אנשים שבורי כנפיים

אנשים חתומי שפתיים

אנשים ספוני ידיים

לא יודעים מה הוא החוסר עד שהוא שם

רודפים אחרי עצמכם מחפשים את שיהיה

לא מחבקים את מה שיש

לא אומרים תודה, לא מברכים על הנמצא.

אני מביט בכם ומקנא על שיש לכם,

כואב את כאבי רוצה את שלכם

ואתם כולכם בשלכם

לא רוצה שתהיו שם במקומי.

אל תבכו אבל אל תלכו

געגוע ענק כמו פצע גדול

נחשול של רגש

מצייר על השמיים במכחול של עצב

אתם שופטים אותי,כולכם

מרשים לעצמכם כאילו הייתם במקומי

מבטים עקומים ,עצות מטומטמות ,שמחה לאד

מה עוד אפשר לצפות

אני נחוש למרות הכול,מוכן להתאכזב או להצליח

לנסות ולא לחדול,לבקש ולא לחשוש

אני עוד ארגיש, עוד אחזור להיות מי שהייתי שלם או פחות

לפחות אדע שניסיתי ולא ויתרתי ככה סתם

תעקמו פרצופים ,תקוו לרע אל תהיו שם ,כולכם נעלמתם גם ככה

עובר את זה לבד ממשיך במעלה ההר מה שיהיה יהיה, זה לא בשליטתי ולא בשליטתכם .