ברוכים הבאים לרשת החברתית TheMarker Café
כדי להגיב לתכנים המופיעים באתר או לפתוח בו עמוד אישי, נבקש ממך לעבור תהליך הרשמה קצר.
ההצטרפות לאתר תחבר אותך לעשרות אלפי חברים שגולשים בו מדי יום. לאחר תהליך הרשמה קצר, ניתן להזמין לאתר חברים שלך ולפגוש אנשים חדשים מכל הארץ, בכל הגילאים ומכל תחומי העיסוק.
אנחנו מזמינים אותך להקים דף אישי ברשת האינטרנט. בדף זה ניתן לספר על עצמך, לכתוב בלוג (יומן רשת) ולהוסיף תמונות וסרטי וידאו. זו הדרך לבטא את עצמך, לקדם רעיונות עסקיים או חברתי
כך גומלת בך ההחלטה להיכנס ביום גורלי אחד לסניף הקרוב לאיזור מגוריך, אתה משפשף ותורם את תרומתך הביולוגית בצורת אלפי זרעונים משובחים, והגנים שלך אינם שייכים עוד לך בלבד. מעתה והלאה הם פוטנציאל להפריית עשרות ביציות של נשים זרות לך שאין לך קשר אליהן, אין לך מושג מי הן, ולעולם לא תפגוש.
אתה שוכח מזה, לוקח את התמורה הכספית ההולמת ויוצא שמח וטוב לב, לאחר הפורקן מהעול הכלכלי וסיפוק צרכייך הגופניים. עוברים כמה ימים, ואתה ממשיך הלאה כאילו לא אירע דבר יוצא דופן בחייך.
אחר כך עוברות להן השנים, ועשרים שנה מאוחר יותר - היפותטית , (ונכון, ברור לי שזה רק בתיאוריה, אבל אל תתנגד, בוא תשתף פעולה עם הדימיון שלי לרגע) אתה עלול לחלוף על עשרות פרצופים זרים ברחוב שיש סיכוי שחלק מהם, ולא חשוב כמה בדיוק - חלק מהם נושאים את המטען הגנטי שלך, והם הילדים הביולוגיים שלך.
כך אתה הופך מבלי לתת את הדעת על ההשלכות ועל המשמעות הדרמטית שבכך - לאבא ביולוגי אנונימי לעשרות ילדים שלעולם לא תדע על קיומם, לא תכיר, לא תחבק, לא תנשק, לא תהיה חלק אינטגרלי מחייהם, ולעולם לא תדע בוודאות על זהותם. ייתכן שהם יתקלו בך פיזית, קרובים מתמיד, ייתכן שהוא הנער שעומד מאחורייך בתור לקולנוע, ייתכן שהיא המלצרית שלך במסעדה או החייל שיושב לפנייך באולם התיאטרון, ויש להם בדיוק את אותה מניירה ייחודית של לכווץ את המצח כשהם מודאגים, ממש כמו שלך יש.
לגנטיקה יש דרכים משונות להתבטא, אתה בוודאי יודע.
אין שום דבר בתמונה הזו שצורם לך ? אין צעקה פנימית שמטרידה את שלוות נפשך ? זה בסדר מצידך ? אתה שלם עם זה ? אתה ישן היטב בלילה ? זה cool בעינייך ?
כי לא. אני סבורה שבפירוש לא.
מארק חושד שברדפורד הוא אביה הביולוגי של אמנדה, על סמך הדימיון במחוות הגוף הייחודיות המשותפות לשניהם.
עכשיו בואי נדמיין אותך, יקירתי, את שלא מצאת את בחיר ליבך, כי לא התפשרת או סתם כי לא היה לך מזל, והנה את כבר בת שלושים ושמונה או תשע ואת משתוקקת לילדה משלך, בדמותך. את נלחצת כי השעון הביולוגי מתקתק, אולי תאחרי את הרכבת, מה יהיה, את רוצה לחוות את האימהות, את לא מוכנה לוותר עליה. ואז את מחליטה להפוך לאם חד הורית ופונה בטבעיות לבנק הזרע כפי שעשו מאות נשים לפנייך.
כאילו אין טבעי ונורמלי מכך, נכון ? - לא נכון.
מה טבעי ונורמלי בזה שלילד שלך לא יהיה אב שיש לו פנים וריח ? מה טבעי ונורמלי בזה שהילד שלך יגדל מבלי לדעת למי הוא דומה ומי הסבא וסבתא שלו ? מה טבעי ונורמלי בכך שהילדה שלך תחווה חסכים עמוקים שאת לעולם לא תוכלי להבין בשאלות של זהות ? שהיא נידונה לסבל ויסורים מתמידים שיוטבעו בה ב -די אן אי (DNA) שלה, כי היא לא תוכל להסתכל על הפנים של מי שהיא מזכירה אותו בעיניים או במחשבה או באלף ואחת צורות שבהן הגנים שלה הועברו אליה , אותם הגנים שהיא ירשה ממנו.
תחשבי עוד רגע לפני - זה נראה לך בסדר ? זה נראה לך נורמלי ? מוסרי ? מצפוני ?
השתגעתם, תגידו לי ? אף אחד לא חושב על ההשלכות ? זו רק אני שמתחלחלת פה ומזועזעת עד עמקי נשמתי מהאגואיזם הצרוף הזה ? שחושבת שזה מטורף ופוגע בנפשם ובהתפתחותם התקינה של הילדים האלה ?
אז מה אני מציעה ?
אני מציעה שתיקחי לך פרטנר עיסקי לצורך המטרה המשותפת, אולי איזה גיי או זוג הומוסקסואליים שאף הם חושקים ורוצים בכל מאודם להפוך להורים, ובאופן כללי אני מציעה לחבר בין גברים לנשים שמעוניינים בילדים ולתת להם פתרונות מסודרים בחסות החוק. מאד פשוט בימינו לקחת עורך דין שיכין חוזה הוגן לשני הצדדים בנוגע למשמורת משותפת על הילדים האלה, אבל שתמיד יהיו אמהות ואבות מזוהים ומעורבים בתמונה, עם פנים ושמות, לא אנונימיים, עם אף ועם פה ועם עיניים ועם גוף ועם לב ועם נשמה, ואחריות משותפת שלהם לגידול העולל , שתאפשר לו להתוודע לזהות ולשורשים שלו. להסתכל בעיניים של הוריו - ולראות דרכם את ההשתקפות שלו, אם זה בשמיעה המוסיקלית שירש ממנה, בנטייה לאומנות בעבודת ידיים שירש ממנו, בחוש המתמטי שהיא ירשה ממך, בעניין המיסתורי הבולט שתמיד היה לה במדעים מדוייקים ממש כמוך. הוא או היא ידעו שיש כתובת, שיש סדר, שיש מורשת / ירושה וגנים שעברו אליהם , והם רואים אותה מולם על בסיס יומיומי. הם רואים ויזואלית את הדימיון במבנה הנפשי והפיזי. יש לו את אותו מבנה הפנים כמו לאבא שלו, את אותה הליכה גמלונית, ויש לה את מבנה הגוף כמו לאמא שלה, את אותו החיוך, את אותם השיניים. יש מישהו שמאד דומה לי, והנה הוא מולי, אני העתק שלו או אפילו דגם משופר שלו. וזה חי וקיים מולי, זה ממשי.
מבחינה פסיכולוגית יש לכך חשיבות מכריעה להתפתחות ולהבנה שאנחנו חלק ממשהו גדול יותר, שיש סדר , המשכיות , שיש שורשים. זה לא רק קשר הדם או הדימיון הגנטי, זה הדימיון הנפשי. אלה מחוות הגוף, הדימיון האישיותי. היא ביישנית כמו שאבא שלה היה, הוא עושה את אותן טעויות באותו האופן שאמא שלו עשתה. יש להם הזדמנות יקרה וחשובה מפז להתבונן בהוריהם הביולוגיים כמו במראה, ואולי בזכות זאת גם הזדמנות לתקן ולהשתנות.
