בכל משפחה שתהיה הגרועה ביותר מבחינה אנושית , תמיד יש איזה פרח שנותן את הטון , הריח , השמחה והאושר - שנמצא בסימן שאלה ותמיד , אני אדמיין לעצמי - נרקיס , הוא אחד הפרחים היפים שקיימים שאני אוהב ,מפיץ ריח אלוהי , אבל- הפריחה היפה הזו גדלה יפה בטבע בתוך ביצה או בתוך ערימת זבל מסריח - אני מתקרב לנרקיס וריח הרפש נעלם ואני מרגיש רק את ריחו של הנרקיס . כל זה משול למשפחתה של גרושתי - הנרקיס , כמובן זו האם , נג`יה. הייתה אשה נעלית ,שאין מילה רעה להגיד עליה - הייתה כל השנים אשה נבגדת ופגועה , תמיד שתקה והקרינה אושר ויופי -כלפי חוץ . אני החתן של ביתה הבכורה , הייתי החתן האהוד עליה מכל החתנים -זה לא נתן לי שום דבר מיוחד אצל כל בני המשפחה . כמעט כל יום הייתי הולך לבקר אותה בדרך לעבודה , יושבים שותים קפה ומדברים על כל מיני שטויות של יום יום .
בזמן האחרון במהלך כשלושה חודשים , נג`יה הייתה משתעלת מידיי פעם , היינו צוחקים על זה שצריך להפסיק לעשן . עם הזמן משום מה  השיעול לא מצא חן בעיניי וכשאמרתי לה על השיעול הייתה מספרת לי שהיא מקבלת אנטיביוטיקה שהרופאה נתנה לה. יום אחד אמרתי לה - נג`יה השיעול שלך לא בסדר ,תלכי לעשות בדיקות יותר יסודיות ומקיפות -זה לא שיעול של דלקת ריאות . וכך היה - ביום קבלת התשובות עוד לפני שכולם ידעו מה קורה , באתי כהרגלי לשתות קפה של בוקר - היו לה פנים ועיניים נפוחות - מידיי פעם שיעול שלא השאיר ספק בליבי , נג`יה , מה יש לך ? השיעול לא בסדר וזה לא נשמע לי כדלקת ריאות , נג`יה , התחילה לבכות ואמרה לי -ירון אתה לא יודע כמה אתה צודק " זה הסוף שלי , יש לי סרטן ריאות !!! איך יהיה ? אני לא אהיה בבר מצוה של אלון , אני עוד רוצה לחיות ". קמתי מהכסא המום ונואש - איך מנחמים ,? מה אומרים ? - היתקרבתי אליה וחיבקתי אותה , ויחד איתה , שטף של דמעות , בכינו כמו שני ילדים קטנים מוכים מהשמיים , כמה דקות שנראו נצח , נג`יה התעשתה , עזבה אותי והביטה בי בוכה כמו תינוק - דמעות זלגו ממני כשאין לי שליטה עליהן - "מה יש לך ? אתה נראה כאילו חרב עליך עולמך" , ועניתי - כן , אמא אחת איבדתי לפני כמה שנים , ואת יודעת כמה אני אוהב אותך - לפחות כמו אמא שלי . הייתה שתיקה ארוכה- - - לא יכולתי להישאר והלכתי לעבודה . בשבילי ברגע זה התחיל הסוף .
כל היום הראש שלי לא היה במקום , וכאן בעצם החלה תקופה מאד קשה של ליווי אדם אהוב עלי במיוחד שאתה יודע בוודאות שזהו סופו. כל תקופת הטיפולים הכימוטראפיים בבית חולים - תקופה מאד קשה שהלכה ונהייתה יותר מסובכת וכבדה נפשית ורגשית. עם הזמן השיער נשר ואני כמובן זה שצריך לעשות לה את התספורת או יותר נכון את הקרחת , תקופה איומה שקשה לי להזכר ולהעלות אותה על הכתב.
שלב נוסף, בלון החמצן שהיה צמוד אליה מכיוון שהריאות לא תפקדו והייתה זקוקה לחמצון חיצוני. כמה חודשים לפני הסוף , באחד מחגי תחילת השנה בילינו יום שלם יחד בביתינו , וכשלקחתי אותה לביתה היא הייתה כל כך שמחה ושאלה אותי אם באמת אני עומד לעזוב את הבית ואם באמת אנחנו מתגרשים ? - עניתי לה שכן - פשוט אין מה לעשות ואין דרך חזרה ! היא התחננה לפני שאולי ננסה לחיות יחד שוב , כי למרות כל הצרות שעברנו ביחד זה אמור רק לחזק אותנו והיא פשוט ראתה רק טוב , וזה בעצם מה שחוה ואני ניסינו להקרין החוצה.
חוה שהייתה עסוקה מאד עם אמא שלה והמחלה הקשה , לא דיברה כל התקופה על עניין הגירושין שלנו.
