אני אישית לא פעיל של איזשהו ארגון להצלה בעלי חיים או מאבק למען זכויות בעלי חיים, אני גם לא שייך לאיזשהו זרם של הגנת איכות הסביבה. לא... אני קורא רגיל של מגזין The Marker. אני מעדיף לקרוא את כל גיליון מהתחלה עד הסוף, את כל מאמרים, להיחשף לכל רעיונות ודעות שמופיעים שם, אפילו לאלה שאני לא מסכים איתן. מבחינתי זה קריאה חובה בשבילי. אני גם קורא בהתעניינות רבה את כתבות שיווקיות לגבי טיולים ומסעדות כי אני חולם בעתיד לבקר במקומות האלה. והמצב הזה היה קיים עד היום הזה, עד שהתחלתי לקרוא כתבה בעמודים 134-135 בגיליון האחרון (אוגוסט 2010) על אפשרות לארגן מסעות צייד בכל מיני יבשות ומדינות ולצאת לצוד דובים קנדיים, כל מיני חתולי בר כמו אריה, נמר וצ'יטה וחיות בר אחרות תמורת כמה עשרות אלפי דולר. בסוף הכתבה הובאו גם קישורים לאתרים של חברות שמציעים קורסי צייד וארגון מסעות צייד. ואז הרגשתי... זעם... זעם על מחבר שהסכים לכתוב את כתבה כזאת, על לקוחות אפשריות של חברות צייד ועל מגזין The Marker שהסכים לפרסם את החומר שיווקי כזה. אולי השפיעו עליי סרטים של National Geographic שראיתי בזמן אחרון כמו למשל The Last Lioness, אולי ידע שחלק מן החיות שמציעים לצוד נמצאים עכשיו על סף ההכחדה או כמות שלהם הולך ויורד מיום ליום בגלל פגיעה על ידי אנשים בסביבה הטבעית שלהם.

     ממה שקראתי בכתבה הבנתי שמחבר הכתבה גם לא הרגיש בנוח כשכתב אותה בגלל  שהיה לו מגעיל לעשות פרסומת לדברים שהוא אישית שונא או מסיבות אחרות... לא יודע... אבל בסופו של דבר הוא עשה פרסומת הזאת. וזה פרסומת טובה למה שנקרא כספורט אצילי. למילה "אצילי" יש קסם מסוים שמושך אנשים עשירים שלא שייכים למשפחות של מלכים ודוכסים. אני לא חושב שהרבה אצילים אמתיים עוסקים עכשיו בצייד, ובמיוחד כאשר מדובר על צייד חיות בר נדירים. לעומת זאת, לפיאודלים חדשים (נובורישים זה מילה יותר מדי עדינה, לדעתי, ביחס לאנשים שבמקום לתרום כסף לשימור הטבע, מבזבזים סכומים אדירים כדי לגרום לטבע נזק בלתי הפיך) יש גם כסף וגם רצון להתחבר לעולם של אז, למרות העובדה שבעולם של אז היו יותר יערות וחיות בר.

     אילו הייתי באמצע מאה ה-20 אולי הייתי מתייחס לכתבה כזאת בצורה אחרת - אולי בהבנה ובהתעניינות. אולי אפילו הייתי חולם להצטרף בעתיד למסע כזאת, לחוש מה זה Real Adventures for Real Men. אבל אני חי במאה ה-21. במאה של בעיות אקולוגיות רצחניות, במאה של מודעות בקיום הבעיות האלה, במאה של הבנה שגם לחיות בר יש זכות להיות בעולם הזה לא פחות מאשר לאנשים כי עולם הזה לא שייך רק לנו.

     כמובן נגד כל הדברים שהבאתי עד אז, אפשר לטעון שבמדינות מסוימות מותר לצוד חיות בר מסוימות במקומות מסוימות ובעונות מסוימות ושבישראל לא אסור לפי החוק לפרסם קישורים לאתרי אינטרנט שמציעים ארגון מסעות צייד. אבל יש מדינות שבהן מבחינה חוקית אפשר לרצוח בני אדם ולעשות זה אפילו בחינם או יותר על כך - לקבל על זה כסף מהממשלות של מדינות האלה. למה לא... וגם במהלך מסעות רצח כאלה אפשר להכיר את אנשי עסקים וממשל ולסגור כמה עסקות מעולות... אם רוצים לדעת את פרטים תשאלו את קרל בילד, שר החוץ שוודי. הוא וחברה «Lundin Oil»חשודים בכך שעשו משהו דומה בסודאן...