אלימוּת בּחברה הישראלית, הֲכְּצַעֲקָתָהּ?

ובכל זאת!

עזרא מורד

על פי מִלּון אבן שושן, אַלִּים פירושו: חָזָק ,תַּקִּיף, גְּבַרְתָּן, פִּרְאִי. ואלימות היא תוקפנות ושימוש בכוח. לעומת זאת אלימות בחברה – הוא מושג המתאר התנהגות שלילית של פרטים בחברה שאינה מקובלת על ידי הרוב.

מבחינים בשׁני סוגי אלימות : מילולית ופיזית.

המילולית: ניכרת בְּבוֹטוּת, בּהֶעְדֵר נימוס, בהעדר סבלנות בסיסית, בהֲרמת קול, בצעקנוּת, בקְללות, בחוצפה הַמְּלֻוָּת בהבעת פנים של כעס ועצבנות, בשימוש בְּשָׂפה בּוֹטה ובתגובות מן המותן עם אדישות למצוקת הזולת.

הפיזית : ניכרת כִּשְׁלב נוסף בתוקפנות, המתבטא בתנועות ידיים מאיימות, תנועות מגונות, דחיפות, סטירת לחי, מַכַּת אגרוף, שְׂריטוֹת, הַפָּלוֹת, שימוש במכשירים חדים, דקירות ופציעות ואפילו רצח.

האלימות יכולה להיות מופנית אל:  רכוש, בעלי חיים , ילדים, בני משפחה, נשים, קשישים, חַלּשִׁים וחסרי אונים או סתם איש אל זולתו.

יש המכלילים במושג אלימות חברתית גם הִתְעַשְּׂרוּת קלה על חשבון אחרים, הֲכּאת אנשי חוק ובעלי תפקידים תוך מלוי תפקידם, הפרעות תלמידים במהלך שיעור ובמסגרת ביה"ס, התנהגות ברוטאלית בכבישים, אי מתן זכות קדימה, אי התחשבות בַּשּׁוּנה, בַּנּכה, בחלש וכדומה. 

ראוי לציון לטובה את אריאל שרון בהיותו ראש ממשלה, עברה החליטה בישיבה מספר 113של הממשלה ה- 30  מהחמישי ביוני 2005 לְהקים ועדה ממשלתית בראשוּת השר לביטחון פנים לטיפול בבעיית האלימות בחברה הישראלית . נקבעו מטרות והוגדרו תפקידים גם למיגור תופעת האלימות באירועי הספורט ובמגרשים.

התקשורת הישראלית מתריעה לאחרונה מפני התגברות האלימות בישראל, אך נושא זה טעון בדיקה יותר מדעית מאשר תְּחוּשַׁת בֶּטן. ובכך אדוּן בהמשך.

אולם, מאחר שֶלּתקְשׁוֹרת כוח משלה בכך שהיא יכולה להצניע אירוע אֲלִימוּתִי מסוים או להבליטו במיוחד, גברה המודעות לְנושׂא זה בקרב הציבור, עד כדי כך שׁראשי עָרים הכריזו על עירם כְּשׁואֶפֶת להיות  "עיר ללא אלימוּת", ובכך הם מתכוונים להתמודד עם נושא האלימות בכדי לְמַגְּרָהּ או לפחות לצמצֵם את ממָדֶיהָ. לשֵׁם כך, פועלות הרשויות להגביר את התאוּם ושיתוף הפעולה בין הגורמים הַמִּמְסָדִיֵּים ולהעניק טיפול הוליסטי ונרחב לתופעה, תוך התחשבות בְּמִגוון תחומי החיים המשפיעים על תגובות אלימות של הפרטים בחברה, כמו: החינוך, הרווחה, הבריאות, הרשות למלחמה בסמים ובאלכוהול, "מצילה", המתנ"סים, מוסדות העירייה, המשטרה הקהילתית, גורמי האכיפה ושלטונות הענישה וההורים. כך, מוּשָׂם הַדּגֵשֹ על מניעת האלימות ועל ארגון שְׁעות הפנאי בעיקר בקרב בני הנוער, תוך שיתוף פעולה מֵרבי, בין החינוך הפורמאלי והבלתי פורמאלי.

