שלום, הפעם אני מביא את השיתוף של אסנת מה"טיפול חי" שהיא עברה עם ד"ר טובי בראונינג.

ה"טיפול חי" פתוח לקהל ואין מי בקהל שהטיפול לא נוגע גם לו. 

מי שרוצה לקבל עוד פרטים או להרשם מוזמן ליצור קשר דרך האתר של "עוצמת הרכות" באינטרנט:

http://www.holistic-pulsing.com/activities.html

טיפול בפיברומיאלגיה - דר' טובי בראונינג ב"טיפול חי"

הטיפולים החיים שדר' טובי בראונינג מפתחת שיטת עוצמת הרכות מקיימת,

מידי שבועיים הפכו לאבן שואבת לתלמידים ומטפלים. אחד הצופים שהגיע לטיפול החי "במקרה" התרגש מאד ואמר שהייתה לו הזכות לצפות בלידה ללא אפידורל. המטופלים בטיפול המיוחד הזה ממש נולדים מחדש. הטיפול על הכסא ולאחריו הנענוע על המיטה יוצרים חיבור בין הנפש לגוף (והגוף לנפש), ומחזירים לאדם את העוצמה האמיתית שלו.

לאחר הטיפול המטופל כותב מה קיבל ומה למד על עצמו לכל התלמידים בעוצמת הרכות, ומקבל תמיכה ועזרה בהמשך התהליך שלו מהמורים והחברים לקבוצה.

תוכלו להתרשם מהדיאלוג לאחר הטיפול בין המטופלת לדר' בראונינג ומהכלים הנוספים שניתנים לתלמידים ומטפלים בימים שלאחר הטיפול.

הטיפול החי שלי

יום שישי-מזל שעוד מעט שבת אני עסוקה בהכנות ולא מתפנה לכתוב.

שבת – מזל שעכשיו שבת ואסור לכתוב.

מוצ"ש – מזל שבמקרה אני מרגישה כל כך רע ופטורה מלכתוב.

יום ראשון – אחר כך , לא עכשיו , עוד מעט , יותר מאוחר , וכו....

קשה לי לכתוב קשה לי לשתף אני דוחה ודוחה עד אין קץ. זה כל כך אני.

הגוף משתף פעולה וכל פעם שאני מתיישבת לכתוב , הצוואר מתכווץ , נסגר , מפסיק לנשום.

היד מתאבנת ולא זזה.

אווווווווווף מה כל כך קשה לי???

המילה הראשונה שהוצאתי מהפה כשדר' בראונינג קראה לי הייתה "איזה פאדיחה".

בשבילי זה פאדיחה להיות בקדמת הבמה כי הדפוסים צועקים, את בכלל לא ראויה להיות במרכז.

כל כך הפנמתי את האף אחד לא רואה אותי, ומה פתאום שכולם יראו אותי עכשיו.

לשאלה של דר' בראונינג מה הכי מציק לי עניתי , לא משנה הסדר – אני רוצה אויר

אני רוצה להפסיק לכאוב

רוצה  לישון בלי כדורים

רוצה לחיות

רוצה לא להיות מכורה לכדורים סביב השעון.

בגדול קוראים לזה פיברו – מיאלגיה.

רק מהשיתוף הזה כבר נהייתי מעורפלת  , כל הגוף כאב שרף והתכווץ כמו שהוא יודע.

בשלב מסוים גם אני חשבתי , שהגענו למבוי סתום ושום דבר לא יצא ממני .

לא רציתי להיות טרוריסטית כמו אבא ולא חסרת אונים כמו אמא.

לא רציתי לראות , את אסנת הקטנה כי היא כל כך עלובה ודחויה.

בסוף , אפילו בעיניים עצומות הרגשתי את המצוקה של הקהל והסכמתי להיות בחוסר אונים של אמא.

בלאו הכי זה מה שאני חווה למרות שהדבר שאני הכי סולדת ממנו זה חוסר אונים , או להיות כמו אמא.

לא הסכמתי להיות לי אמא טובה כי מאיפה שאני אדע , איך זה להיות אמא טובה??????????

דר' בראונינג הראתה עט ואמרה זה מטה קסמים את בטח מחכה שהוא יגיע.

אמרתי אני חולמת עליו יום ולילה , והתחלתי לצחוק.

משם מצאה דר' בראונינג האחת והיחידה את הפתח הצר , דרכו ניתן היה מבעד למסכי האטימות ואין שום רגש , להגיע , לליבי הפצוע והדרוס כל כך.

חלקים שלמים מהשיחה המקדימה , וממהלך ההפעמה נעלמו ממני .

אני רק זוכרת שניסיתי להיות רק איתי בקשב מלא ולענות מהבטן.

המפעימה (המנענעת) , הייתה כמו קוסמת , כי פתאום הגוף שלי , נהיה כל כך קל , ורך ותנועתי ונושם אני בכלל לא מכירה אותו כזה רציתי שלא תיגמר לעולם ההפעמה (נענוע).

כשהיא נענעה את האגן הרגשתי , איך הבטן שלי גדלה מתארכת מתרחבת ואמרתי וואו לא ידעתי שיש לי כל כך הרבה מקום לאוויר ולנשימה. אני בסדר , אני ממש בסדר.