יותר מזה, אני לא רואה או מקבלת כל דרך אחרת לחיות חיי חברה שפויים, מצפוניים ומוסריים. מתנצלת אם הדיעה שלי היא אולי קיצונית ,מכאיבה או דורכת על איזו יבלת של אמהות חד הוריות או זוגות חד מיניים שבחרו באופציה האנונימית של תרומת זרע/ביצית.
לשיטתי, אין ברירה. אני באמת מאמינה שזה חייב להיפסק, כי אי אפשר לתת לאנונימיות הזו להימשך יותר.
גלוי, פתוח, בריא. שיתופיות, אחריות משותפת, שני הורים ממשיים בשר ודם שהילדים ידעו על קיומם ויכירו אותם.
משפחה יפנית שצילמתי בחו"ל - בתמונה שמאד אהובה עלי. (מומלץ ללחוץ על התמונה על מנת להגדיל אותה) שימו לב לדימיון החזותי המשותף לשלושת הגברים - (בכפות הידיים של האב, הבן שיושב עליו והבן שמשמאל) שלושתם מפשקים את אצבעותיהם באותו האופן.. מבלי להיות מודעים לכך. זה מרתק בעיני.
לסיום, אני אשמח אם הדיון בנושא הרגיש הזה יתנהל באורח תרבותי, מכבד ומנומס ככל האפשר.
מי שחולק עליי מוזמן לנמק למה הוא חושב שהתפיסה שלי שגוייה בעיניו , אבל שוב, בבקשה לשמור על תרבות הדיון. אני מאד מבקשת.
תודה. |
Innovative Software Development
| Cafe:
ראשי |
העמוד שלי | אנשים |
קהילות |
בלוגים |
תמונות |
וידאו |
אודיו |
קהילת תמיכה |
||
| מדורים:
העמוד הראשון |
הייטק |
שוק ההון |
וול סטריט |
smartphone |
קריירה |
פרסום ומדיה |
צרכנות |
נדל"ן |
משפט |
רכב |
עסקים קטנים |
||
 | ||
| שימושים: התראות RSS | כל הפרשנויות | כל כותרות היום | תנאי שימוש באתר | כתבו אלינו | ||
| עכבר העיר:
מדריך עכבר העיר |
סרטים |
מסעדות |
הופעות |
ילדים |
הצגות |
ברים |
מדריך עכבר העיר – בידור , תרבות , סרטים , קולנוע |
||
| הארץ:
חדשות |
בחירות |
מזג אוויר |
גלריה |
חדשות חוץ |
ביקורות סרטים |
סרטים חדשים |
ביקורת מסעדות |
ספורט |
לונדון 2012 |
ספרים
|
תגובות (130)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אבל להחליט עבור מישהו אחר באופן גורף???
באיזו זכות בדיוק?
תודה
:-)
אני אמורה להבין שהסאבטקסט של התגובה שלך הוא
שאתה לא מסכים עם המסר של הפוסט ?
:-)
(גם אם לא, זה בסדר, סתם תהיתי.)
הידעתם שבמזרח הרחוק, למשל בסין - יש חוק המגביל ילודה ? פשוט כי אין מקום פיזי - קיימת התפוצצות אוכלוסין, ואין מספיק שטח איכלוס סביר לנפש.
כל משפחה שרוצה להתרחב מעל שני ילדים ( אני לא בטוחה אם שניים או בעצם שלושה) לא יכולה להשאר לחיות בגבולות סין, ורבות מהן אכן בוחרות להגר לארצות אחרות מסיבה זו.
יש הרבה סינים שמפוזרים בעולם, הם מקימים להם קהילות משלהם, גרים באיזורים שונים במרוכז, ושומרים על השפה ועל התרבות שלהם.
כמעט בכל עיר גדולה יש "רובע סיני" מפותח - לדוגמה בפריס, ניו יורק, סן פרנסיסקו, לונדון ועוד.
קשה לי להאמין שהסינים מעלים בדעתם להאשים את מדיניות מדינתם בנאציזם בגלל החוק הזה, כי הם מבינים שאין ברירה, שלמען איכות החיים ולמען איכות הסביבה נוצר החוק הזה, ולא כי המדינה שלהם רוצה בכוח "לפלוש להם לרחם".
התגובה הזו מוקדשת לשנינושקה, סנה בוער, ריטה ולכל שאר המזועזעים שטענו שאני גסת רוח שאני מעיזה לתמוך בחקיקה מסודרת, שלטעמי תעשה סוף לתופעת ההורים הביולוגיים האנונימיים.
לא השוויתי אותך לנאצית. הדבר היחיד שאמרתי שמשפט כזה, כמו להפוך את העניין ללא חוקי, נשמע לי בוטה, קיצוני, ומזכיר לי דיעות וחוקים חשוכים. והוא אכן מזכיר לי.
אני מסכים בגדול עם מה שאת אומרת, אני רק חושב שאת טועה בזה שאת מפרשת את מה שתארת עכשיו כחוסר בתרבות דיון,
התגובה של ריטה לגיטימית לגמרי, אין בה חוסר תרבות לדעתי, והיא משקפת את דעתה.
זה שאין בה נימוקים והסברים, הופך אותה אולי לתגובה סתמית ולא תקשורתית שלא ראויה להתיחסות מצידך, אבל זה
שתגובה מסויימת גורמת להרגשה לא נעימה, לא הופך אותה ללא תרבותית.
אני נתקל בזה לא מעט שאנשים שמרגישים לא בנוח, לא נעים, נעלבים מצידם, וכו', מאשימים את המגיב או הדובר בחוסר תרבותיות ונימוס, בלי לעצור לרגע ולבדוק האם נעלבים מסגנון או רמת חוסר התרבות של הדברים, או שבעצם מתוכנם?
מה לעשות, לפעמים האמת של מישהו, כואבת :) (בלי קשר אם היא נכונה או לא)
דבר נוסף, אני באופן אישי מעדיף את האמת הלא תרבותית, מאשר את השקר התרבותי ביותר!
ולהגביל מראש את הסגנון או מידת התרבותיות משמעו להדחיק, להסתיר רגשות ומחשבות, ולהיות צבוע.
לכן, צריך להבחין בין השאיפה הראויה והמטיבה לאור ואהבה, ובין המציאות שלנו שיש בה עדיין חורים שחורים ולא מוארים,
שלא כדאי להדחיק.
קבלי לסיום, ובחיוך:
את ממש ממש בטוחה שאת יכולה לחזות את התוצאות מראש?
(את מתחילה להדאיג אותי)
שוב, על מנת להמחיש לך על בשרך את החוק שתשמחי מימנו, זה נכתב מעצבים ולא משינאה.
יש מקרים שרק מראה מול הפנים יכולה להאיר.
לא אמרתי שלא צריך לרחם על ילדים פגועים לחד הוריים (עם הורה אנונימי) בגלל שיש ילדים פגועים גם להורים "רגילים"
אלא שמניעת ילודה על סעיף זה בזמן שהורות פושעת אופיינית לא רק ובעצם- לרוב, לזוגות של הורים המוכרים לילד, נשמע לי מוזר
אני בעד להחליף דיעות בנושא הזה, ואני מוכנה להקשיב, אבל כשאת בוחרת בדרך אלימה ופוגענית ומזלזלת כמו שעשית בתגובתך הראשונה לפני כמה ימים - אז איך את מצפה שאני אתייחס ואתדיין איתך ?