"הגיע הזמן להציב גבולות!" מכריזה ד"ר אורלי איניס מייסדת ומיישמת תוכנית "עיר ללא אלימות" שעל פי התוכנית "אילנות" למניעת אלימות בגני הילדים, גורסת, ובצדק לדעתי, שֶׁעונשׁ בִּתגובה לאלימות של ילד בגן אינו מילה גסה. כי זכויות הילד אין פירושם סַלחנות גּוֹרֶפת. ועוד, תוכנית זו, גורסת שחיזּוק הַמִּשׁמעת וסמכוּת ההורים מתחילה בַּבַּיִת וממשיכה בַּגּן ולבית-הסֵּפֶר. על פי תוכנית זו מְאֻתָּרים, כבר בגיל הגן ילדים "סוערים", "מאתְגרים","חסרי גְּבולות" או בעייתיים לטיפול. בכל מקרה של אלימות, אין להגיב ב"אוצי מוצי".

כן גם בבתי הספר ילד  שמפריע לְמהלך שִׁיעוּר יש להוֹצִיאוֹ לְשִׁימּועַ אֶצל יועצת או מדריכה לשם הַרְגַּעֲתוֹ וְהֲשָׁבָתוֹ לכיתה. במקרים חריגים גננת או מורה  רשאית לעצור בְּמוֹ ידיהָ סַכּנת פגיעה אַלּימה מִצּד ילד נִסְער המתכּוון להזיק לזולתו,  גננת רשאית לבודד ילד "סוער" לְיָדָהּ.

יש הגורסים כי להורים בישראל אפס שְׁליטה בַּיּלד מגיל 12 ומעלה. ומכאן באה הדרישה, ובצדק, לְחֵזֵּק גם את סמכות ההורים כלפי בניהם, בד בבד עם זימוּן מקומות בילוי חיוביים לילדים בשעות הפנאי, בְּמתקני ספורט, בְּמועדוני נוער, בְּמקלטים שכונתיים שׁיֵּשׁ לְהַכְשִׁירם למועדונים לילדים ולנוער, עַרְבי שירה, הַאֲרָכת פְּתיחת המתנ"סים עד לשעות המאוחרות עם חוגי העשרה, עידוד תנועות הנוער, הקרנת סרטים תיעודיים וחינוכיים בְּפָרְקִים ועוד .

כמובן לא לפסול בשום אופן שימוש בְּמצלמות לאיתּור פְעילות חריגה אף כי יש בְּהפעלתן מִשּׁוּם פגיעה בְּצנעת הפרט אך מאידך היא גם מגינה עליו מפני האלימות.     

התנהלות זו של התקשורת המדגישה וּמַעֲצימה את היקף האלימות הפרטנית ומעניקה לה כותרות של "תופעה חברתית", לצד המשאבים הממסדיים והגורמים הרבים הפועלים לצמצום ומיגּוּר בְּעיית האלימות בחברה, יוצרים בחברה הישראלית תחושה של מועקה.

אך לא רק אמצעי התקשורת, הנֶּה על פי "ידיעות אחרונות" מיום ששי 11 ביוני 2010 כַּתַּבָה מאת ירון דורון וכן איציק סבן מְחַדְּשׁוֹת ששי ציטטו את דברי השר לביטחון הפנים מר יצחק אהרונוביץ שהיה ניצב במשטרה, בכנס "עיר ללא אלימות" באילת:"תְּחושת הביטחון האישי של האזרח ירודה ביותר, רק חמישים אחוזים מהעבֵרוֹת מְדֻוָּחוֹת, בַּמציאוּת המצב גרוע כפליים זה אומר שֶמַּשהו בַּשִּׁיטה אינו פועל." והשר עוד הוסיף: " האלימות היומיומית שהאזרח נתקל בה ברכוש, ברחוב, בביה"ס, בפאבים וכדומה פוגעת קשות במתן אֵמוּן של האזרח בסמכות אֲכיפת החוק ובראשן המשטרה ובתי המשפט, קיים צורך רחב היקף לשיפור המענה ולאורך זמן, לְשַׁנות את המגמה ."סוף ציטוט.

