רויטל יכין קרקובסקי / משנה למנכ"ל בחברת דבי תקשורת יחסי ציבור ואסטרטגיה מאז חשיפת 'מסמך גלנט' על ידי אמנון אברמוביץ בחדשות ערוץ 2 מתנהל מחול שדים תקשורתי צבוע כנגד "שלטון היחצ"נים". המגישים והפרשנים, סופקים ידיהם בדאגה ותוהים איך הגענו למצב שיועצי התקשורת נמצאים במערכות הציבוריות ופועלים במקרה דנן לטובת מינוי / אי מינוי רטמכ"ל. רבות נכתב השבוע על כך שחייבים למגר את "שלטון היחצ"נים. אף לא מילה אחת נכתבה על תפקידה של התקשורת ביצירת המציאות הזו (לשיטתה). התקשורת הישראלית התחזקה בשנים האחרונות והפכה לגורם המשפיע ביותר על המרחב הציבורי, לזירה הכמעט בלעדית שבה מתבררות סוגיות בחיים הציבוריים. יתרה מכך, במקרים רבים התקשורת לא מתפקדת כפלטפורמה להעברת המידע לציבור אלא כבית דין שדה, וחורצת גורלות של סוגיות ואנשים עוד לפני המוסדות המחוקקים והשיפוטיים. יתרה מכך, כשעיתונאים מנהלים קמפיין אגרסיבי נגד גירוש ילדי העובדים הזרים ובעד שחרור גלעד שליט הם אורזים לנו את "החדשות" לפי האג'נדה האישית שלהם. המציאות ה"חדשותית" המתקבלת כשמאמרי המערכת מופנים בקריאה "לשחרר" או "לא לגרש" וכשקוראים מקבלים סרטים צהובים לענוד על הידיים, כאשר כל העמודים הראשיים מלאים בדיווחים מצעדת שליט, היא מעוותת ומגמתית. ידיעות חדשותיות מזמן אינן בגדר דיווח אלא הן נכתבות על פי השקפתו האישית של העיתונאי והעיתון, והדיווח והפרשנות הופכים לאחד. המאזין והקורא הממוצעים, שאינם מורגלים בסב-טקסט של נדנוד הראש של מגישה בכירה בטלוויזיה או בקולות הצקצוק של מגישה בכירה ברדיו מקבלים את החדשות בניחוח אישי. נשואי הביקורת, לרוב הם נבחרי הציבור, נתונים לסיקור מגמתי ואישי. ההרגשה היא שהידיעה משרתת את הכותרת שנבחרה מראש וכל הפרטים נאספים בכדי להצדיקה. על כן, בעידן כזה שבו הכותרת היא כרוניקה של מוות ידוע מראש, וקמפיינים בעלי חשיבות לאומית (תמלוגי הגז למשל) מתנהלים כמעט רק בתקשורת אין להתפלא על ההזדקקות ליועץ תקשורת. יועץ שידע לכוון את בעל העניין בסבך האינטריגות התקשורתיות (הרי לא דין דיווח ב"ידיעות אחרונות" כדין דיווח ב"ישראל היום"), לשוטט איתו בין המניפולציות התקשורתיות ולסייע לו להביא את הדרך שלו לציבור בכאוס התקשורתי. מילה על נבחרי הציבור. הטענה המרכזית כלפיהם שנשמעה השבוע הייתה כי ההזדקקות שלהם לייעוץ תקשורתי מעידה על חולשתם. יש ממש בטענה זו וראוי היה כי מנהיג אכן יקבע את מדיניותו בהתאם לעניין ולא בהתאם לכותרת. הבעיה היא שהתקשורת בהתנהלותה הכל יכולה לא נותנת מקום לדיון ענייני, ניטראלי במסגרתו הציבור יוכל לגבש את דעתו ולהשפיע, כפי שראוי בשלטון דמוקרטי, על נבחרי הציבור. כשהתקשורת לוקחת על עצמה את כל התפקידים הקיימים: דיווח, אריזה, פרשנות וקביעה – נבחר ציבור שרוצה לשכנע את הציבור במדיניותו חייב ללכת מעל הראש של התקשורת, ואת זה הוא יכול לעשות רק בעזרת ייעוץ מקצועי. התקשורת צריכה לבוא בטענות לעצמה. היא יצרה את "המפלצת". בקריאתה "לשחרר" או "לא לגרש" היא המשפיעה הגדולה ביותר על המנהיגים. הציבור יכול להצטער על זה שהמנהיגים נכנעים לכותרות ונותנים מקום רב ליועצי התקשורת, או לשקול את האפשרות שבעידן בו התקשורת קובעת (כמעט הכל) כל אחד, גם נבחרי הציבור, זקוק להכוונה מקצועית. ומילה אחרונה ליועצי התקשורת. נדמה כי חטא היוהרה של חלקים מתוכנו הביא אותנו להיות שק החבטות התורן. אל תאמינו למה שכותבים עלינו העיתונאים, הרי אנחנו יודעים שאנחנו לא באמת מנהלים את המדינה. *המאמר פורסם לראשונה באייס. |
תגובות (11)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
מש"א
ספרי לסבתא :^)
סבא שלך איש חכם
"רבותי העיתונאים - רדו מהיחצנים" אמרת - ומיד התחלת לעלות על התקשורת.