זמן קצר לאחר החגים ביום האחרון של סוכות עזבתי את הבית וכחודשיים לאחר מכן היתגרשנו בלא לעורר שום רעשים מיוחדים.
אני המשכתי להגיע לבקר את נג`יה מיידי בוקר.
לקראת פסח בוקר אחד אני מגיע ונג`יה אומרת לי - ירון , הנכד שלי עוד מעט יהיה בן 9 ואני לא אזכה לבר המצווה שלו , אתה יודע שאלון בשבילי זה כמו הבן שלי ואולי אפילו קצת יותר , הוא הנכד הגדול שלי שהביא לי רק אושר בחיים - אני מפקידה אצלך את המתנה שלי לבר המצווה של אלון - אתה תדאג שזה יגיע אליו בשמי. אני מוסרת את זה לך מכיוון שלחוה בינתי יש נטייה לאבד כל מיני דברים ועליך אני יותר סומכת שזה יגע לאלון .
עד היום שעברו כבר כמה שנים טובות מאז , לא יכול להרגע מהקטע הזה וזה כל פעם מרגש אותי מחדש .
בתוך קופסא קטנה היה מונח צמיד-גורמט ליד עם לוחית קטנה , כשחרוט בחלקו העליון את השם של בני , אלון - ומאחור חרוט - 
" תזכור אותי - סבתא נג`יה ". עד היום לא סיפרתי את דבר המתנה הזו לאיש , מלבד לאלון  סיפרתי לפני כשנה . את המתנה הזו עדיין לא נתתי לו מכיוון שגורלו של הצמיד יהיה כגורל מספר צמידים שהיו שייכים לי או לחוה והלכו לאיבוד ,איך ? השד רק יודע! ובגיל הזה אלון לא יענוד צמיד - גורמט , כך שחוה תענוד את זה , וכמובן ילך לאיבוד !
כחודש לאחר מכן , יום ראשון בבוקר לפני העבודה, כהרגלי , כוס קפה אצל נג`יה , היו אצלה השכנה ועוד אישה שטיפלה בה . בין לבין שאני שותה קפה ומעט ממהר לעבודה - מצבה של נג`יה הולך ומחמיר מרגע לרגע , היתיישבה מולי בפינת האוכל והיסתכלה לי בעיניים , העבירה לי ליטוף על הלחי  ולפתה עם שתי ידייה את הידיים שלי , הרגשתי את חום ידייה והיסתכלתי לה בעיניים שהיו כבוייות ומעט דומעות - ובמאמצים מרובים הצליחה ללחוש לי בשקט שכמעט ולא נישמע , קירבתי את ראשי אליה כדי להבין את מה שהיא לוחשת בכוחותיה האחרונים - תשמע ירון אני מרגישה שזה הסוף שלי ואין שום תקווה לצאת מזה - אתה וחוה אמנם כבר גרושים , אבל תבטיח לי - וזו הצוואה שלי אליך - תעשה את המקסימום שאתה יכול , כדי שאתה וחוה תחזרו . כל זה היה מלווה בדמעות שסחפו גם אותי לתוך כל דימעות הפרידה ממני ואולי אפילו דמעות של הרגשה של אדם שחש את סופו.
המטפלת נגשה אלינו ועזרה לנג`יה לקום למקלחת , ואני נותרתי במטבח חנוק מדמעות והייתה לי תחושה פנימית שברגע זה ניפרדתי מאשה שכל כך אהבתי - קמתי ויצאתי מהבית לכיוון העבודה כשאני מרגיש מבפנים שזו הייתה השיחה האחרונה שלי איתה . כשהיגעתי לעבודה אי אפשר היה שלא לראות את זה על פני .
לא היספקתי להיתאושש מהבוקר עברו להם כשלוש שעות כשלפתע הטלפון שהיה שקט כל הבוקר , צילצל - הירגשתי שזו השיחה אלי , קפצתי לכיוון הטלפון ובפחד אימים הרמתי את השפורפרת , השכנה עליזה.... בצעקות שבר  מבקשת ממני להזעיק את הבנות - נג`יה נפטרה .
כאן הירגשתי כאילו עולמי חרב עלי , הברכיים התחילו לרעוד , 
לא יכולתי לעמוד , היתיישבתי על הרצפה כל הדם בגוף ירד לכיוון הרגליים והרגשתי שאני עוד שנייה מתעלף.

במשך כל השבעה עברתי לגור בדירה של חוה כדי לטפל בילדים. בבקרים לאחר ששלחתי את הילדים לגן ולבית הספר הלכתי לבית האבלים , בדרך עובר במכולת קונה מצרכים שונים להכין ארוחת בוקר לכולם לפני שאנשים יגיעו לנחם - ולאחר מכן הולך לעבודה .
בערב לאחר העבודה הייתי הולך לתפילת ערבית , יושב עם כולם כשעה ולוקח את הילדים הבייתה ומשכיב אותם לישון .