או שאת לא רוצה להתדיין איתי, שזה גם בסדר, אולי רק רצית לפזר רעל ולהקיא אותו אצלי בבלג, הרי כתבת מפורשות שהיתה לך בחילה מהטקסט שלי.
אז הקאת, יופי.
האם את מסופקת ?
לא יותר נעים לך לשוחח בנועם אם אנשים שדיעותיהם לא עולה בקנה אחד עם שלך ?
לכי קיראי את התגובה של אקס ליבריס שגם היא הביעה התנגדות לדיעותיי, ולמרות זאת הצלחנו לנהל שיח מכבד ומנומס באופן תרבותי ואינטיליגנטי.
היא התנסחה בנימוס, הציעה טיעונים טובים ונבונים שמציגים את המורכבות, מבלי להיכנס לעלבונות, ושתינו עדיין מכבדות זו את זו למרות אי ההסכמה בנידון.
אבל מה שאת עשית הוא להקיא אצלי .
בשתי התגובות שלך.
לא באת להתדיין, לא באת להציג את עמדתך.
ואח"כ הלכתומיהרת למחוק אותי מרשימת חברייך כי מה פתאום שתהיי חברה של מישהי שחולקת עלייך ?
בואי נראה אותך מגיבה רגיל, בענייניות.
את מסוגלת להיענות לאתגר ?
--------------
מה שהוא אמר... מילה במילה.... באופן הכי מנומס ותרבותי שיש.... (תוך כדי הדגשה מנומסת ותרבותית של משפט מפתח אחד מיני רבים...)
תודה.
סליחה.
בבקשה.
לאיזה תרבות בדיוק התכוונת? כי אני מכיר כל מיני תרבויות
ששונות מהתרבות שלך, כפי שעולה מתגובותייך.
לתרבות דיון שבה מדברים בנימוס תקני כדי להביע דעות חשוכות, מתנשאות, מבטלות ומזלזלות, כמו שאת העלית כאן,
אין ערך בעיני, כי הנימוס הוא בסך הכל מסכה צבועה, בדיוק כמו הטיעון הפולני בדבר "לא תרגיש שאני מבטלת כלאחר יד את הצער שלך ומזלזלת בעוצמת התחושות הפרטיות שלך ?"
אם כתבת את הפוסט הזה כווידוי ושיתוף אישי, היית צריכה להגיד במפורש, ולא להסתתר מאחורי סוגייה עקרונית כביכול,
ולהטעות את הקוראים. ועם כל הכבוד למקרה הפרטי שלך,
זה הרבה מוגזם להפוך את טעמך והעדפותייך או פחדייך האישיים לחוק ציבורי, ובטח שלא לחוק פלילי.
יש לך את כל הזכות שבעולם לחשוב את מה שאת חושבת, להתנגד למה שאחרים חושבים, ולחשוב שהם טועים ועושים עוול לילד שלהם, מה שמפריע לי וגם מוזר בעיניי זה שאת מעמידה את עצמך בעמדה של יודעת בוודאות ללא שום ספק וסיכוי לטעות, מבלי שיש לך ניסיון ומבלי שחווית בעצמך, על עצמך את כל ההיבטים שאת כל כך "מומחית" בהם.
והאמירה הזו שלך:
"אני גם מאד אשמח אם זה לא יהיה חוקי יותר להביא ילדים שיש להם אבות או אמהות אנונימיים."
יותר גסה ולא תרבותית מכל ניבול פה שניתקלתי בו פה באתר!
האם את מכירה מספיק ילדים "מסכנים" כאלו כדי להגיד דבר כזה????
אולי תשמחי גם לחוק שיגרש ילדים כאלו מהארץ ויאסור את האמהות שלהם?
אולי לדכא ילדים מאושרים כאלה, שלא עונים לדעה הקדומה והחשוכה שלך?
אשמח אם יהיה חוק נגד אנשים שישמחו לחוקים נאציים על סמך הדמיונות שלהם.
עטר (POV) ,
קראתי את התגובה שלך להגר (יבגנייה),
ואני רוצה לשאול אותך שאלה.
תאר לך שאתה בא ומשתף אותי בכאב פרטי שלך, ואני בניסיון "לעודד" אותך ולהראות לך שה"השד" אינו נורא כ"כ, כי יש מצבים איומים בהרבה ביחס לשלך, ואנשים שסובלים יותר ממך, - - - אציג בפנייך מספר דוגמות (לא חסר הרי, תמיד יש מישהו שיותר רע לו בחיים ושמצבו היחסי גרוע משלך).
איך תרגיש עם זה, עטר ?
לא תרגיש שמפעילים עליך מניפולציה ?
לא תרגיש מרומה ?
לא תרגיש שאין לך תמיכה, ושלא באמת מקשיבה לך ?
לא תרגיש שאני מבטלת כלאחר יד את הצער שלך
ומזלזלת בעוצמת התחושות הפרטיות שלך ?
בכלל לא ציפיתי או העלתי על דעתי אפשרות שהם יקיימו יחסי מין.
אחרי הכל, מדובר בשני זרים שאין להם רגש רומנטי זה כלפי זה,
ואי אפשר באופן טכני לנקוט באקט כ"כ אינטימי שמצריך קירבה או משיכה מינית ונפשית.
הכוונה שלי היתה שהם יפנו לעורך דין,
ואחרי שהכל יוסדר בהסכם כתוב שמקובל על שני הצדדים,
אז הם יעזרו בשירותי המדע המתקדמים היום של הפרייה מלאכותית.
זה ודאי לא יפתיע אותך שגם בעידן של היום, ישנן מכוערות ומכוערים או ביישניות וביישנים שלא יכולים להכיר מישהו שגם מוכן לשכב איתם למטרת ילודה ושהם גם ירצו לשכב איתו
ולפי "הצעת החוק" שלך- מכל ההורים הגרועים שיש בעולם, רק ממכוערים/ביישנים אלו, יש לשלול את הזכות להבאת ילדים.
תגיד, מבחינתך הילד צריך לסבול יותר מכל שאר הילדים בעולם כדי שהסבל שלו ייספר? איזה מן טיעון זה "אבל גם ילדים אחרים סובלים"? איך בדיוק זה עוזר לילד שדמות האב שלו היא מבחנה ממוספרת?
אם אישה לא מוצאת פרטנר "שמוכן לעשות לה טובה ולהכניס אותה להריון", אז חבל, היא לא תוכל לממש את החלום שלה. קורה. אתה, לעומת זאת, כדאי שתעבוד קצת על הטרמינולוגיה שלך, היא חושפת אותך באור אחר לגמרי מזה שהיית רוצה להיחשף בו, פוב.
אם יש למשל אשה פוריה שלא מכירה אף אחד שהיא מעוניינת בו, שמוכן לעשות לה טובה ולהכניס אותה להריון. לא הומו ולא פרטנר עסקי ולא בטיח
ומצד שני, היא לא מוכנה לוותר על חלומה/זכותה (או הדחף הביולוגי שלה) להביא ילד לעולם
וילד זה היא תוכל להביא מנהסתם, רק מתרומת זרע.
ובכן, האם לדעתך יש לשלול ממנה את החלום הזה?
ואם תשובתך חיובית, "למען טובת הילד" - מניין לך שילד זה יסבול יותר מילדים אחרים שנולדים להורים שאינם אנונימים?
ואם אינך יכולה להבטיח דבר כזה- אז למה לשלול רק ממנה את זכות ההורות?
:-))))))
יינון, לולא היה זה אתה - הייתי חושדת שאתה לועג לי.
אבל מאחר שמדובר בך, ואני קצת הספקתילהכיר את ההומור שלך - אני מתגלגלת מצחוק פה,
כי אני מאמינה שאתה צוחק איתי, ולא עלי.
(נכון ?..
