כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    תל אביבית נמרצת

    שוזרת את החיים לתוך המילים ומהמילים מחברת משפטים כידי לנסות ולתאר כיצד החיים האלה נראים בעיניי
    www.linurman.com

    וודקה ג'ין רום לימון ונענע בבית מרזח תל אביבי שכונתי

    15 תגובות   יום ראשון, 15/8/10, 18:26

    ''

    משקה על הבר כמוהו כמו התכשיט או הבגד, מבטא את המסר הזימה והמיתוג העצמי של מי ששילם עליו. בירה למשל תשדר 'אני עסוק ב-beeng social ושוטים של וודקה גרגוס זה כמו להגיד  'יש לי כסף ואני רוצה לדפוק את הראש', מוחיטו לעומת זאת יקרין על המצח 'אני אנין טעם וחם לי ורום – המשקה שנשתה הכי הרבה דווקא בהודו (כנראה בזכות התיירים מסקנדינאביה) זועק 'חזרתי הרגע מחופש טרופית בקובה'. מרטיני ישדר 'אני טיפוס שאוהב אלכוהול 'טעים' ולעומתו קוקטייל ה- dry martini' יגלה לכולם על הפטיש לדמותו של גיימס בונד. אחרון חביב ברשימה שלי הוא כוס קוקטייל עם פלח לימון לקישוט שלדעתי הוא כמו לצעוק לכולם 'אני לא ישראלי' או 'הקפיאו אותי באמצע שנות השמונים, התעוררתי עכשיו ואין מי מושג מה קרה מאז ועד היום'.

     

    עד כאן על כמה הבחנות עצמאיות שנבנו מחיי הלילה הנמרצים שלי ועל מטען הצר אופקים של תרבות השתייה הישראלי. אבל מה קורה בחלק המתורבת של העולם המערבי? את זה גיליתי בבית המרזח השכונתי 'טישלר' בערב אחד מהול בים של אלכוהול ופעלתנות וירטואוזית שהתלוותה למבטא בריטי עסיסי כפי שמעולם לא נשמע ברחוב קרליבך התל אביבי.

     

    בכניסה לטישלר לא מצאתי לא שומר, לא סלקטורית ולא שלט צעקני, אלא סתם דלת עץ ושלט שאם לא מחפשים, אין סיכוי לראותו אבל למרות הפשטות של המקום, אין בו שום דבר שאפילו מנסה לשדר נונשלנטיות שתאפשר הופעה מרושלת עם כפכפים. טישלר מביע כבוד ללקוחותיו על ידי תאורה כמו בברים הכי וותיקים באירופה ויש בו שולחנות עץ עם ספסלים ארוכים כמו שרואים בסרטי הפיראטים, גלגל כרכרה עתיק מעץ שתלוי על התקרה בתור נברשת ומראה שתלויה על הקיר עם שלשלאות. הדבר שהכי חסר שם להשלמת האווירה הוא איזה ברמן מזוקן עם חרב קשורה למותן. הנחתי שבמקום כזה שום דבר לא יראה מוזר אפילו לא קוקטייל פטישים סטייל dry martiny

     

    בהגעתי אני מגלה מאחורי הבר אומן משקאות בריטי בשם מארק פלמבריג' שהתרגשותו מדברים כמו ארומה, ניחוחות ומרקמים הזכיר לי את בן ארצו הקולינארי ג'ימי אוליבר, בתזזיתיות, סימפטיה ותיאטרלית הוא לא הזכיר אף ברמן ישראלי ובידע שלו הוא היה כמו אינצקלופדיה אלכוהולית מהלכת. אחרי הבעת זעזוע מאופק בבריטיותה מתרבות שתיית השוטים שלנו (ובצדק יש לומר) ועדכונים חמים מהשטח האירופאי שבו עולם הקוקטיילים לא עצר מלכת אחרי המצאת ה'קוברה ליברה', הוא פשוט הוציא שייקר כסוף נוצץ, כפית ארוכה במיוחד ורקח קוקטייל עם וודקה גרגוס! קוקטייל מוודקה גרגוס??? איזה ברמן ישראלי היה מעיז להשתולל ככה ואיזה לקוח ישראלי היה מסכים לשלם על התענוג הזה? נדירים האנגלים האלה, פשוט נדירים במינם. הוא ערבב, ריסק, מעך, מחץ, טפטף שקשק רקד תוך כדי ניעור ומזג כמה מהיצירות המופת הקלאסיות הזכורות לי עוד מקורס הברמנים וגם את העובדה שיש חיים אחרי הקוסמופוליטן. אם היה מולו 'אח' ישראלי אוטנטי, מארק הבריטי בטח כבר היה מקבל משפט בסגנון 'מה אחי, מה קורה עם המשקה שלי גיסנו?' אבל אני חיכיתי מהופנטת מנסה לפענח את המבטא, מקבלת השראה לוהטת לצינון האוגוסט הצרפתל אביבי שלי.

