וכמו שאמרתי . . . היתה לי פעם חברה שאהבה זקנים. נורא. . .................................................................... . .................................................................... . .................................................................... . זה לא נורא לאהוב זקנים זה אפילו נחמד, מעניין ולפעמים מרגש. אבל היא אהבה אותם נורא ! היא כל כך אהבה אותם עד שנראה היה שהיא לא בוחלת בשום דבר ובאף אחד, העיקר שיהיה זקן. היא כל כך אהבה אותם עד שנראה היה שהיא בעצם שכחה לאהוב אותם באמת, היא פשוט רק אהבה לאהוב אותם, כלומר אהבה לאהוב את עצמה אומרת שהיא אוהבת זקנים, כך נראה לי. היא כל כך אהבה אותם עד שהיו לה (כמעט) רק חברים מבוגרים ממנה, שגילם היה לפחות כפול מגילה, מה שעשה את החיים שלנו ביחד ובמיוחד את החיים שלי איתה למוזרים במידה מסוימת. תארו לכם חייל צוציק ("ביזבז") יושב לאיזה דרינק ביחד עם כמה אנשים שיכולים להיות ההורים שלי. היום ממרום שנותי הדבר לא נראה מוזר כלל, אך אז - כל מה שיכולתי להרגיש זה שאני מתכווץ עוד יותר (ותאמינו לי שגם ככה הייתי אז די מכווץ - עד כדי כך שאפילו בלשכת גיוס שאלו אותי אם אני רוצה לעשות צבא כי אני ממש גבולי במשקל שלי). היא כל כך אהבה זקנים עד שלפעמים היא דיברה כמו אחת מהם, לפעמים היא הזכירה לי את סבתא שלי שתבדל לחיים ארוכים, רק שההבדל היחיד היה שחברה שלי היתה זקנה פולניה וסבתא שלי יקית מגרמניה, כך שהטונציה והניסוח דומים אך לא המבטא. היא כל כך אהבה זקנים עד שאפילו חבריה המבוגרים שבעיני היו די זקנים, גם הם היו יותר מידי צעירים בשבילה, היא כל כך אהבה זקנים עד כדי שאת עצמה היא ממש לא יכולה היתה לקבל בתור אדם צעיר וכל חייה עברו בציפיה שיום אחד תהפוך גם היא לזקנה אהובה. נורא. פעם שאלתי אותה "מה תעשי כשתתבגרי והפער בינך לבין הזיקנה ילך ויקטן גם אז יהיו הזקנים זקנים בעינייך ?" "אז אני אוהב צעירים" ענתה לי. |