)
(חוץ מזה שזה חזק ממני, אני אוהבת תרבות, ולא נעים לי כשמתלהמים או נובחים..)
יותר תרבותי מזה לא יכולתי להיות.
פה אנחנו שונים, ארז.
בדיוק בנקודה הזו.
אני לא מכבדת אנשים שעושים בחירות שגויות שפוגעות בטובת הילד שלהם, ואני מוצאת לנכון לנסות להשפיע על מי שמצליח לרדת לסוף דעתי, ואולי לגרום לו לחשוב פעמיים בטרם הוא ניגש לפעול בדרך הזו.
אני גם מאד אשמח אם זה לא יהיה חוקי יותר להביא ילדים שיש להם אבות או אימהות אנונימיים.
מבחינה אישית - אני שמרן. התא המשפחתי הקלאסי הוא זה הראוי ביותר בעיני, לפחות כנקודת פתיחה. אני גם יודע שהתפיסה השמרנית שלי אינה מחייבת איש ואין לי אלא לכבד ולקבל אנשים שעושים בחירות אחרות.
כי מנהסתם, היא לא תמיד היא יכולה למצוא כזה (כזה שהיא תרצה בו, או שהוא ירצה בה)
תודה רבה לך על התמיכה, על ההערכה ועל הפירגון.
:-)
חיפשתי דרך לא שגרתית להציג את הנושא, ולא רציתי שזה יהיה "כבד", כי גם ככה הנושא רגיש ומהותי מעצמו, אז היה לי חשוב להביא אותו בסגנון בלתי אמצעי ולא רשמי, כזה שיגרום לקורא להרגיש קרוב אליו, לא מנותק ממנו, וככה להזדהות איתו ככל שניתן.
לא פחות חשובה בעיני היא הדרך שמציגים בה את הדברים -
אני מייחסת חשיבות גדולה גם ל"איך", ולא רק ל"מה".
שחייהם של ילדים מחוסרי אב מוגדר נידונו מלכתחילה לקושי גדול יותר. אני מסכימה
עם רעיון הפוסט ואגב, כתבת אותו מקסים.
תודה פנינה, כיף שבאת והצטרפת לדיון.
ברוכה הבאה
:-)
ומצד שני, הדחף האבולוציוני כנראה גדול מכולם.
קראתי את התגובות שלכם, וחשוב לי ליידע אתכם שבכוונתי להתייחס אליהן.
ברגע זה אין לי פנאי להשיב עליהן, נכנסתי רק על מנת לכתוב לכם שקראתי.
העניין הוא שאחה"צ אני בסדנה ולא אשוב הביתה לפני שמונה בערב.
אני לא יודעת אם תהיה לי אנרגיה להיכנס לקפה בשובי, כי בד"כ בערבים אני מותשת והכרה שלי לא במיטבה.
אבל נראה, אולי בכל זאת אעשה מאמץ מיוחד..
ואם לא אז רק מחר
:-)
תודה על השיח המהנה שאתם מעוררים.
כיף לי סיעור המוחות המשותף הזה בינינו.
}{
לגבי הריקודים, בואי נגיד שהשיר שהבאת יכול להזיז לי רגל אחת :)
אני צריך ביטים יותר מהירים, לחימום אפשר להתחיל עם זה, גם בגלל המילים שקשורות
אחר כך מגביר עם זה למשל, ולבסוף מקנח עם זה:
__________________________________
והכי חשוב, את לא יכולה בשום דרך לשלוט באהבה או להפעיל עליה מניפולציות. היא עומדת בפני עצמה, ללא מגע יד אדם, ועדיין כולם מתייחסים אליה כקיימת, כמובן מאליו.
תודה על הכתבה, קראתי.
אני סבורה שהדיעות שלי שונות משל הימין השמרני והקיצוני.
העמדה שהבעתי פה בפוסט ובתגובות היא שונה משלהם, וגם הנימוקים שלי אחרים.
אני מקבלת מודלים אלטרנטיביים של משפחה,
ולא חושבת שרק זוג נשוי "נורמטיבי" והטרוסקסואלי רשאי להביא ילדים לעולם.
אני כן מתנגדת ויוצאת כנגד הורות ביולוגית של אבות/אימהות אנונימיים.
לינק
http://onlife.co.il/פנאי/3012/גניפר-אניסטון-מרגיזה-את-האמריקאים
לא כי בא לי להתעלל בך, אלא מפני שזה הבסיס למה שאני רוצה להגיד לך, וחשוב לדעתי על מנת לחדד נקודה חשובה מאוד.
רוב הדברים, בטח גילגולי נשמות, אי אפשר להוכיח בהגיון מפני שמדובר בחוויה, וחוויה נמצאת במישור שמחוץ לגבולות ההגיון, ההגיון שלנו מוגבל מאוד, כל כך מוגבל שזה ממש לא הגיוני להשתמש בו :) (כפי שאנחנו רגילים להשתמש).
בשלב ההתפתחות האבולוציונית שאנחנו נמצאים בו (בסופו למען הדיוק), ההגיון הוא ה"מלך", על פיו ישק דבר, והוא שמנחה ומוביל אותנו בחיים, אבל מהו ההגיון בעצם, וממה הוא מורכב? למה ההגיון של אחד שונה לגמרי מההגיון של האחר, ובלי שום קשר לרמת האינטיליגנציה?
בעיקרון, ההגיון מורכב מכל מה שלמדנו, ראינו ושמענו, ומכאן ההבדל בהגיון שלנו, לעומת ההגיון של קניבל שנימצא רק היום באיזה ג'ונגל למשל, בהגיון של אותו קניבל, ניתוח כירורגי הוא ארוחת צהרים, לא הגיוני בשבילו שבעצם מדובר בפעולה מצילת חיים, ולמעשה בשבט שלו, זה יחשב לא הגיוני עד פיגור שכלי להגיד שלחתוך עם סכין בן אדם שנראה כמו מת, נועד לעזור ולרפא אותו.
זו כמובן דוגמא קיצונית, אבל גם אצלנו, יש הרבה מאוד דברים שגרתיים, יום יומיים, והגיונים לגמרי, שרק לפני 60 שנה היו נחשבים למדע בדיוני, בטח שלא הגיוני.
האם ניתן להוכיח ולהסביר בהגיון חוויה?
תוכיחי לי אהבה!
מכיוון שאנחנו מדברים על גילגול נשמות, ולא על גילגול גופות, ומכיוון שהנשמה היא לא גשמית, לא ניראית בעין בלתי מזויינת, ולא ניתנת למדידה, הכלים ההגיונים לא יכולים לתפוס ולהבין אותה.
לעומת זאת, כן ניתן להרגיש ולחוות אותה, אומנם באופן שמוגבל ע"י חמשת החושים והגוף הפיזי, אבל גם באופן שמסגרת ההגיון שלנו היום יכולה לתפוס, שימי לב בכמה ביטויים יום יומיים משתמשים במושג "נשמה", ומה קורה
כשהנשמה יוצאת, כשהנשימה שמחברת את הנשמה לגוף מפסיקה?
גם אנשים שלא מאמינים, משתמשים במושג הזה, "נשמה",
למה, מה ההגיון בזה?
אני ממש ממש לא ממליץ להאמין בגילגול נשמות, ובאופן עקרוני אני בעד לצמצם ככל האפשר את האמונות שלנו, מפני שאמונה, בהגדרה, היא חוסר ידיעה, מי שיודע, לא צריך להאמין!
(כך שהדתיים שמאמינים באלוהים, בעצם לא באמת יודעים שיש אלוהים, הם פשוט בחרו/הימרו להאמין בכך).
מה שאני כן ממליץ למי שיש בו איזו מידה של סקרנות ועיניין בנושא, זה לחקור, ללמוד ולפתח כלים חוויתיים ולשכלל אותם
לדרגה שמאפשרת ידיעה חוויתית.
