0

1 תגובות   יום שבת, 14/8/10, 20:48

"אינני מוכשר מספיק"

 

   "אינני מוכשר מספיק להיות אמן, או טבח, הוא יותר".  האידיאולוגיה העומדת מאחורי טענה נפוצה זו היא ברורה: ישנן יכולות "טבעיות" החוסמות ממני (או מאחרים, לקויי מזל שכמותי) להיות מוצלח מספיק כאמן או בכל תחום אחר. ומאחר ומי שמצליח במשחק החברתי, כלומר מי שמצליח למכור את עצמו כסחורה מוצלחת מספיק מתבסס, לפחות בין יתר הדברים, על יכולותיו ה"טבעיות"; יש "צדק" הטמון במנצחים ובמפסידים של המשחק החברתי. ישנו "צדק טבעי", "הטובים מצליחים", ומכאן שהתפיסה המעוותת של האינדיבידואליות כשואבת את כוחותיה לא רק מהמאמץ ה"טבעי" של האינדיבידואל להצליח, אלא גם יכולותיו "הטבעיות" להצליח, בצדק רב הוא זוכה להיות סחורה מעודפת בשוק הסחורות.

   ומתוך עיוות אחד לאחר – הרי אין שום צדק "אינדיבידואלי" בכך שאת מה שקיבלת, הירושה הכספית מהורייך או הירושה הגנטית מהורייך תאפשר לך לחיות חיים נוחים בשעה שהפחות "מוצלחים" (אלה שהמזל לא אפשר להם להיות במקום הזה) סובלים מתנאים פחותים. אבל הצדק כאן מתערבב לו עם ה"מזל", שהרי כל מה שדרוש על מנת להצליח במשחק החברתי, כמו בבורסה, זה גם מזל להיות נולד להורים הנכונים והמשחק החברתי מתגמל את מי שהמזל בירך אותו. אבל מה הוא המזל,  אם לא כוחות פיזיקליים סמויים שהאדם לא השתלט עליהם לגמרי, לכאורה לפחות, כמשחק הקוביה שבו "אסור" לנו לרמות, אף על פי שאנחנו כבר די מסוגלים לרמות את הטבע. והנה הצדק הטבעי חוזר לו שוב, במסיכה של מזל, האלים האולימפיים הישנים "מעניקים" את מתת המזל למוצלחים יותר (שהופכים מוצלחים יותר מראש, בזכות הבחירה בהם).

"אינני מוכשר מספיק", אינך מוכשר מספיק על מנת להילחם את מלחמתך האישית במודע שלך, ואין הדבר נדרש לכישרון כלשהו, אלא רק למרמור ההולם את מי שדנו אותו מראש, לשבט או לחסד.

דרג את התוכן: