אני מאוד מאמינה בגורל אמרה לי יפה, תראי את החיים שלי , כשהייתי קטנה גרנו בחצר אחד עם הוריו של סייד, כשהייתי משחקת בחצר , אימא שלו הייתה קוראת לי [1]"אָרוּסֶם" כבר מגיל שנתיים נחתם גורלי להיות איתו ואם זה לא מספיק , אז תקשיבי להמשך , יום אחד הלכנו לחתונה של אחיו הגדול , משה היה גבר חתיך , חוצפן ועם בטחון עצמי מפה ועד להודעה חדשה ,הייתי אז בערך בת 16 , אני זוכרת שאמרתי לעצמי בלב , מעניין אם יש לו אח שדומה לו , תביני אני לא הכרתי לא את משה ולא את אחיו ואחרי שש שנים התחתנו , נו זה לא גורל ? יש המשך שלא תחשבי , תראי איך לגורל יש תפקיד בחיים שלנו , בחיים שלי . כשסייד הגיע לגיל 27 רצו לגייס אותו לצבא אירן , שם החיילים היהודים היו בשר לתותחים , מבלי לאמן אותם היו מציידים אותם בנשק ומוצאים אותה לקו הראשון להלחם , אף אחד לא חזר משם חי והוא לא רצה למות . ביום שהשוטרים הצבאיים דפקו על דלת ביתו , הוא ברח מהחלון לעיר "משהד" לדוד שלו , שם הוא התחבא מפני השוטרים , ואז הוא החליט שהוא עולה לישראל . הוא שילם למבריח סכום כסף גדול , שיבריח אותו אל הגבול הטורקי ובאישון לילה הוא יצא לחיים חדשים , הם הלכו כל הלילה , בהרים ובבוקר הם הגיעו לכפר מוסלמי בו הם קיבלו ארוחת בוקר אשר כללה , כוס[2] "צָ'אִי" עם [3]"נוֹן" נחו עד לרדת החשיכה והמשיכו את דרכם לגבול , רכובים על חמורים , המסע היה קשה , הוא בקושי אכל והרגיש חלש מאוד , אבל הפחד דרבן אותו להמשיך הלאה וכך הם הלכו ארבעה ימים עד שהגיעו לגבול הטורקי, שם הוא נפרד מחבריו למסע , בגבול הוא המתין בתור ארוך מתחת לכיפת השמיים ,היה חום אימים ולא נשאר לו מים במימיה והוא נאלץ לעזוב את התור ולתור אחר מים , הוא מצא טנק מים של הצבא הפרסי , אשר דבורים רחשו סביבו , אך הוא פחד להתקרב שמא יתחילו לשאול אותו שאלות , בחור צעיר אשר הגיע איתו [4]"משיראז" , ניגש לברזייה ומילא את המימייה שלו במים חמים ומעופשים , ונתן לו לשתות , מרוב צימאון הוא לא חשב על המים העכורים אשר הוא שותה, לאחר מכן הוא שב לתור הארוך וחיכה עם עוד מאות אנשים להיכנס "לארץ המובטחת ", טורקייה. לעת ערב הגיע תורו והוא עמד בדלפק היציאה והגיש את הדרכון הפרסי שלו לשומר ,הלה הסתכל עליו ממושכות ,אח"כ נפנה לשוטר והחל להתלחש עמו , הוא הרגשי איך שהלב שלו מפרפר מרוב פחד , לאחר מס דקות ניגש אליו השומר ושאל אותו מדוע הוא רוצה לעבור את הגבול . והוא ענה שאימו נפטרה ושהוא נוסע לבקר את אחיה באיסטנבול , השומר הסתכל עליו ונפנה אל השומר השני . בינתיים ראשו חישב להתפקע מרוב מחשבות , הוא החל לחפש בראשו מנטרה אשר תעזור לו להירגע ואז הוא נזכר בסבו עליו השלום , שאמר לו שאם הוא בצרה , שירים את ראשו כלפי השמיים ויאמר בלבו את תפילת "שמע" וכך בדבקות הוא נשא את התפילה "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד" , מקץ עשרים דקות , נגש אליו השומר והחזיר לו אתה דרכון חתום ואמר לו שהוא רשאי לעבור . הוא צעד רועד לעבר התחנה הטורקית כשלבו מתרונן , הוא הגיע לדלפק , דרכונו הוחתם בשנית ואז הוא הופנה לעבר תחנת האוטובוס אשר הסיעה אנשים [5]"ליוקסקובה" , בהגיעו לעיר , הוא ירד לחפש את השוק , המבריח נתן לו כתובת של אכסניה של מבריח איראני אשר חזר למוטב , בדרך הוא עצר בדוכן פירות ורכש שקית תפוחי עץ , תמרים ושקדים , בקיוסק סמוך הוא רכש לעצמו שני בקבוקי מים אותם לגם בשקיקה , הוא היה צמא מאוד וראשו היה סחרחר עליו . הוא שאל עוברים ושבים איפה נמצא האכסניה של "אשוק" וילד רחוב הוביל אותו ליעדו , הוא שכר מיטה בחדר גדול עם עוד כעשרים גברים . למחרת היום הוא נסע באוטובוס לאיסטנבול ומשם הוא הגיע בטיסה לישראל , כל המסע