     

    בין ההברקות של אדון פלמברידג' היה קוקטייל ה- Ginger julep – משקה קיצי מרען העשוי מכפית סוכר, כמה פרוסות ג'ינג'ר (שנמעכו היטב לפני כן), עלים של נענע, מיץ לימון וסודה שנוערו היטב ואז התחברו ל- 2 מנות של וודקה גריי גוס בטעם סיטרון (הידעתם כי קיים?) שקוררו לפני כן בניעור מרקיד בתוך השייקר ונמזגו לתוך כוס שמפניה. קישוט של כמה עלי נענע ו-WALLA, חמיצות מרעננת עם מרירות עדינה באופק, מומלץ לנסות בבית כשיימאס לכם להתנפח מהבירות.

     

     Mohito- למי ששכח את מה שלימדו אותו בקורס הברמנים שהוא עשה אחרי צבא, הוא משקה קיצי ממשפחת החמצמצים והמרעננים שנרקח מMohito-  Bacardi , מיץ לימון, נענע ונמזג לתוך כוס מלאה בקרח כתוש. המראה האופנתי על פי מארק פלמברידג' הוא קישוט של עלי נענע שנטבלו במים ואז בסוכר בשביל האפקט ה'כאילו' קפוא.

     

    לדעתו של מארק, Dakiri הוא הלהיט החם הבא באירופה (שצפוי להגיע גם אלינו כעבור כמה שנים). זהו משקה אלגנטי שהולך טוב במזג האוויר החם, לפני ארוחה או יחד עם מנה של סביצ'י שמומלץ לנסות אותו בבית בפעם הבא שמגיעים אליכם חברים שמחים החוזרים מהחוף. מכינים אותו מרום בקרדי בהיר, מיץ לימון וקרח כתוש. כמה ערבובים זריזים עם כפית ארוכה והבאלנס הארומטי של דקירי ישטוף אתכם מבפנים ב- vibe קיצי לוהט.

     

    Dry Martini- המפורסם קיבל אצל הלהטוטן הבריטי, בנוסף למרכיבים הרגילים שלו (ג'ין ומרטיני יבש), טוויסט בצורת תוספת גרדת ליים יחד עם כמה טיפטופים של מיץ מאותו הליים - בשביל הארומה (וכדי שגם האף שלכם ייהנה מהמשקה).

     

    אם תקררו היטב את כוס ההגשה לפני מזיגת המשקה ואם לא תחזיקו אותה ביד אלא תניחו אותה על השולחן (כדי לא לחמם אותה ולא את תכולתה עם חום הגוף שלכם) כמעט בטוח שתצליחו להיות מוצלחים כמו מארק פלמברידג' ואם לא תצליחו, תלכו ל'טישלר', שמתי לב שהברמנים של המקום היו מאוד קשובים במהלך ההדרכה ורשמו את כל ההוראות בפרטי פרטים.

     

    אם תל אביב הייתה כוסית, הרי שאלכוהול היה הדם שזורם בעורקיה והברים היו התכשיטים שלה. את התכשיט אנחנו בוחרים לפי אירוע, מצב הרוח, עונת השנה ובהתאם להופעה והרושם שאנחנו רוצים להשאיר. לדעתי בדיוק כך אנחנו גם בוחרים את הבר בו נשרוף את מיטב כספנו בשביל להעביר את הערב בצורה חברתית מהנה. את טישלר – הייתי בוחרת בתור אביזר אופנה מחמם ללילה חורפי סוער או, אם ננסה בכל זאת לרגע להתייחס למציאות שלנו שמאוד רחוקה מהחורף, הייתי מלבישה בו את תל אביב בערב שכונתי באווירה צוענית בלקנית, משהו בין יום רביעי בשביל החימום לקראת סוף השבוע לבין מוצ"ש, בשביל להירגע לקראת השבוע החדש. בלי שום קשר לכוסית 'תל אביב', במקום הזה לא הייתי מתביישת להופיע לבושה אפילו במחוך, כותונת לבנה מתחתיו וחצאית ענקית עד הרצפה וגם לא הייתי מרגישה בו מוזר לשתות משקה עתיק ונשכח שינו נמצא ברשימה האופנתית.

