היה חוזר ואומר
אני אחרוץ בקליפה
עד עומק דין הבשר והחרצנים גם

לכשאמר זאת סעיד
לא היה מקום לפקפק שכך ינהג

היה בו להט, של אחד העשוי ללא חת
או שיצליח
או  ישבר
כמו ענף

סעיד לא היה שיבולת
או עשב רך
על פי דבריו אמר ימשיך כך

בחליפתו נשבע

לכן כל שומעיו היו משוכנעים ביעודו
גם אם יהיו הפרי והקליפה אבן קשה;

סעיד אמר בחיו שכך יקרה
גם אם יטריח את כל שריריו
ויזיע
יגיע לגעת בבשר
יעמיק עד גרעין הפרי
רק כך יהייה מאושר

פסק

לא היה מקום להטיל ספק בדבריו
מה עוד שהוא מעולם לא הפסיק להסביר  בכפר:
"אשאב ואלעס עד ששיניי הטוחנות
ישחקו או יפלו;

הראשון מבין השניים אשר יקרה 

אזיי אולי אחדל"

בנתיים הכפריים ידעו השנים אינן ממתינות
נוקפות ועוקפות
גם להט שבועות מבעבעות

הם ילדו בנים ובנות
ונטעו עצים מצלים

הכל עשו על פי הכללים

סעיד נותר בן ברית נאמן לאמונה

שנגעה באוושה ,

ברישרוש רוח העלים
כמו נזיר לא לקח אישה
ולא ילד ילדים

ככל שהזמן עבר סעיד
מת מעט

ועוד קצת
מהלהט שבו אחז

אבל זה לא הספיק
על מנת שסעיד יבין וירפה
ינוח וישן
ולמחרת ימשיך מחדש

סעיד מעולם לא אמר נואש
עד שיום אחד, שנוסף ונצבר ונאסף ליתר  הימים הרבים

שאינם מרבים בדיבורים

סעיד נפל למשכב ונישבר

כגזע ארז הלבנון

זה לא היה פתאום ולא על שום חטא  ועוון
בתהליך איטי, סתם כך, שהזמן נצבר 

אזל ונזל לכשהפלחים חשו שנשבר בשדה

צעקו אליו:
"סעיד,סעיד,עדיף להקשיב לעשב השדה
העולה ,לקצב האדמה, 
לצאן,  למרעה,  למחזור החמה,
מאשר לפצח קורות  

ולבקע סלעים ולהניח שהם פירות"

בזמן האחרון נסו עוד להשיאו
לאלמנה יפה עם ילדים
סעיד  לא התרצה;

בחרון העיד שמלאכתו  מרובה וזמנו

אינו בידו

לכשבא הזמן האחרון
ולקח  את סעיד

לא דיבר עימו מילה

הזמן לא היה סקרן

מי זה בכלל סעיד

גם לא בירר

על מה האיש ככה רץ

עשה את שלו כמו שצריך
בלי להאריך שנייה מיותרת
מעבר לגורל:

המית

את

סעיד

בהלוויה העיד המוכתר:

"סעיד מת בלי שיניים
לכש-מצאנו  אותו
כעבור שבועות, מגופתו עלה ריח רע

לצידו היו שקים חשבנו בכסף מלאים
אבל  היו גדושים בקליפות
אפילו לא היה בנמצא
גרעין
אחד
שאותו נקח ונזרע מתוך ביתו
שיצמח לעץ לכבוד זכרו"
 

בהשראת ספרו של ,אמיל חביבי
"האופסימיסט, סעיד אל מתושאל"