שלו ערך כשבועיים ימים . בנמל תעופה בן גוריון הוא התקשר לאחיו אשר באותה עת היה גר בכפר סבא , אך הוא לא ענה לו , אז הוא התקשר לדודו מנוצ'ר וזה נתן לו כתובת להגיע אליה וכך הוא הגיע לכפר סבא. יום אחד , אימא שלי מתקשרת מהעבודה , יפה לכי לקנות עוגיות ,לחם וחלב יש לנו אורח מפרס , הוא מגיע הערב עם דוד מנוצ'ר , אז תנקי קצת את המטבח בסדר ?! ואני ילדה טובה ניקיתי מהר את המטבח רצתי למרכזון ביוספטל לערוך קניות ובשעה שמונה בערב , הוא מופיע עם הדוד, הוריי שהגיעו אחרי יום עבודה קשה, פתחו את הדלת וחיבקו אותו לליבם ובפיהם ברכה [6] "חוֹש עוֹמֶדִי", לשאלתי מי זה , אבי סיפר שהוא בן דוד של אימא, הבן של דודה "שמסייה" ושהוא עלה לארץ . מאז , סייד היה מגיע כל שבוע לביקור והוריי אמרו לי בפרוש , שכדאי לי לצאת איתו , "הוא בחור טוב" ואנחנו מכירים את המשפחה שלו. אז יצאנו , פעם לסרט , פעם סתם הלכנו לטייל בטיילת , אבל תביני אני לא רציתי אותו , הוא היה שונה מאחיו , שקט כמו עכבר , נמוך , רזה , בלי בטחון עצמי בגרוש , באיזה שהוא שלב אמרתי לו שאני לא מעוניינת אז הוא עזב ועבר לקיבוץ ולא הגיע לבקר אותנו שנה שלמה. יום אחד אני שומעת דפיקה בדלת , אני פותחת את הדלת ואני רואה אותו , הכנסתי אותו הביתה , הצעתי לו לשתות , הגשתי לו פירות , הוא אמר שהוא בא לבקר את הוריי ואם הם לא בבית אז הוא ילך ואני שידעתי שהורי צריכים לחזור אמרתי לו שהם עוד מעט חוזרים , עברה שעה והם עדיין לא הגיעו , הרגשתי לא בנוח ,אז אמרתי לו שאולי נצא , אני התכוונתי שנצא החוצה לנשום אויר והוא חשב שאולי נחזור אחד אל השנייה ונצא כזוג ומאז הוא היה מגיע כל שבוע לביקור וכך התחלתי לצאת איתו שוב , באיזה שהוא שלב הוא עזב את הקיבוץ ובא לגור אצלנו , אנחנו חיינו בחדר משלנו , כל בוקר הייתי מכינה לו פרוסה לעבודה וכשחזרנו מהעבודה היינו יושבים לאכול ארוחת ערב ביחד ,חיינו כמו בעל ואישה אבל בלי טבעת , זה היה נוח גם לי וגם לו . עד שיום אחד אבא שלי אמר לנו , שהשכנים מדברים ושאנחנו צריכים להחליט לאן היחסים הולכים , או שמתחתנים או שנפרדים , שנינו נכנסנו לחרדה, הוא פחד לעזוב ולחפש בית אחר , אני פחדתי להישאר לבד כי בנינו, היה לי נוח שהוא איתי ,כך לא הייתי צריכה להתאמץ לחפש לי בעל . וזהו החלטנו שאנחנו מתחתנים , נו זה גורל או לא ?! את יודעת מה , עד שנכנסתי להריון על טל , לקח לי הרבה זמן ועברתי הרבה טיפולים ויום אחד אחותו מתקשרת אליי ומספרת לי שהיא חלמה על אימא שלהם שאמרה לה ששתי נשים במשפחה בהריון , אז היא צלצלה לפרס ודיברה עם אחותה וזו סיפרה לה שהיא בהריון ועכשיו היא מתקשרת אליי כדי לשאול אם גם אני במקרה בהריון , אז אמרתי לה שכן ואז היא ביקשה ממני שאם אפשר לתת לתינוקת את השם של אימא שלה ואם אני לא רוצה אז לפחות חלק מהשם או אפילו אות משמה .
אני כמובן התנגדתי , לא רציתי לתת לביתי שם של אישה אשר סבלה מאוד בחייה ומתה בייסורים , את יודעת יש לי אמונה טפלה , שאם נותנים לתינוק שם שלא אדם אשר חייו היו קשים , הקושי עובר לזה שנתנו לו את השם . ולא משנה כמה שהתנגדתי , בסוף מבלי שרציתי בשם של הבת שלי יש אותיות מהשם של אימא שלו , את השם טל הציע אחי שחר , הוא אמר שזה שם קולי , התקשרתי לגיסתי בפרס ושאלתי איך הם קראו לבת שלהם והם אמרו לי [7]"שָם נָם" . ומה זה שם נם בפרסית ? זה טל מדהים נכון ותראי איך זה מתחבר לשם של חמותי עליה והשלום , לה קראו שמסייה , שימי לב שם נם , שמסייה , נו עכשיו תגידי לי שזה לא גורל ??
(כל הזכויות שמורות לאורלי בן שלמה 2010 )
[1] כלה
[2] תה [3] לחם [4] עיר בפרס [5] עיר טורקית אשר היוותה ציר מעבר לאירן . [6] ברוך הבא. [7] טל הבוקר. |