עד סוף הנענוע לא הצלחתי , לראות את אסנת הקטנה אבל כן לראות , את המקום שנוצר בבטן.

הבטחתי שבקצב שלי וכשאוכל אכניס לשם , כל פעם משהו אחר.

בדרך חזור , מאוד מהר חזרו כל הכאבים.

למרות זאת התעקשתי (להתעלם מגופי ומהצרכים שלו) וערכתי קניות בשלושה מקומות.

הגעתי הביתה סמרטוט.

במהל כל השבת כאבתי והייתי חלושה כמו שמזמן לא הייתי.

בינתיים הסכמתי לא לחזור לייאוש , ורק לאהוב אותי ואת גופי הדואב , מהמקום של אמא טובה , שגם אם היא לא יכולה להושיע , היא רואה מבינה מכילה את כל הכאבים, ברכות ובהרבה חמלה.

בשבילי הטיפה הזאת זה אופס (שינוי) ענק.

תודה לתלמידים ולאורחים שהיו איתי ובו בשבילי.

תודה למנענעת שהפכה את גופי למריונטה מרקדת.

תודה ענקית לדר' בראונינג, מורתנו האחת והיחידה , על היכולת ליצור יש מאיין. על החמלה ועל התושייה.

תודה לי שהצלחתי להושיב את עצמי ולכתוב.

תודה לקב"ה שזיכה אותי להיות במקום הזה.

תודה לאסימונים שלא מפסיקים ליפול ברעש מצלצל ולהעיר אותי.

אסנת

מטפלים ותלמידים יקרים, שיעור חשוב לכול שמגיע בזכות הטיפול החי של אסנת.

אסנת יקרה,

האתגר האמיתי שלך, הוא כפול:

0. זיהוי ונטרול הקורבנות
0. חיוביות

זהו אתגר קשה במיוחד, כי כשחולים במחלה כואבת, הכאב מזין כל הזמן את הקורבן, שרוצה להסביר ולהצדיק למה

הוא "מבואס" (כאילו יש מישהו שלא מאמין שצריך לשכנע.)

אבל כאן חשוב מאוד להבין משהו. פיברומיאלגיה, כמו מחלות ומצבים רבים אחרים קשורה לווירוס (נגיף).

לשם קיומו הווירוס תלוי בתאים שלנו, וככל שהמערכת והתאים שלנו מוחלשים יותר, כך הווירוס משגשג יותר.

קורבנות היא הדבר הנפלא ביותר עבור וירוסים, היא השליח שלו שעובד עבורו, וכל עוד אנו בחושך,

אנו משת"פים ללא מודעות.

הקורבנות עם התקליט הקבוע שלנו שמנגן לנו בראש מחלישה באופן קבוע את התאים –

אם אינכם מאמינים כל שעליכם לעשות הוא להיזכר (וגם לעשות זה לזה) בתרגיל של מבחן השרירים בשנה הראשונה –

אפשר גם ממש עכשיו לחוש את ההבדל בין התגובה ל:

"אני דפוק/ה, חסר/ת מזל, לא נותנים לי לחיות ולממש את עצמי, אין לי מספיק בריאות/כסף"

לבין

"אני כל כך אהוב/ה וכל כך מבורך/ת, אני שלם/ה, הכול לטובתי, אני מממש את החיות שלי, יש לי כל מה שאני צריך".

בראשון הווירוס משגשג

בשני הוא נחלש, ואף מגויס לטובתכם, במקום ההיפך.

זהו אתגר לא פשוט כאמור, כי כשמכאיבים למישהו הנטייה היא לבכות וליילל

ואילו כאן אנו אומרים, היה חיובי.

כי אחרת אתה הוא זה שלוחץ על כפתור העינויים.

רק עקביות תעזור ותביא לתוצאות –

כל אמירה חיובית מביאה לתוצאה מיידית.

עקביות בונה ומגבה מערכת מאוזנת גם במאזן המיקרובים שבה.

אז איך?

תרגילי הצהרות חיוביות יומיות.

תרגולי האמא הטובה שמקשיבה לרגשות (אלה קשורים גם לחיידקים – ככל שאלה מדוכים יותר, כך החיידקים משגשגים יותר)

ובכך מנטרלת אותם.

ה פ ע מ ו ת (נענועים)

וכל הדברים הטובים שקיימים בעולם הזה עבורכם.

ואם עשיתם זאת,

הרי ש כ ב ר גייסתם את הווירוס לטובתכם,

השתמשתם בו למצוא כוחות ומשאבים שלא ידעתם שיש לכם –

למרות (ובזכות) הקשיים והמבחנים שהוא הביא לכם.

וכך הופכים זבל לזהב

ומשתמשים בכל המתנות שיש לכל דבר ודבר עבורנו.

ויש כל כך הרבה מתנות, האמינו לי, זוהי רק ההתחלה.

המשיכו להקשיב ל"אויבים" שבחייכם ולא תאמינו כמה טוב, עוצמה ואהבה הם נושאים עבורכם.

אהבה

טובי