בלילה חוה הייתה מגיעה לדירה שלה וכמובן היינו ביחד . ניחומים בסופו של יום היא מצאה אצלי , ועד כמה שזה ישמע מוזר -גם יחסי מין היו למרות שחוה הייתה בתקופת השבעה . עד היום אנני מבין את משמעות הדברים שקרו , ובכלל איך הייתי מסוגל להיות שותף לזה . וכמובן מערכת יחסים זו נימשכה כשנתיים - - אבל ארוך מאד . אני הייתי שם שותף ליחסי מין מתומתמים שאין לי תשובה לזה עד היום . 
בתקופת חופשת הקייץ חיכיתי חודש וחצי שתתפנה דירה שרציתי - ואני כמובן הייתי אצל חוה , ניהלנו חיים לא נורמאליים 
- ביום כל אחד בעבודה ובערב כל אחד ועיסוקו, חוה מידיי פעם הייתה יוצאת לבילוי ואני כמובן נישאר עם הילדים בבית . בלילה הייתה חוזרת למיטה לישון יחד איתי . לאחר היתלבטות ארוכה החלטתי שהנה אוטוטו , אני או יותר נכון אנחנו עומדים לעשות טעות נוספת ולחזור פעם שלישית לחיים משותפים . וכשהבנתי נפל הפור - אני עושה לזה סוף.
בלילה כשחוה הגיע , ולאחר זיון טוב - הגיע זמן לישון, ופסוקו של יום - חוה , אני חייב לדבר איתך , והיא עונה לי , ירון אני חייבת לספר לך משהו , אתה , אני , אתה - אני טוב אני אתחיל -היכרתי הערב מישהו , לא משהו מיוחד , לא יפה , אין אהבה ואין כלום , אפילו לדעתי הוא רזה מידיי - אבל יש לו כסף , וזה מה שאני רוצה כעת, אחד עם כסף , לצאת לבלות להרגיש מעט שחרור רוחני ולא מעניין אותי איך הוא ניראה , יענו -ברירת מחדל ולא מעניין אותי איך הוא ניראה. היסתכלתי עליה ואמרתי - תבורכי , מכיוון שאני רציתי להגיד לך היום שאני רוצה לסיים את הקשר החולני הזה ביננו , אני לא רוצה ולא מעוניין במהדורה שלילשית ובטח לא איתך . וכאן כמובן הסתיים סופית הסיפור שלי עם חוה בצורה מעשית .

חוה המשיכה להגיע אלי למספרה , הביאה את החבר שלה , שהביא את אמא שלו מטבריה להסתפר אצלי,וכל המערכת החולנית הזו המשיכה להתגלגל - כמה שזה נראה סופר אידילייה .
יום אחד חוה ביקשה לעשות צבע בשעות הערב אצלי בבית , כמובן שלא סירבתי -הרי הייתי חלק מהמערכת החולנית הזו , ולאחר כשעה חוה הייתה אצלי בבית עם צבע על הראש .
זמן חפיפה הגיע וחוה העדיפה להיתקלח אצלי ולחפוף את הצבע לבד באמבטייה , היא ניכנסה לאמבטייה וכהרגלה לא לקחה איתה מגבת - אחרי שתי דקות היא צועקת לי שאביא לה מגבת , ניגשתי לדלת המקלחת לשים את המגבת על ידית הדלת ואז חוה פתחה את הדלת - עומדת מולי עירומה כביום היוולדה , - היבטתי בה והפעם במבט של גבר לאשה מכל המשתמע מזה , לא האמנתי למראה עיני - חוה כל כך רזתה , חזה גדול אף פעם לא היה לה ,אבל כרגע במבט שלי כגבר אני חטפתי שוק וגועל נפש אמיתי , הירגשתי שאני עומד להקיא - מחשבה מהירה עברה לי בראש - 
 "זאת הייתה אישתי ?" -גוף רזה ושדוף ללא חזה לחלוטין שפשוט נעלם כלא היה . נתתי לה את המגבת ביד , היסתובבתי לאחור ולאחר כמה דקות שהגועל נירגע לי מגרוני שהישתנק - הבנתי שברגע זה נותקתי גם נפשית מחוה , ליבי יכול להיות פנוי במלואו לאחרות . לא שלא היו לי חברות מיום הגירושין אבל מרגע זה - השמיים הם הגבול . 
היו עוד הרבה סיפורים של היתעללות נפשי מצידה של חוה כלפיי וכלפיי הילדים אך אין לי חשק יותר לכתוב על זה . כל כתיבת הסיפורים האלה הם בשבילי סגירת מעגל מצד אחד , ומצד שני לקורא - סיפורים פיקנטיים לגיוון , מה לעשות אלה היו חיי , לצד יעוץ איך להיתגרש ולהיפרד , להישאר שפוי עד כמה שאפשר עם הראש על הכתפיים