צפה למול עיני התמונה.אני נזכרת.

וכולי נסערת.מצטערת.

מעלה בזכרוני את המקום הפתוח,

איך על פני נשבה אז הרוח.

דממה כה עמוקה.

מעיקה.

רק בכי ומספד נשמעו,

אנשים ליקיריהם ספדו וגם בכו.

התישבתי על האדמה.

בסמוך למצבת האבן הדוממה.

בכיתי עליך-אבא שלי,

על שעזבתני והותרת קרע ויגון בליבי...

אך ידעתי,גם כי נלקחת,

יד אלי שלחת,

חיוך מלטף על פני הקרנת,

בי תמכת ועזרת.

זכית למלא תפקידך בעולם,

להזדכך,להיטהר ולהתעלות מעל כולם.

אשריי שזכיתי בך,אבי.

ולואי שנשמתך הזכה תאיר לי את דרכי.

אוהבת ומתגעגעת,מיכל.