מר קוינר הרהר על בני האדם ובתוך כך עלו בדעתו מחשבותיו בעניין חלוקת העוני. יום אחד שסקר את דירתו,חפץ ברהיטים אחרים,גרועים יותר,זולים יותר,עלובים יותר. קם והלך אל נגר וביקש ממנו לשייף את הלכה מן הרהיטים שלו.אבל לאחר ששויפה הלכה לא נראו הרהיטים עלובים אלא רק פגומים,ובכל זאת היה נחוץ לשלם לנגר את שכרו,ומר קוינר אף נאלץ להשליך את רהיטיו ולקנות חדשים,עלובים,זולים,גרועים,שהרי בכאלה חפץ כל כך. אנשים אחדים שנודע להם הדבר לעגו לו,שכן רהיטיו העלובים נהיו יקרים יותר מהרהיטים המצופים לכה.אבל מר קוינר אמר:"העני אינו חוסך אלא מוציא.אני מכיר אתכם:העוני שלכם אינו הולם את מחשבותיכם.אבל אני,העושר אינו הולם את מחשבותי." |