תפקיד ההגיון יהיה אז, להבין, לנתח ולהסביר את החוויה.
חייב לזוז, ביי.
השעון מתקתק אצלה, היא חייבת לממש את הפוטנציאל שהטבע הטביע בה. זה נראה לי טבעי לגמרי. חבל מאוד שאין לה בן זוג, אבל זה לא מה שצריך להניא אותה.
באשר לאנוכיות - גם ילד לזוג יכול להחשב לאנוכיות. זה לא אנוכיות, זאת קריאת הטבע.
באשר לנזקים הפסיכולוגיים - יש לך הוכחה? וגם אם נגרם נזק לילד, מה עם הנזק לאמא שתחיה חיים שלמים ללא ילד?
הנזק הזה לא פחוּת מנזק שאולי ייגרם לילד.
סנה,
מתנצלת אם גרמתי לך להרגיש שאני מזלזלת בך, או שנהגתי בך בחוסר כבוד, ואני מבינה שאתה רציני.
יש לי נטייה להשתמש בהומור קליל בתחומים שבהם אני מעוניינת לגשר על פערים או שלחוסר הסכמה עם הזולת, כדי לתת לו הרגשה טובה וכדי לשאת חן למרות השוני בתפיסות שלנו.
אבל דע לך שההומור הזה זאת רק הגנה, ושמאחורי הלשון המבודחת - אני מקשיבה קשב רב ואמיתי, והשעשוע שלי הוא רק לכאורה, כי אני מאד רצינית באופי שלי, למרות שלעיתים אני מתחבאת מאחורי התנסחויות משעשעות.
http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/145/154.html?hp=1&loc=1&tmp=3327
ממש לא, ותורידי את החיוך היהיר :)
לפי איזה הגיון את רוצה שאסביר, שלך או שלי?
כי עד עכשיו, איך שאני מבין, ההגיון שלך שונה לגמרי משלי, ולכן שאלתי אותך מה יחשב כהוכחה בעינייך?
בעינייך לא הגיוני שיש נשמה שמתגלגלת, איך בדיוק את רוצה שאוכיח לך בהגיון, שכן יש?
אני שואל ברצינות, ותראי כמה זמן את מתחמקת מלענות, מה את מפחדת, מה כל כך קשה לך להגיד מה יחשב כהוכחה?
אני אמרתי שאני יודע, לא אמרתי שאני רוצה לשכנע אותך, ואין לי גם מוטיבציה מיוחדת להוכיח למישהו,
יחד עם זאת, מכיוון שביקשת, ומכיוון שאני מתייחס ברצינות לבקשתך, אני מוכן להענות לאתגר, אבל אני לא מוכן
להתאמץ לשווא, בלי שיש לך באמת עיניין אמיתי לבחון ולבדוק, ולגלות בסוף שאת סתם משתעשעת ומתבדחת בלי שום כוונה אמיתית, מין להג שכזה, וזה בסדר גמור ואני נהנה גם מיזה, רק תגידי שזה כך, כי אני מתייחס בכל הרצינות ובכל הכבוד.
אתן תתרמו ביצית ותקבלו כסף
אנחנו נקנה ביצית ונהיה חדהורים
ו- נדבר עוד כמה שנים (אולי לא נהיה נחרצים :))
הדגשת/הגדלת את המשפט עם המרכאות שהוספתי למלה ידע.
אני מבינה לאן אתה חותר, אבל הכוונה שלי היתה שאם אתה יודע משהו אז אתה יכול להסביר אותו מבחינה הגיונית, ואם אתה לא מסוגל - אז זה עדיין נופל תחת ההגדרה של "אמונה" או "תחושה"ולא של "ידע".
עד שאתה לא מוכיח באפן ברור וחד משמעי - אז זה לא נחשב "ידע".
רוצה לומר שכל עוד אתה לא "יודע" בוודאות, אתה "מאמין".
וזה בסדר גמור, גם לי יש אמונות שאינן מבוססות, הן יותר תחושתיות, ואני מתייחסת אליהן ככאלה, ולא טוענת שאני "יודעת".
טוב ?
אנחנו מבינים זה את זה, סנה ?
אתה יורד לסוף דעתי ?
:-)
אני לא מתחמקת, תבדוק שנית את חוש הריח שלך.
זה ידוע שמי שרוצה לשכנע - חייב להתאמץ ולהביא טיעונים חותכים.
אני פתוחה להקשיב, ואם אמצא לנכון שיש טעם בדבריך - אז מבטיחה גם להשתכנע.
את זו שרוצה הוכחה, את מצפה שאני גם אנחש איזו?
מה שיש לי לא בהכרח יחשב בעינייך כהוכחה, אני באמת לא יודע מה היא הוכחה בעינייך,
יש אנשים שמספיק שאני אומר להם בכדי להוכיח :)
אני מריח התחמקות?
לעצמי כבר הוכחתי, אני לא רודף אחרי אף אחד.
ברור..
תתחיל במה שיש לך, ואז נראה.
איזה הוכחות יניחו את דעתך?
דווקא זה קרוב למציאות חוץ מהכובע...:-)
בעולם מופתי (קצת יותר אפילו - היה מספיק) לא היה מבכרים את ההליכים האלה על פני אימוצם והצלתם של מליוני ילדים ברחבי אפריקה, אסיה ודרום אמריקה.
כמי שבקושי נמצא כאן לאחרונה, לא קראתי תגובות.
נו באמת, את מנצלת את צניעותי?
אז אם לא הבנת בן השורות, אני לא באמת מאמין, אני יודע!!
בחייך,
היה לי ברור שהתבדחת,
תן לי קצת קרדיט..
אני הרי לא באמת מאמינה שהילדים שלך יפים ומסתובבים ברחוב עם כובע של קאובוייז..
?
זו תגובה צינית ?
?
כי אם לא,
אז מוטב שגם אני אתנצל אם הייתי בוטה מדי.
יכול להיות שגם אני שהפרזתי בתגובה שלי,
לפעמים זה בורח לי..
יכולתי להתנסח יותר בעדינות, ולא להתפרץ,
אבל הכעס שלי לא מופנה אליך אישית,
אני מקווה שאתה יודע את זה.
בפעם הבאה 3:33
לא שעשו לי את זה...
אבל לפעמים אני חושב על זה ואומר שזה יכול לקרות
ואולי קרה לרבים וטובים מאיתנו...
עטר,
למה אתה דוחף פתאום התעללות ?
מה הקשר ?
אני כרגע לא משווה, זה לא או - או.
אין כאן עניין של יחסיות, ולא מה עדיף - זה או זה.
אני מתייחסת לנושא בלי להשוות אותו למצבים גרועים ממנו, כי אז אני יכולה באותה מידה להשוות אותו למצבים אידיאליים ממנו, נכון ?
אתה מזכיר לי בתגובה הזו - אנשים שמתנחמים בזה שיש מישהו שסובל יותר מהם , אז המצב היחסי שלהם הוא טוב יותר לעומתו, ולכן הם באופן יחסי מאושרים יותר.
אני לא רוצה להשוות את עצמי ואת החיים שלי לחיים של אחרים.
אני רוצה להשוות את החיים שלי לעצמי, לחיים שלי ולמימוש הפוטנציאל הגלום בהם, בי, ובעצמי בלבד.
אם אני יוצאת מנקודת הנחה שההורים הפוטנציאליים רוצים בטובת הילד, ונניח שאותה אם חד הורית תהיה אמא למופת, זה עדיין לא מספיק לי וגם לא לילד שלה.
וכן, ברור לשנינו, גם לי וגם לך, שעדיף ילד מתרומת זרע שמא שלו מתייחסת אליו יפה מאשר בת לשני הורים ביולוגיים שלא רוצים בה, מזניחים אותה, מתעללים בה, נוטשים אותה, ושמאפשרים לסבא שלה לקפל אותה במזוודה ולהטביע אותה בירקון.
