפוגגים כמושגים וכחובות והופכים למהות עצמה, להוויה.
אני מניחה, שזה קצת פילוסופי אך כך הוא גם המשפט שלך ובכך אני גם מאמינה.
לסיכום תשובתי, אצטט ברשותך קטע מדבריו של אושו:
"ניתן לעשות הרבה במאמץ
אבל ניתן לעשות יותר ללא מאמץ.
ניתן לעשות הרבה בכוח הרצון
אבל ניתן להשיג הרבה יותר לא בכוח הרצון.
וכל מה שתשיג בכוח הרצון יהיה לך למעמסה,
יהווה תמיד סתירה, מתח פנימי,
הישג שאתה עלול לאבדו בכל רגע,
הישג שתצטרך לשמור עליו באופן קבוע.
השמירה הזו צורכת אנרגייה,
ובסופו של דבר מתישה אותך.
זה אשר הושג ללא מאמץ
לעולם לא יהייה לך למעמסה,
ורק מה שאיננו מעמסה יכול להיות נצחי.
רק מה שאיננו נוגד את הטבעי בשום אופן שהוא,
יכול להישאר איתך תמיד"
נו.... אז מה אתה אומר ידידי, זו עדיין סתירה או קונפליקט פנימי ?!
ותודה על עצם התגובה ובכלל זה תוכנה מעורר המחשבה !
יעל .
יעל
נהניתי לקרוא. כתוב יפה ובהיר ומשכנע.
אגב, השימוש באותיות גדולות ובצבעים מקל מאוד.
לדעתי אנו לא מממשים בחיים את כל תאוותינו ורצונותינו.
לכולנו יש פחדים שחלקם אינם רציונאליים כלל.
חלק מן הפראדיגמות הן חברתיות.
חלק מהתקיעויות שומרות עלינו.
לא כל חלום ראוי למימוש.
דרושה מטרה ראויה.
מה דעתך ?
נ.ב.
איך בוחרים מאמן/ת ?
"כן אנחנו שניים
האויב שהוא חבר"...
......
.....
יעל יעל יעל!!!!! ארוך!!!! אבל קראתי הכל......
נקודת מבט וראיה שונה אני אתן לך במשפט אחד, קראי את המשפט, קראי שוב, ושוב. זה יהיה ההפך הגמור מכל מה שאת מאמינה, את תתנגדי ותשללי. רגע תעמיקי והביטי במילים, תבחני את מה שרשום, על תשליכי את המשפט לחיים התעסוקתים וההשכלתיים של כל אחד מאיתנו, ראי במשפט דרך חיים, אישיים, פנימיים, פשוט דרך חיים שפועלת כשהחובות של החיים פוסקים!!!!
באין שאיפות ויעדים, לא קיימים שדים!!!!!