     

    אחרי כוס של בומביי ג'ין עם טוניק, כמה קוקטיילים קיציים עתירי ניחוחות מנטה לימוניים וטעמי אלכוהול איכותי, יצאתי מהבר לחפש את האביר על הסוס הלבן שנועל מגפי עור וגלימה שחורה. כנראה ששתיתי לא מעט אבל להבדיל מערבים אחרים ב'תכשיטיה' של תל אביב, הפעם הגורל לא הפגיש ביני לבין האסלה שבביתי כפי שקורה לרוב אחרי שתייה מרובה של צ'ייסרים סתמיים עם משקאות זולים שמוגשים לנו בשפע בחסות הרעב לכסף של הברמנים.

     

     

     

     

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (15)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        29/8/10 18:46:

      צטט: תל אביבית נמרצת 2010-08-24 00:57:18

      צטט: אוריגל 2010-08-22 17:21:27

      אם נמשיך בעניין הדימויים שנתת לכל אחד לפי מה שהוא שותה, אז מה זה שנדי? אני חצי being social, וחצי בן אדם 'כבד' שמעדיף לא 'לתפוס ראש'...

      אתה זה אתה

      אותך אני אפילו לאאנסה לתייג או לפענח

      (פשוט איש והאגדה וזהו :-) 

       

      תודה על הכבוד שנתת לי: "האיש והאגדה"? וואו!!! האמת ששנדי זה המקסימום שבחורה ישראלית מרשה לעצמה בפגישה ראשונה עם גבר שהיא לא מכירה...

      אני כבר עברתי משנדי לבירה, ולפעמים גם "חוטא" באיזה צ'ייסר או שניים...  :-))

        28/8/10 10:28:
      יותר טוב ככה
      שנרגיש צעירים למרות שאחנו בני חמישים .
      שנרגיש ישראלים ותהיה לנו סיבה לסוע ללונדון
        28/8/10 10:27:

      צטט: נפתלי גור-אריה 2010-08-26 00:53:24

      לכל החברים
      נראה שבעיר הגדולה אין או לא ידועים ברים שמאוכלסים בגברים ונשים בשנות ה-40 וה-55 לחייהם הרוצים לפגוש זה את זה ולא ברשת האינטרנט בבית. אין מקומות כאלה אליהם אפשר להגיע בזוג או ביחידות ולדעת כי אפשר לפגוש שם את בני הזוג גברים ונשים בסביבות הגיל הנ"ל. כל המקומות הם לבני נוער או צעירים פלוס. סגנונם שונה שפתם שונה והאווירה שונה . וכך , בני זוג המתגרשים או נפרדים או מתאלמנים הרוצים לפתוח חיים חדשים לא מוצאים מקומות ברמה או בכלל מהסוג המתואר. כמו כן , אין ברים בהם מנגנים מוסיקה חיה ולא דיגיטלית. יש גברים ונשים אשר מנגנים על כלים שונים והיו שמחים להגיע ולנגן פעם או יותר בשבוע . ניגון שכזה משחרר את לחצי העבודה אשר בדרך כלל לאנשי גיל אמצע החיים היא חשובה משעבדת ושואבת אנרגיות רבות של גוף ונפש. האם אפשר לקבל תשובה ?