סבא שלי היה אומר: זה נבלה וזה טרפה. אבל אני במילא לא שומר כשרות... אז יאללה בלגן.
ממש אבל ממש מסכימה איתך. זו הסיבה שלא הצטרפתי לצעדת שליט. בגלל הפרשנות התקשורתית של מזדהה=תומך. יש עוד המון דוגמאות על מסגור מתקשורתי, אג'נדות פרועות ודיווחים ופשרנויות שהקשר בינם לבין המציאות מקרי.
נאלץ להסכים כמעט עם כל מילה.
המאבק על דעת הקהל בימינו לא מתנהל בשדה האידיאולוגי/ מחשבתי אלא בזה התקשורתי בלבד.
אדם נדרש לאומץ אישי וציבורי רב בכדי לומר דיעה המנוגדת לזאת המורצת ע"י התקשורת, ונושא גלעד שליט הנו הדוגמא הטובה ביותר לכך.
"בזכות" אופי הסיקור בנושא, נוצר מצב בו מדינת ישראל נחלקת לכאורה לשני צדדים, אלו החפצים בשחרורו של גלעד, ואלו המנגדים לשחרורו. מדוע? כי כך ניסח זאת יועץ התקשורת של משפחת שליט, והתקשורת עצמה אימצה גישה זאת. מעטים העיתונאים/ המגישים אשר יצאו כנגד הדיכוטומיה הזאת והדגישו כי כולם חפצים בשחרור גלעד, חלק ללא תנאי, וחלק אחר בתנאים מסויימים.
בעידן בו חלק ניכר מדעת הקהל המקומית והעולמית - טוב כי כל אדם הנושא בתפקיד מפתח יאמץ לו יועץ תקשורת מקצועי אשר ייסייע לו להעביר את מסריו נכונה, בדיוק כפי שנעזרים בשאר אנשי מקצוע מומחים לגיבוש דעה.
הבדל אחד עיקרי הוא: חשוב להיזהר ממצב בו החלטה מותאמת אל המסר הנדרש.
תפקידו של יועץ התקשורת הוא למצוא את דרך העברת המסר האפקטיבית, על בסיס ההחלטה האידיאולוגית/ שכלית שקיבל לקוחו, ולא לשנות את החלטתו בהתאם להלך הרוח התקשורתי.
התקשורת אשמה? וחברות היח"צ, להן לא עלה השתן לראש?
למילן קונדרה יש מסה מצויינת - שנקראת אימאג'ולוגיה - המתחבאת בתוך ספרו אלמוות. אני מצטט מתוכה:
"אימאג'ולוגים היו קיימים עוד לפני שיצרו את מוסדותיהם בעלי העוצמה כפי שהם ידועים כיום. אף להיטלר היה אימאג'ולוג אישי משלו, שניצב מולו ובסבלנות הדגים בפניו את התנועות שעליו לעשות בעת נאום כדי לרתק את ההמונים. אך אם אותו אימאג'ולוג היה אז מעניק לעיתונאים ריאיון שבו הוא היה משעשע את הגרמנים בתיאורים איך היטלר לא יודע להניע את ידיו, לא היה אחרי גילויו מאריך חיים יותר מיום. אולם כיום האימאג'ולוג לא רק שאינו מסתיר את פעלו, אלא אף מופיע לעיתים בעצמו במקום המדינאים שלו, מסביר לציבור מה לימד אותם לעשות וממה להמנע, איך יתנהגו בהתאם להוראותיו, באילו נוסחאות ישתמשו ואיזו עניבה יענדו. ואין להתפלא על בטחונו העצמי: האימאג'ולוגיה השיגה בעשרות השנים האחרונות ניצחון היסטורי על האידאולוגיה".
(ההדגשה בגוף הטקסט - שלי).
אביחי