אוף, לכל השדים והרוחות הפוסט הזה, כבר לא יצא קצר וקליט ממש כמו קליפ וגם לא ארוך ומשגע, אבל אולי משכנע??... אז קבלו אותו (או שלא) ובכל מקרה למי שיזכה להגיע עד סופו, מצפה הפתעה... - מקווה נעימה ?!
"... בתוך החלום שלו ברח איתמר מהבית אל שפת הים ואל השמש, אבל השד רדף אחריו ועשה עליו צל. על שפת הים היו אנשים רבים... איתמר צעק לאנשים שיעזרו לו, אבל הם לא שמעו אותו. איתמר צעק צעקה גדולה ואיומה, ופתאום הרגיש שאבא עומד לידו ומרגיע אותו. ' עוד פעם חלמתי את השד הזה המגעיל,' בכה איתמר. למה הוא בא אלי כל לילה בחלום? צעק איתמר לאבא, 'שילך ממני! קישטה! תראה: בגללו אפילו יצא לי פיפי בפיז'מה !' "
ומי, שאינו מכיר ?! בבקשה "שיקום!" .
הקטע, לקוח מספר הילדים האהוב של דויד גרוסמן " איתמר צייד החלומות" (מומלץ, אגב בחום לילדים בני כל הגילאים!) ובתפקיד השד - מטען ריגשי, אסוציטיבי ומותנה תרבותית מן המוכן - פחדים, סיוטים, תחזיות קודרות וכל מיני מרעין בישין.
השדונים הללו יכולים, לגלם את כל אותן האמירות השליליות, המזדקפות להן ומרימות ראש, מייד וכאשר אנו מעלים על בדל דעתנו חלום ישן או חדש, כמיהה, או רצון אמיתי לחיים - בכל מה שיתן לנו חיים. השדונים הללו (הנקראים בשפה האימונית גם פארדיגמות או קולות שליליים) מסבירים לנו בהגיון נוקב, קר ומשכנע להחריד - מדוע לא כדאי, כי כבר מאוחר מדי, בגלל הגיל או התרגיל, בגלל האבל והאולי, בגלל הקשרים שאין, הלימודים שיש, האמא, הסבתא, הילדים, השכנה - ומה כולם יגידו - גוווואלדדדד.......!
בקיצור מאד משכנעים (מביני עניין וסתם אנשים בני תמותה יזהו אותם ובצדק, כפחדים ואלה הראשונים גם יוסיפו, שהאמירות המונעות הללו הן ראציונליזצייה של הפחד - גם צודקים !). משכנעים להתקע בעבודה בלתי- נסבלת או בעבודה שהיא לא יותר מ"בסדר" ובציפייה לפנסייה - "אז, נוכל להתחיל לחיות..." - האמנם ?! לא בטוחה. הם גם יכולים לשכנע אותנו להתקע בזוגיות, כשכבר מזמן אין שם לא "זו" ולא "זה" ואפילו לא זה...
ועוד, ועוד... מיני תקיעויות - אתם יכולים להשלים, כיד דימיונכם או מציאות חייכם. וכך חולפת לה עוד שנה והחלום מעלה אבק, קבור אי-שם במרתפים - נשכח?!... אינו מגיע או אולי מחכה ליום, אבל איפה הוא היום ?!
כי השדון עומד בפרץ, מספר ומתרץ בלי הרף, כמו הגנב שעל ראשו הכובע בוער, כמו סוהר עיקש, המונע בגופו ממש כל אפשרות אחרת.
מביני העניין יסבירו לנו, שזהו אקט הישרדותי, החל מראשית האבולוצייה או הילדות (בעיקר זו הרכה!) - לשמור ולהזהיר מפני הסכנה.
רק, שבינתיים ותוך כדי הסבר או שניים גדלנו מעט, יצאנו מן המערות ואפילו את התיכון והצבא שרדנו - והשדון בשלו - עדיין איתנו !
לכולנו יש שדים ואיש אינו פטור מהם, השאלה היא רק עד כמה אנו נכנעים להם מרימים ידיים ומוותרים. מוותרים על החיים.
מאפיינים בולטים לזיהוי שדים (בעיקר לעת ליל, אבל לא רק) :
1. שימו- לב ! השדים מופיעים, בכל מיני גדלים, צורות וצבעים ולרבים מהם אף איננו מודעים (גם הם קבורים עמוק בחברותא עם החלומות, לפעמים עמוק יותר).