הנה הסכמתי איתך בנקודה הזו.
אתה מרוצה ?
מה עכשיו ? זה סותם את הדיון מבחינתך והופך את כל הטענות המנומקות ששטחתי בפוסט שלי למופרכות ?
כי לטעמי - לא.
יש הרבה הורים שמוטב היה שלא יפיצו את זרעם ויתרבו, ואני אישית בעד לסרס אותם אילו יכולתי.
הייתי מונעת מהם להפוך לכאלה, הייתי דואגת לכלוא אותם מאחורי סורג ובריח ובשום אופן לא נותנת להם אוכל ומים, שירקבו להם ויגססו למוות.
כן, ממש ככה.
אבל הם לא האישיו כאן כרגע.
אז אל תבוא ותערב לי טיעונים שלא קשורים, כי זה לא רלוונטי לדיון בעיני.
חותמת על דברי הטעם שלך, איילת.
תודה שאת כאן, פעילה ומשתתפת באופן אקטיבי.
הדברים הם קצת יותר מורכבים מהתיאור האתני הזה...
ואולי אף קצת יותר מקצת.
תורם הזרע - מבחינתו זה זרע ולא ילד. הוא לא יהיה הורה, וזה גם אף פעם לא יהיה ילד עבורו. כדי להיות הורה צריך להתאמץ ולהשקיע ולגדל ולקחת אחריות על ילד. אחרת אין משמעות לשני התאים שחברו והתחלקו ויצרו את הגוף החדש. אני לא מתנגדת לתרומת זרע, ולהבאת ילדים מתרומת זרע. להפך. זה רק עושה טוב להורים (האגואיסטים). ובאשר לילד... הוא גם ככה לא בחר אם להוולד או אצל מי.
כל שאר הפתרונות שהעלית גם הם ליגיטימיים, אבל גם בהם יש לא מעט בעייתיות, לפחות כמו בקניית זרע, אם לא יותר.
אני אגיד שבעיני מה שהיא עשתה הוא לא מוסרי, ושיש לך זכות מלאה לדעת שהיא ילדה לך ילד ביולוגי.
אני ממש לא אוהבת את העניינים הזה, אלה שקרים גסים שמעידים על חוסר מצפון ושיקול דעת מוטעה.
היא היתה חייבת לשתף אותך שהיא עומדת ללדת את הילד הזה.
______________________________
או, טוב שאמרת.
משום מה, רצון עז של אישה בילד הוא פרה קדושה שאסור לחלוב.
כשמדובר ברצון של אישה בילד, פתאום כולם עושים אוווווו כזה של הזדהות, וכל העולם מסתכל על מי שמשתוקקת לילד ולא הולך לה כמו על גיבורה טראגית שצריך ללכת לידה על ביצים ולהיזהר ברגשותיה העדינים.
ומה בדיוק הרצון לילד שונה מכל רצון עז אחר, מעומק הקרביים?
רוצה ולא יצא? אז לא יצא.
יש כאלה שמתות לאהבת אמת זוגית, ולא מוצאות.
יש כאלה שכל כך כמהים ועורגים להיות עשירים, ולא הולך להם.
יש מי שרודפים כל החיים אחרי כמיהת לבם הייעודית להיות מפורסמים - ולא הולך.
אחרים מתים לממש את האמנות שלהם, לממש את ייעודם כטווי צמר טווסים, לממש את עצמם, ולא מסתייע.
אז כשאישה רוצה ילד והחיים לא מסדרים לה את זה באופן טבעי, יסדרו לה זרע קר ואנונימי שנמכר בכסף ונקנה בכסף רק כדי לממש את רצונה הקדוש מכל הרצונות, בכל מחיר. במקום ילד שהוא פרי אהבה, יהיה זה ילד עסקי.
וגם יבינו אותה ויגבו אותה חברתית אם תלך לגנוב זרע מקורבן מקרי, כי מה יותר מכמיר לב ממימוש הצו הרחמי בכל מחיר ולא משנה על חשבון מי?
לא מבינה את זה.
אני חושבת שהפיתרון לבעיה שהצגת צריך להתחיל בזה שנרגיע את ההיסטריה הזאת שכל אדם *חייב* להיות הורה, ובעיקר: שכל אישה *חייבת* להיות אמא.
אם ילדות לא היו מחונכות מגיל אפס שכל המהות שלהן כנשים היא לעשות ילדים (והרבה), והיה להן מרחב בחירה אם הן רוצות ילדים בכלל, היינו רואים הרבה פחות פתרונות ביניים פרומי-קצוות להבאת ילדים לעולם (כמו בנק הזרע), והרבה פחות ילדים אומללים, חצי-רצויים במקרה הטוב.
ואולי לא לחינם קוראים לזה בנק הזרע,
יש כאלה שמפקידים ויש כאלו שמושכים.
יש אנשים שלא ממש רוצים לחשוב שלזרע שהם תרמו יש פרצוף שם ותאריך לידה,ויש נשים - כנראה לא מעט שממש לא רוצים לדעת מי זה הנותן בסתר...
היה פעם - בתחילת שנות ה90 בנק זרע לארים בלבד,
כולם היו בלונדים , עם מנת משכל גבוהה מהמומצע ויפי תואר. כמובן שהם קראו לזה בשם אחר - (הארים זו תוספת שלי)
כתורם פוטנציאלי , היית צריך לענות על קריטריוניים דומים לחוקי נירנברג על מנת לקבל " זכות " להפקיד בבנק הזה.
טוב שסגרו את הבנק הזה.
כשזה מגיע לנושאים כל כך אישיים כמו בחירה של מישהי להרות מתרומת זרע של גבר זר, אני די סומך עליה שהיא שקלה אופציות חלופות- במקרה של אשה לבד או על אחת כמה וכמה כשמדובר בזוג חשוך ילדים שבהם הבעל הוא עקר.
פוסט מעניין ונושא בהחלט לא פשוט..
וקורנליו,
עוד דבר קטן ששכחתי להתייחס אליו בתגובתי הקודמת.
נכון שאני לא שוללת נישואי תערובת, אבל אני לא מקנאה בילדים שלהם, ואני מודה שאישית הייתי חושבת מיליון פעם לפני שהייתי עושה מהלך כזה כמו להביא ילד לעולם שנגזר עליו לנצח להתחבט בשאלות של זהות לאומית או דתית, כי זה להוסיף לו סבל מיותר וקונפליקטים שאני מעוניינת לחסוך מהילדים שלי אם יש ביכולתי להגן עליהם מפניהם.
גם ככה החיים הם אתגר לא פשוט ומזמנים לנו קשיים ללא הרף, אז למה להוסיף עליהם שאלות של זהות לאומית או דתית ?
אם הוא לא יהיה אדם חזק מטבעו - אז אני לא יודעת עד כמה הוא ישרוד את הלחצים והמוסכמות החברתיות והתרבותיות האכזריות שבעולמנו.
בכל מקרה אני לא מתנגדת לכך שאחרים יפעלו כך, הבעתי דיעה אישית בהקשר הזה של מה שכתבת, ויהודי שרוצה ובוחר להתחתן עם נוצרייה או ערביה שיעשה את זה כאאות נפשו, לי אישית זה לא יפריע ולא יצרום , ואני לא אכתוב פוסטים שיוצאים נגד זה, רוצים לעצור את התופעה וקוראים לנושא להיפסק לאלתר.
גיא:
זו תגובה קצת קשה אבל יש בה משהו. הפוסט מייצג גישה שמרנית שמקבלת רק את המשפחה הקלאסית של אבא אמא ילד, ושוללת בעצם את הלגיטימיות של צורות אחרות של גידול ילדים כי הן "לא טבעיות" וגורמות נזק לילדים.
