עד כמה אנו באמת שולטים בחיינו? האם גורלנו קבוע מראש, מוכתב על ידי האל, גנטיקה או סתם מזל או שמא אנו ניחנים ביכולת לעצב את חיינו כראותנו? השאלה הזו היא שאלה בסיסית שהעסיקה את האנושות מימי קדם וממשיכה להיות רלבנטית גם בימינו. גם להוליווד כמובן יש מה לומר בעניין.

נתחיל מהוליווד. ב1964 עולה ההפקה הקולנועית של מחזמר העושה חיל בבימות ברודווי כבר קרוב לעשור. הסרט כמו המחזמר זוכה להצלחה אדירה ובלא פחות מ8 פרסי אוסקר. הסרט כמו המחזמר מבוסס על המחזה פיגמליון שנכתב כ-50 שנים קודם לכן על ידי אחד מהמחזאים הגדולים, הלא הוא ג'ורג' ברנרד שו.

המחזה שואב מסיפורו של פיגמליון מהמיתולוגיה היוונית. אותו פיגמליון מאס בנשים והחליט שלא להינשא. הוא מפסל פסל דמות אישה, התייחס אליה כאילו היתה בשר ודם  והתאהב בדמות האישה שיצר, בפסל. פיגמליון מבקש מונוס, אלת האהבה להפיח רוח חיים בפסלו והאלה נענית לבקשתו.

האמונה של פיגמליון בעצמו ואהבתו, פרי יצירתו הביאו בסופו של דבר את וונוס להופכה מפסל דמות אישה לאישה של ממש. הסיפור מן המיתולוגיה הפך למושג המשמש מומחים בתחומי החיים השונים מחינוך דרך פסיכולוגיה ועד לכלכלה. המושג "אפקט פיגמליון" שמשמעו נבואה המגשימה את עצמה הוא הרעיון המרכזי של אין ספור ספרי עיון העוסקים בחשיבה חיובית ובהצלחה וסיפוק בחיים.

המחזאי ג'ורג' ברנרד שו שואב מהרעיון הבסיסי שנושא בחובו סיפורו של פיגמליון ומעבד אותו למושגים הרלבנטיים בתקופתו. בשנת 1913 כותב שו את המחזה פיגמליון המספר את סיפורו של פרופסור לפונטיקה המתערב עם חברו כי יוכל להפוך מוכרת פרחים עממית ופשוטה לבעלת גינונים ובעיקר אנגלית גבוהה ונטולת המבטא המאפיין את פשוטי העם באנגליה.

מעבר לביקורת החברתית על המעמדות בחברה האנגלית, שו ברוח הנושבת ממחזהו מציג בצורה מאלפת את רוח ראשית המאה ה-20. תקופה זו שזכתה בין היתר גם לכינוי העידן הפרוגרסיבי, אופיינה בשפע של רעיונות אודות קדמה, אמונה בטכנולוגיה, במדע וברפואה, תיאוריות אוטופיות ותנועות חברתיות, שכולן שאבו מהמחשבה והאמונה הבסיסית שהאדם בזכות המדע והחשיבה הרציונאלית יוכל להביא מזור לכל הבעיות השונות בעולם.

האדם אינו עלה נידף ברוח, כלי משחק בידיהם של אלים, גרמי הטבע, מזל וגורל, אלא יצור תבוני שהספיק כבר להמציא את הטלפון, המכונית, חשמל, כלי התעופה הראשונים וזו רק שאלה של זמן עד שיוכל לשלוט בצורה מוחלטת בעולם הסובב אותו. מכאן גם נובעת התפישה שאדם אינו נדון מראש להיות שייך למעמד מסוים, פורע חוק או מוכרת פרחים חסרת נימוסים. נתונים אלו הם תוצאה של נסיבות חייו, הסביבה בה הוא חי והמשפחה בה גדל ומכיוון שהם אינם טבועים בו מעצם יום היוולדו הרי שהם גם ניתנים לשינוי ולכן פרופסור היגינס, הפרופסור לפונטיקה בטוח כל כך בניצחונו בהתערבות.

תפישת העולם הזו, הגובלת ביהירות זחוחה תזכה למכה קשה כאשר האוניה שאפילו אלוהים עצמו לא יוכל להטביעה, הרי היא הטיטניק, תשקע למצולות. ותגיע לסיומה כמאפיינת של תקופה היסטורית עם מלחמת העולם הראשונה והזעזוע והשבר העמוק שהביאה עמה המלחמה.

בסרט בכל אופן, פרופסור היגינס מנצח בסופו של דבר בהתערבות, מוכרת הפרחים ( אודרי הפבורן) מצליחה להרשים את בני האצולה שאינם חושדים לרגע כי היא פשוטת עם והשניים יחד עם קולונל פיקרינג שעמו נערכה ההתערבות חוגגים את ההצלחה בשירה של אחד הלהיטים הענקיים מתוך המחזמר המצליח – The rain in Spain, או כפי שאנו מכירים אותו בגירסה העברית "ברד ירד בדרום ספרד".

http://www.youtube.com/watch?v=y-2TP1AJxaU