| אמא גדלה יתומה ,לאחר לידת אחותה נפטרה אמה, היא חלתה לאחר הלידה, וסבא מאן להתנחם, הוא לא יכל לשאת את החיים ללא אשתו, ואמר לה אני הולך אחרייך, לא אשאר בעולם בלעדייך, לאחר מותה כשנתיים מת סבי מצער , אחרי אשתו . לפני מותה של סבתא היא קראה לאחי בעלה, ואמרה לו," אתם תעלו לארץ ישראל,ואני הולכת למות, אני מפקידה בידך את שתי הילדות, אתה תאריך שנים יותר מכל אחיך,למרות שאתה הבכור," סבתא הייתה ממשפחת כוהנים , היו לה עיניים ירוקות, והייתה בהירת עור היא השאירה ילדה בת שלוש את אמי ,ואחותה בת השנה, היה בזמן ההוא רעב בארץ, היא הייתה צריכה לחזור לבית הוריה. שם היה לה מה לאכל, לתקופה של שנה ,לאחר שובה היא ילדה את אחות אמי, תוך זמן קצר איבדה אמי את הוריה ,סבא של אמי וסבתא גידלו אותה ואת אחותה , בגיל שש יצאה אמא לעבוד בבתים אחרים , היא הייתה שומרת על ילדים אחרים ,וממרקת להם את הבתים היה רעב וסבא שלה היה עבד בריפוי אנשים, הוא היה מומחה בצמחיי מרפא , הם היו מבוגרים מאוד ובגיל שתים עשרה חיפשו חתן לאמי כדיי שיהיה מי שידאג לילדה, הם מצאו את אבי שהיה ממשפחת כוהנים, גדול ממנה בשש שנים, הוא ראה את יופייה של אמי והלך שבי אחריה, סב אמי מצד אביה שהיה מרפא היה איש , צנוע, צדיק בדורו , מספרים שמצד אבי אביו היה איש יפה מראה . גבוה ,אהב ללבוש בגדי מלכות, והיה כובש לבבות דון זואן, הוא בחר לבנו את אמי, ולקחו אותה מעדן ,לתימן, בעדן היה שלטון בריטי ,החיים היו מודרניים, בהרי תימן החיים היו החיים קשים יותר, ואמא הייתה צריכה לשאוב מים כמו כול הנשים, היא הייתה צועדת על אדמה סלעית מלאה חלוקיי אבנים עגולות , של הריי געש או נחל, והייתה נושאת את הכד על ראשה, והיא בת שלוש עשרה שנים ,הייתה חוזרת אל בעלה עם כד שבור, עדינות רגלה לא יכלה לשאת את הדריכה על חלוקי הנחל , והייתה נופלת על פנייה ,יושבת בוכה ומתייפחת איך תחזור ללא המים ?גיסתה אשת אחי בעלה הייתה אישה טובת לב, רחמנית בת רחמנים , הייתה נחלצת להגנתה, אבי יום חלה כנראה שושנת יריחו או מחלה זיהומית , שהפילה חללים כולם היו בתוך סער, השילטונות אסרו כל אדם שחלה לסגר כמו למחלת צרעת ,חס ושלום, ושם היה הבחור מת רחוק מהוריו, הם חיפשו בבתים חולים , זאת הייתה מגיפה, את אבי החביא סבי בבור, שחפר וטיפל בו במסירות, היה לא פצע איום מוגלתי, המוגלה הייתה מזהמת את הגוף סבי החליט לקחת שיפוד ,ללבן אותו באש, עד שנראתה המתכת כגחל בוערת, ונעץ אותה בתוך הפצע בעומק רב סתם לאבי את פיו , בפיסת בד, לבל ישמע קולו, המוגלה השפריצה לגבהים על פני סבי הדון זואן וכך נרפא אבי ממחלתו, מאות אנשים מתו נפלו כמו זבובים במחלה זאת ,בזכות תושייה זאת אני פה ,כך היה כמו שניבאה אם אמא, כל הדודים של אמי נפטרו, ורק אותו דוד נישאר חיי ושמר על אמי ואחותה היתומות, עד גיל מופלג הוא ניפטר לפני מספר שנים. עד היום אומרת אמי אני יתומה מאמא ואבא ובוכה. למרות שעברו תישעים ושמונה שנה |