אני לא מייצגת גישה שמרנית שמקבלת רק משפחות קלאסיות, ועניתי לך על זה בהרחבה בתגובה שלי אליך.
אני גם לא שוללת צורות לגיטימיות אחרות של גידול ילדים,
אני כן שוללת גרימת נזק לילדים ואני כן בעד לחייב באמצעות חוקים ברורים ולעשות סוף לתופעת ההורים האנונימיים.
אני בעד לחוקק חוק משפטי ברור שאוסר (!) על הורים ביולוגיים להיות אנונימיים.
יש לבטל את הסודיות הזו - התורמים נהנים מחיסיון ושמירה על פרטיות זהותם,
והסודיות הזו לא מקובלת עלי בשום אופן.
אין להם זכות לשמור על זהות אנונימיות כהורים ביולוגיים,
אני קוראת פה לבטל את הסודיות הזו כי היא מזיקה לילדים ופוגעת בשלמות נפשם.
גיא:
אני משוכנע שיש הרבה ילדים שנולדו מתרומת זרע וזכו לחיים מאושרים יותר מהרבה ילדים למשפחות "סטנדרטיות".
גיא,
יכול להיות שהם זכו לחיים מאושרים , לא טענתי אחרת, אבל תמיד יהיו להם סימני שאלה בהקשרים של זהות, וזה חסר שלא פשוט להתמודד איתו בחיים, ואני חושבת שזה לא הוגן למנוע מהם את הידע והחשיפה הזו למי הוא האבא או האמא הביולוגיים שלהם.
באים וקובעים להם את העניין כעובדה מבלי לשאול אותם אם הם מוכנים לזה, גוזרים עליהם גזירה שיש להם אבא אנונימי או אמא אנונימית, מחליטים בשבילם כעובדה מוגמרת שככה זה.
אם תבוא ותשאל אולם אם הם מוכנים לזנה - אני חותמת שכולם יענו לך שהם היו רוצים ובוחרים אחרת אילו ניתנה להם האפשרות לדעת מי הם ההורים הביולוגיים שלהם, ולא חשוב לכמה אהבה ומזל הם יזכו.
ראשית,
הו שלום באמת ! מזמן לא הפצעת אצלי, התגעגעתי ! (נשבעת לך !)
אני כה שמחה לגלות שאתה עדיין בא לקרא, באמת שהיית חסר לי.
שנית,
ההגיון שלי לא מוביל לשלילת ילדי תערובת.
בשום אופן לא.
אני מופתעת שזו המסקנה שלך, באמת לא ציפיתי לזה ממך.
ברגע שההורים הביולוגיים בתמונה, שניהם, ולא רק אחד מהם, אז יש איזון ויש שלמות בתחום הזה, והילד או הילדה שואבים ממנה ביטחון שאיתו הם יוצאים לעולם, ויותר קל להם להתמודד מולו.
הם יודעים מי הם, אין להם חסכים בתחומים של זהות אישית, יש בסיס שאיתו אפשר להמשיך להתפתח, ובלעדיו נשארים עם איזה חור משמעותי שאתה ואני לא באמת יכולים להבין, כי לא חווינו את זה על בשרנו.
אני אתייחס כעת למה שהעלית כאן - על ילדים להורים מעורבים, נניח לאמא יהודיה ולאבא ערבי או להיפך.
הם חווים קושי מסוג אחר - קושי בזהות הלאומית שלהם, הם חצויים מבחינת ההזדהות החברתית -תרבותית-דתית ולא מרגישים שייכים לאף לאום ( לא שייכות מלאה לגמריי באופן מוחלט) כי הם גם וגם, ואז הם לא פה ולא שם, וגם כאן יש בעייתיות ותלישות וזה לא קל. אני לא מזלזלת לרגע בשאלות הזהות שלהם.
אבל לטעמי, דרך העיניים שלי, הרבה יותר קל להם מאשר אילו היו ילדים להורה אנונימי, כי זה הבסיס הראשוני, לפני שאנחנו יהודים או ערבים או נוצרים, לפני שאנחנו ישראלים או פלסטינאים, אנחנו קודם כל בני אדם, ילדים להורים שלנו, מהם נוצרנו, בצלמם ובדמותם.
אתה לקחת את הנושא רחוק מדי, ואני מבינה למה עשית את זה, כי רצית לפתח אותו לתחומים אחרים, וזה בסדר, "מותר" לך לחשוב באופן אסוציאטיבי. רק שאני סבורה שאין לזה סוף, ושבעצם זה מחטיא את המטרה שלי בפוסט, כי לא רציתי לבחון עכשיו את כל סוגי ותחומי שאלות הזהות שלנו כבני אדם - זהות לאומית או זהות דתית או תרבותית או חברתית, הרי אין לזה סוף...
רציתי לדון ולעסוק בהיבט הראשוני הבסיסי הזה, של הזהות האישית בהקשר משפחתי.
שכל אחד יעשה מה שהוא רוצה, כן?
אבל אישית, לעולם לא הייתי מביאה ילד מבנק הזרע,
יותר מזה, לא הייתי מביאה ילד שלא מתוך אהבה לאביו, כי בעולמי, ילדים עושים באהבה או לא עושים בכלל :)
יותר מזה, לא הייתי מביאה ילדים עם מישהו שתרם לבנק הזרע, כי לא הייתי רוצה שלילדיי יהיו אחים ביולוגיים שהוא לא יודע עליהם, ושלאהובי יהיו ילדים ביולוגיים מפוזרים אצל נשים אחרות.
מי יודע, אולי הגורל יפגיש בין ילדיי לילדי אביהם הלא ידועים, וייצאו לי נכדים מפגרים? :)
ולסיכום - גם אותי מזעזעת המחשבה להיכנס להריון מחומר ביולוגי לא ידוע, יש גבול לשליטה שאני יכולה לשחרר....
אני עדיין לא הורה, אבל אני בת להורים, ומכירה את החויה מהצד השני.
אני מאמינה שעלינו לעשות כל שביכולתנו על מנת למנוע מהילדים שלנו נזק או סבל מיותרים,
יש לנו אחריות עצומה על שלומם והרגשתם, ואי אפשר להתחמק מהאחריות הזו, חייבים להתייחס אליה בכובד ראש.
ואני מהרהר לעצמי , ואללה אולי אחד מהם שלי...?
ולא לא מתרומת זרע, אלא מזה שאולי מישהי נכנסה להריון ממני ולא סיפרה לי.
ומה תגידי על זה?
זו תגובה קצת קשה אבל יש בה משהו. הפוסט מייצג גישה שמרנית שמקבלת רק את המשפחה הקלאסית של אבא אמא ילד, ושוללת בעצם את הלגיטימיות של צורות אחרות של גידול ילדים כי הן "לא טבעיות" וגורמות נזק לילדים.
אני משוכנע שיש הרבה ילדים שנולדו מתרומת זרע וזכו לחיים מאושרים יותר מהרבה ילדים למשפחות "סטנדרטיות"
בארגנטינה בה אני חי הותר לאחרונה לזוגות חד מיניים להנשא, ולפיכך גם לאמץ ילדים. האם ילד שיגדל במשפחה עם שני אבות או שתי אמהות יגדל להיות אדם מאושר?
הזכות להורות היא זכות בסיסית וצורך ביולוגי, האם מותר לנו לשלול אותה ממישהו כי לדעתנו הדרך בה הוא יגדל את ילדו (משפחה חד הורית נניח) איננה נראית בעינינו?
לא פשוט.