2. השדים הללו, תתפלאו, רגילים לחיות בלהקות, ברגע שאחד מציץ מייד אחרים באים אחריו. גם אם הם בלתי-נראים - כאלה הם, חמקמקים !
3 . השדים הללו ניזונים מפחדים ואמונות קדומות, שיש לנו בנוגע לעצמנו ! אמונות, באשר לתחושת הערך והמסוגלות שלנו - "עד כמה אנו שווים?" ו"האם בכלל גם לנו מגיע...?!".
אחת המתאמנות שלי. מטפלת בדרמה מנוסה ומוכשרת, הזוכה לשבחים מעמיתיה למקצוע ולקוחותיה, הגיע אלי כאשר בין השאר, עלתה הנקודה המוכרת של "לא נעים לי לבקש את התמורה הכספית המלאה עבור עבודתי" כשבדקנו מהו מקור אי-הנעימות, התברר שבבית בו גרה היו מריבות תכופות בין ההורים ואווירה עכורה, סביב נושא הכסף. וכן, עד היום עושים שם שימוש בנתינת כסף, כהבטחה להתנהגות כזו או אחרת לה הם מצפים בתמורה. מכאן, לא יפלא שהאמינה "שכסף הוא דבר מגעיל" ממש כמו השד של איתמר בראשית הסיפור. ברגע בו האמונה הזו נחשפה באימון, הבינה המתאמנת, שאבד עלייה הקלח. ובמפגש הבא כבר סיפרה על תחושת הכייף, שחוותה כשביקשה מלקוחה את מלוא השכר המגיע לה עבור עבודתה.
אז אם איזה שד פוגש אתכם באמצע יום סתיו ומזכיר לכם מדוע כדאי ואף רצוי להמנע מלעשות ולפעול למען הדברים להם אתם באמת כמהים, אתם מוזמנים לאמר לו - זמנך עבר שד יקר! אתה רק נראה מפחיד כמו השד הכחול עם הקרניים, בסיפור של איתמר, אבל באמת כשמאירים עלייך בפנס ורואים אותך ככה, בגודל טבעי - רואים שאתה בכלל לא שד, אלא "נמר של נייר".
ולסיום הבלוג "המקוצר", אני בוחרת לעשות מעשה אימוני וספרותי למשעי ולהציע:
פרשנות שונה בתכלית למושג "שד", כי שד היא רק מלה - סימן על הנייר - אין בה טוב גם אין בה רע ולכן אנו זכאים, להעניק לה כל פרשנות שנבחר(אפילו ובעיקר אם היא נוגדת את זו המקובלת!) אז קבלו באהבה (או שלא)את השד הקטן הבא.
ולא אני לא אגלה לכם מה היה השד הזה עבורי - למה לקלקל?!
ואתם יותר ממוזמנים, להאיר בפנס ולהתבונן על השדים בחייכם, המבקשים לצאת לאור ולרקוד במרחב.
לנער את השד הקטן
להתחיל להוציא להעז ולהוציא, את השד הקטן, המתרוצץ לו אי-שם.
לא ממש האמנתי בו ושהוא בכלל קיים...?!
אבל הוא שם - ממש שם קורא לי - מחכה שאשחרר אותו מהכלא הזה המאובק העבש. השד הזה, כל-כך חיוור. מעולם לא הזנתי אותו בשמש ובאור. לא הגשתי לו מזון נקי ולא דאגתי לו - להרוות את צמאונו - אבל הוא לא הפסיק לקרוא לי - מעולם כל כמה שהיה קטן.
עכשיו אני רוצה להציל מה שנותר מהשד שלי, היקר הקטן. ללטף אותו לשיר לו שירים, לומר לו שלא שכחתי אותו ושאני מחבקת אותו מבפנים.
להבטיח לו שמהיום והלאה אני אשקה אותו, אני אטפח אותו בעדינות ועם הרבה אהבה ועם הרבה סליחה.
כי אין שם איש שיעשה במקומי את העבודה.
אבל עכשיו, אני כאן. מבקשת ורוצה - לא עוד כמהה, לא מושגת- רחוקה.
יעל פריאל - מאמנת אישית לחיים מנחת קבוצות אימון מתוך מודעות. בתחומי קריירה, דימוי וערך עצמי, העצמה והובלת תהליכי שינוי במצבי תקיעות ומשבר בחיים (כגון תהייה לגבי העיסוק, דריכה במקום, גירושין, תהיות וספקות ... :))
"צריך חוזק כדי לשרוד את החיים אבל - צריך אומץ כדי לחיות אותם."
|