מאידך, בכירים במשטרה אומרים שֶׁהַשּׂר מגזים בקביעותיו אלה,  ממניעים לא ענייניים, (הַשּׂגַת תַקציבים, וזה מאוד לגיטימי)ׁכי להם נתונים הַמּראים על שׁיפוּר רב ו"יש הצלחה גדולה בכול הקשור לפעילות המשטרה במאבק בפשיעה הארצית, בארגוני פשע ובשחיתות הציבורית" על כך טוען השר שהדוחות הסטטיסטיים עליהם מסתמכים בכירי המשטרה לא משקפים את המציאות.

יש לומר שׁלְּדַבֵּר על תחושת הביטחון של האזרח על סמך תחושת בֶּטן או סוג זה או אחר של סקרים, לעולם אינה מדויקת. אך בודאי כְּכל אשר יעשה להגברת אֵמון האזרח במשטרה הוא חיובי ומבורך. גם הַקְביעה של מְנָהל בתי המשפט כי ענישה בלבד לא תצמצם את הפשיעה היא נכונה אף כי אין בה כל חידוש.

.

תְּחושתי האישית שפעילות המשטרה הִשְׁתַפְּרָה מאוד לאחרונה, אף כי אֲמִידִים מַעֲדיפים לִשְׂכּוֹר מאבטחים פרטיים מִשִּׁלהם וּמַצְלמות פיקוח, כּאקט ביטוחי שלא דווקא מעיד על אי הִסְתַּמְכוּת על המשטרה בהגנה על האזרח ועל רכושו. בודאי שעל ידי שיטור קהילתי, ניתן לְשַׁפֵּר את המצב.  כי מקומו של השוטר לא במשרד.

                הַשּׁוֹטֵר הַקְּהִלָּתִי –  עזרא מורד

אִם תִּרְצה לִפְגושׁׁאוֹתִי

דַּע הֵיכָן תִּמְצָאֵנִּי!

            לא בַּמִּשְׂרָד, רַק בְּשְׁכוּנָה

            לְפַטְרֵל כָּאן בָּרְחובוֹת

            כְּבֵן- בַּיִת בְּלִי כְּתובוֹת

            דַּג אֲנִי בְּסְבִיבָתִי

            מִי פּה לא מַכִּיר אוֹתִי?

מֵכִין נוֹעַר לַפְּעֻלָּה

לְמַעַן הַשּׁכוּנָה כֻּלָּה

מֵגַּיֵּס עוֹד יְדִידִים

לְעֶזְרַת לוֹבְשֵׁי מַדִּים.

            אִם תִּרְצֵה לִפְגוֹשׁ אוֹתִי

            דַּע הֵיכָן תִּמְצָאֵנִּי.

שׁוֹמֵר עַל סֵדֶר וְעַל חוֹק

בִּקְפִּידָה וְזֶה לא צְחוֹק

יֵשׁ כִּינוּס? יֵשׁ הֲמוּלָה?

שָׁם הָעָיִן הַכְּחוּלָה.

ראשׁ גָּדוֹל כֵּן! ראשׁ מוֹבִיל

לַאֶזְרָח תָּמִיד מועִיל

אִישׁ חוֹק מַטִּיל מָרוּת

יֵשׁ סֵדֶר אֵין הַפְקְרוּת!

וּבְרִגְעֵי מַשְׁבֵּר וַמֵתַח

אֶת מִי תְּמְצָא רִאשׁוֹן בַּשֵּׁטַח?

אִם לאֹ אוֹתִי וְרַק אתִי

הַשּׁוֹטֵר הַקְּהִלָּתִּי.  

                        3 יולי 2002

המשך יבוא....