מצטרפת ומוסיפה- מי אני ששפר עלי מזלי להרות וללדת בזוגיות, שאשפוט החלטות
של מישהו אחר? אנחנו כהורים לוקחים חירות לגדל את ילדיינו בכל מני דרכים והתנהגויות,
ייתכן שבבחירותנו עבורם נגרום להם נזק, אבל זה חלק מהורות, להחליט מה טוב עבור ילדינו,
לפעמים עוד בטרם נולדו, ולקוות שאנחנו בוחרים נכון עבורם.
מה שנקרא גילגולי נשמות, שום דבר לא מיקרי, גם אם אנחנו לא יודעים את הסיבות.
מכאן, שאין דבר כזה טוב או רע מוחלט, אנשים בוחרים להיוולד לחיים שיש בהם את מה שיש בחיים, בין היתר להיוולד לאם חד הורית מתרומת זרע, וזו לא הבחירה הכי קשה שיש, יש אנשים שבוחרים בחיים עם קשיים הרבה הרבה יותר גדולים, ויש להם סיבה טובה.
הקושי הוא, להיזכר בסיבות לבחירות בחיים, שנקבעו בתקופה שאחרי המוות ולפני הלידה :)
אני לא מסכימה איתך כלל וכלל, והאמת היא שאני גם לא חושבת שיש פה מקום ל"התדיינות". אם זה מה שאת חושבת, אני בטח לא אשכנע אותך וזכותך לחשוב ככה.
בכל מקרה אני מסכימה מאוד עם התגובה של אילן ויש לי רק כמה נקודות להוסיף..
א. בעבר חיו בקבוצות, בשבטים. צורת המחייה שאנחנו מכירים דהיינו אבא אמא ילד וכלב נכונות רק למאות האחרונות והן הבניה של החברה שלנו
מה זה בכלל נורמלי או לא נורמלי? מי מחליט בכלל?
ב. ילד הוא הרבה יותר מסך הגנים שלו, לדוגמה תאומים זהים שהופרדו בלידתם וגדלו בסביבות שונות והם שונים כמעט בהכל חוץ מהמראה שלהם ( נערכו מחקרים כאלו בפסיכולוגיה התפתחותית)
ג. ילד זקוק להרבה אהבה. בטחון, יציבות, גבולות, ערכים
לדעתך רק במסגרת זוגית אפשר לתת אותם
בעיני לא.
וזהו.ככה אני חושבת ושום טיעון לא יגרום לי לחשוב אחרת.
שיהיה לנו שבוע טוב..:)
אני חוזרת בי בקשר למשפט הראשון שכתבתי פה.
(השאלה ששאלתי אותך)
זה לא נכון, הגבתי באופן רגשי ולא רלוונטי או ענייני.
אלון, אולי זה אתה שנחרץ וקטגורי ?
אולי זה אתה שלא מקדיש מחשבה מעמיקה לכל ההיבטים וההשלכות והמשמעויות ?
הרבה מאד נשים רוצות ויכולות לתת עולם ומלואו לילד ולא נכון למנוע את זה מהן (ותתפלאי כמה הם יכולים להיות מאושרים, למרות שהם חיים במשפחה מעט שונה).
נשים שמגיעות למסקנה שהן מוכנות להיכנס לזה הן בד"כ בוגרות ובשלות ומבינות לא רע מה הן עושות.
מאידך יש ילדים שנולדים על פי הסטראוטיפ לזוג הורים. אותם ילדים סובלים מהתעללות או מהזנחה וכו' וכו' וכו'
בקיצור - אני הייתי נזהר מלהיות כל כך קטגורי וכל כך נחרץ.
אילן,
הסכמתי עם כל מה שכתבת חוץ מהמשפט האחרון שלך שאיתו בחרת לסגור את התגובה.
זה שהתופעה קיימת וזה שהיא אנושית לא בהכרח מצביע על כך שיש לה סיבה טובה.
לפיכך, אני לא מקבלת את הטיעון הזה שאיתו סיימת.
אני יכולה לחשוב על מיליון תופעות שליליות שהן רעות חולות בחברה ובתרבות שלנו , שאין להן אפילו סיבה טובה אחת.
מה טבעי במחשב? במכונית? במטוס? ברור לך שהרשימה הזאת אינסופית.
מאידך, ניתן לומר שכל מה שנעשה בעולם הוא בגבולות הטבע, הפיסיקה, כל עוד אינו חורג למימד מטאפיסי, כן?
ולעניין הורות- את משוכנעת שהורות הוא עניין ביולוגי גרידא? אם כך, מה ירגישו הורים לילדים מאומצים, ילדים שאינם נושאים ולו גן אחד של הורים אלה, ובכל זאת- הקשר הוא הורי? ומה ירגישו ילדיהם, שננטשו ע"י מולידיהם?
מבחינה אבולוציונית, הגנים הם החשובים.
מבחינת הציביליזציה האנושית- היחסים, הם שקובעים.
ודרך אגב, אימוץ גורים קורה גם בקרב יונקים אחרים.
ברור שעדיפה יחידה משפחתית נורמלית- אמא, אבא, ילדים. ורצוי גם שתהיה בריאה, עשירה, אינטיליגנטית
ומאושרת. לשמחתי, בני אדם מורכבים קצת יותר מלהכנס לנוסחה אחת, גם אם לא כל הנוסחאות מוצלחות באותה מידה. ובכל זאת, אם התופעה קיימת, גם אם לא לטעמנו, מסתבר שהיא אנושית ויש לה סיבה טובה.
קל לנו לזהות בילדינו תכונות הדומות לנו, אלא שזה לא תמיד מאומת גנטית :)
ממעבר לזה, התופעה של ילדים לנשים כתוצאה ממין מזדמן, ולאו דוקא של פרוצות, הולכת ומתפשטת - חלקה כתאונה וחלקה מבחירה.
אני בודאי בעד כל גישה המאפשרת לילד להכיר את שני הוריו, גם אם אלו אינם חיים תחת קורת גג אחת. להערכתי בודאי ישפיע חיובית לטווח הארוך, והסטיגמה שהיתה לילדים אלו בעבר כבר אינה קיימת
עם זאת, המספר האמיתי של ילדים שנולדים מבלי להכיר את אבותיהם הביולוגיים גדול הרבה יותר. החל ממין מזדמן וכלה לילדים הנולדים לנשים נשואות שלא מבעליהן.
מכיר את המספר של 10% בהקשר לפסקה האחרונה, כך שמדובר בתופעה נפוצה הרבה יותר משמקובל להניח.
:-)
חוץ מזה, סנה בוער,
בוא נראה אותך משכנע אותי שאני טועה בגישתי.
:-))))
תגיב, תגיב !
אחרת אני לנצח אתהה מה רצית לומר, ובד"כ אתה מדבר דברי טעם.
אל תתן לי להתבשל בסקרנות שלי עכשיו..
pleassse...
אני אין לי דיעה מגובשת בכלום וזו האמת.
מקבלת בדרך כלל מה שנכון לאחרים ולא בהכרח נכון לי.
אני לא הייתי בנויה ללדת לבד אבל יש אחרים ממני וגם לא חושבת שניתן לעשות הכללה לגבי התוצאות.
הנושא מעניין.
בשורה התחתונה אני חושב שהורים מאושרים הם מתכון לילדים מאושרים ואם לילד יש סביבה נהדרת ואבא שלו הוא זרעון שהגיע בדואר אז הכל בסדר.
יותר עדיף כמובן 2 הורים שרוצים מאוד לראות את ילדייהם מתפתחים לתפארת מדינת (פה אפשר למלא שם מדינה)
אבל........
ועצוב לראות כמה בנות 40 באתרי ההכרויות (כשאני נאלץ להשתמש בכלי הזה) בלי ילדים שרוצות ילדים. באמת עושה לי עצוב (אבל לא עד כדי לעזור להן בזה)