       

      צטט: נפתלי גור-אריה 2010-08-26 00:53:24

      לכל החברים
      נראה שבעיר הגדולה אין או לא ידועים ברים שמאוכלסים בגברים ונשים בשנות ה-40 וה-55 לחייהם הרוצים לפגוש זה את זה ולא ברשת האינטרנט בבית. אין מקומות כאלה אליהם אפשר להגיע בזוג או ביחידות ולדעת כי אפשר לפגוש שם את בני הזוג גברים ונשים בסביבות הגיל הנ"ל. כל המקומות הם לבני נוער או צעירים פלוס. סגנונם שונה שפתם שונה והאווירה שונה . וכך , בני זוג המתגרשים או נפרדים או מתאלמנים הרוצים לפתוח חיים חדשים לא מוצאים מקומות ברמה או בכלל מהסוג המתואר. כמו כן , אין ברים בהם מנגנים מוסיקה חיה ולא דיגיטלית. יש גברים ונשים אשר מנגנים על כלים שונים והיו שמחים להגיע ולנגן פעם או יותר בשבוע . ניגון שכזה משחרר את לחצי העבודה אשר בדרך כלל לאנשי גיל אמצע החיים היא חשובה משעבדת ושואבת אנרגיות רבות של גוף ונפש. האם אפשר לקבל תשובה ?

       

      תודה על כך ששייכת אותי לנוער ולצעירים פלוס!

      זה הדבר הכי טוב שקרה לי השבוע :-))))))))))))))))))))

      צטט: סטרינגר 2010-08-24 09:03:47

      אין אני מעריץ אנשי פרסום ושיווק, לקחו איזה ברמן והזמינו "בלוגרים" שיכתבו על זה.וכולם מרוצים מעצמם.
      אה כן "גם אני אהבתי" , פרסומות זה כיף!!!

       

      פשוט לא יכולת לשבת בשקט ולקנא לך להנעתך הא?

      היית ממש חייב לספר לכולם על איזה חכם אתה שעלית עלינו!

      דוז פואה!

        26/8/10 00:53:
      לכל החברים
      נראה שבעיר הגדולה אין או לא ידועים ברים שמאוכלסים בגברים ונשים בשנות ה-40 וה-55 לחייהם הרוצים לפגוש זה את זה ולא ברשת האינטרנט בבית. אין מקומות כאלה אליהם אפשר להגיע בזוג או ביחידות ולדעת כי אפשר לפגוש שם את בני הזוג גברים ונשים בסביבות הגיל הנ"ל. כל המקומות הם לבני נוער או צעירים פלוס. סגנונם שונה שפתם שונה והאווירה שונה . וכך , בני זוג המתגרשים או נפרדים או מתאלמנים הרוצים לפתוח חיים חדשים לא מוצאים מקומות ברמה או בכלל מהסוג המתואר. כמו כן , אין ברים בהם מנגנים מוסיקה חיה ולא דיגיטלית. יש גברים ונשים אשר מנגנים על כלים שונים והיו שמחים להגיע ולנגן פעם או יותר בשבוע . ניגון שכזה משחרר את לחצי העבודה אשר בדרך כלל לאנשי גיל אמצע החיים היא חשובה משעבדת ושואבת אנרגיות רבות של גוף ונפש. האם אפשר לקבל תשובה ?
        24/8/10 09:03:
      אין אני מעריץ אנשי פרסום ושיווק, לקחו איזה ברמן והזמינו "בלוגרים" שיכתבו על זה.וכולם מרוצים מעצמם.
      אה כן "גם אני אהבתי" , פרסומות זה כיף!!!

      צטט: אוריגל 2010-08-22 17:21:27

      אם נמשיך בעניין הדימויים שנתת לכל אחד לפי מה שהוא שותה, אז מה זה שנדי? אני חצי being social, וחצי בן אדם 'כבד' שמעדיף לא 'לתפוס ראש'...

      אתה זה אתה

      אותך אני אפילו לאאנסה לתייג או לפענח

      (פשוט איש והאגדה וזהו :-) 

        22/8/10 17:21:
      אם נמשיך בעניין הדימויים שנתת לכל אחד לפי מה שהוא שותה, אז מה זה שנדי? אני חצי being social, וחצי בן אדם 'כבד' שמעדיף לא 'לתפוס ראש'...
        21/8/10 13:16:
      אהבתי
      תודה
      *
        19/8/10 13:23:
      אכן מקום שנותן כבוד לאלכוהול....
        19/8/10 13:23:
      אהבתי! מעולה!
        17/8/10 08:30:
      עכשיו אני צמא...נו נו נו ..:)
        17/8/10 01:06:
      אהבתי!!!!
        15/8/10 18:41:
      אני בעד מוחיטו!
      יפה כתבת תל אביבית נמרצת למרות החום והלחות!....

      ארכיון

      פרופיל

      Lin Urman
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין