כותרות TheMarker >
    ';
    0

    בישול. שיעור

    31 תגובות   יום שני, 16/8/10, 13:40

    בדיחת קרש.

    נכנס אדם לפאב ומבקש מהברמנית תה רותח. מכינה לו. לוקח שלוק. מעווה את פניו. לא, לא. רותח. ממש רותח אני רוצה. עושה הברמנית מאמץ נוסף. מעווה הבחור את פניו. יותר טוב. אבל לא מספיק. אני רוצה את זה מבעבע. ממש. עושה הברמנית עוד מאמץ. ולאחריו כשהמים ממש עוד מבעבעים. והבחור שותה את הכוס בשלוק אחד.

    מסתכלת עליו הברמנית. נדהמת (כולה). וברוב פליאתה היא שואלת.

    תגיד. אתה מחיל הים ?

    עכשיו הבחור (כולו) מופתע. איך ידעת ?

    משיבה הברמנית חריפת המבט.

    לפי המדים.

    _____________________________________

    הזהרתי שזו בדיחת קרש. לא ? אבל הנה הקשר. רגע.

    _____________________________________________________________

    ככה זה. כשחם כל כך. וגם לוהט. לפעמים יוקד. ולפעמים סתם הביל.

    ____________________________________________________________

    הכנתי ארוחת צהרים. ותוך כדי חשבתי. שבעצם. אנחנו מתבשלים.

    וכשמתבשלים. כל המרכיבים הטובים (ואולי גם כמה פחות מועילים). יוצאים החוצה.

    כמו כשמכינים מרק, ורוצים שיהיה לו טעם.

    בלי אבקת מרק (חלילא !*)

    ___________________________________________________________

    כל המרכיבים הטובים, המינרלים, הויטמינים, התפתחו בירקות במהלך החורף. במגע עם האדמה. עם המים. בקור.

    ______________________________________________________________-

    העניין הוא. שבניגוד לבחור החביב מהבדיחה. רובינו מעדיפים לדעת שהמרק התבשל טוב. אבל גם מעדיפים שהוא יצטנן קמעה. לפני שנאכל אותו.

    ______________________________________________________________

    בתהליכים שאני מרגיש שמתבשלים אצלי. אני ער לתובנות שצפות לי. ביחס לעצמי. לזולת. וביחס לעצמי ויחסי עם הזולת. התובנות האלה מלוות לא פעם במשבי אנרגיה. מן דחף עצום לשנות. להזיז. לבעוט. לפעמים גם לצרוח (כן ! כן !) עכשיו. חזק ומהר.

    מיד.

    __________

    רגע

    ____________

    אני מבין שאני צריך להפריד.

    להניח את התובנות שלי על נייר. כדי שאוכל לקרא אותם (אני סומך על המילה הכתובה). ולחכות רגע.

    לחכות לאויר.

    לרוח שתנשב.

    שתפזר את החמימות שבלעדיה לא היה טעם לתבשיל.

    מצד אחד.

    אבל כשהחמימות בעיצומה, היא עלולה לשרוף. את הלשון. הגרון. ובכלל.

    את כל בלוטות הטעם.

    אז מה הטעם.

    ___________________________

    גם השף הגדול. לוקח כף עמוקה מהמרק. נושף לתוכה קודם לכן. מקרר מעט. ואז טועם.

    אז אם הוא. למה לא. בעצם.

    ____________________________

    להיות השף של תבשיל החיים שלי

     

    (יו. יצא לי סלוגן לסדנאות מודעות. אח. אם הייתי אישעסקיממולח. הייתי מוכר אותו בשלמונים. )

     

    * מתכון למרק יפורסם על פי דרישה.

    דרג את התוכן:

      תגובות (31)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        1/8/19 13:02:

      תענוג. מזמין אותך לסדנת בישול בירה

        18/8/10 12:24:

      צטט: טובסדר 2010-08-18 11:50:37

      שיעור חכם

       

      תודה לך

      :)

        18/8/10 12:22:

      צטט: לנינה 2010-08-18 10:52:08

      אתה יותר גרוע ממני, אפילו במרק אתה מוצא משמעות?

      נראה לי אני מוציאה סטיקר: "מספיק לחשוב יותר מדיי"!!!!

       

      יאללה תוציאי. נראה לי יותר קל להוציא כזה סטיקר מלהוציא את ההתבוננות והמחשבות. לא ?

      (חוצמיזה שהסטיקר הזה זה כמו לומר לילדים - אל תחשבו על מפלצת. ישר הם חושבים על מפלצת. צריך לנסח חיובי. מותק. כמו - לצוף. לעוף. לזרום :)

        18/8/10 12:18:

      צטט: daaaag 2010-08-18 01:40:53

      גורמה (-:

       

      :))

      תודה אפרת

        18/8/10 12:18:

      צטט: אמא של מוגלי 2010-08-18 01:37:21

      אחי
      תמשיך ככה, בסוף יצא טעים!

       

      מחפש מפלט בעצים :)) אני על השמאלי אני חושב. רואה ?

      מקווה שיהיה טעים גם לפני ה-סוף !

        18/8/10 12:16:

      צטט: סנדרה 2010-08-17 00:45:07

      דניאל, משובחות תובנותיך. עונג.

      בישול זה יופי של תרגול לכאן ועכשיו - נצמדים למתכון או מבשלים מהבטן והלב?

      נלחצים אם חסר איזה מצרך או מתגמשים ומאלתרים ממה שיש?

      עסוקים בלחשוב על מיליון דברים בזמן הבישול , ואולי גם לעשותם ואז מה יוצא לנו?

      או שמכינים את האוכל באהבה ומטעינים אותו גם באנרגיות ?

      כי הרי מה שנכנס חוץ מהפרודוקטים זו גם אנרגיה.

      וכמובן נעשה פווווווו ונקרר קצת כמו שתהליכים נותנים פירות אחרי רגיעה וביסוס פנימי.

      נוכחות צרופה של כאן ועכשיו - אי אפשר לזייף בבישול כמו שאי אפשר לזייף בתהליכים הפנימיים שלנו.


       

       

       אי אפשר לזייף. ואיכשהו גם נראה לי. שהילדים של היום מרגישים הכל. או שהם פתוחים יותר. או שההורים שמים פחות מעצורים על התחושות שלהם. הכל מורגש הכל מגיב. כמה נכון.

      תודה סנדרה יקרה. ובהצלחה עם המנדלות (סתכלו אצלה !)

        18/8/10 11:50:
      שיעור חכם
        18/8/10 10:52:
      אתה יותר גרוע ממני, אפילו במרק אתה מוצא משמעות?

      נראה לי אני מוציאה סטיקר: "מספיק לחשוב יותר מדיי"!!!!

        18/8/10 01:40:
      גורמה (-:
        18/8/10 01:37:
      אחי
      תמשיך ככה, בסוף יצא טעים!
        17/8/10 00:45:

      דניאל, משובחות תובנותיך. עונג.

      בישול זה יופי של תרגול לכאן ועכשיו - נצמדים למתכון או מבשלים מהבטן והלב?

      נלחצים אם חסר איזה מצרך או מתגמשים ומאלתרים ממה שיש?

      עסוקים בלחשוב על מיליון דברים בזמן הבישול , ואולי גם לעשותם ואז מה יוצא לנו?

      או שמכינים את האוכל באהבה ומטעינים אותו גם באנרגיות ?

      כי הרי מה שנכנס חוץ מהפרודוקטים זו גם אנרגיה.

      וכמובן נעשה פווווווו ונקרר קצת כמו שתהליכים נותנים פירות אחרי רגיעה וביסוס פנימי.

      נוכחות צרופה של כאן ועכשיו - אי אפשר לזייף בבישול כמו שאי אפשר לזייף בתהליכים הפנימיים שלנו.


       

       

        17/8/10 00:42:

      צטט: טל בר.ג 2010-08-16 21:38:44

      צטט: צבע השרב 2010-08-16 17:13:19

       

      איך, איך אתה תמיד יודע להגיע בזמן הנכון עם הדבר הנכון למחשבותיי התואמות (((:

       

       

      אוצר גלום.

      צודקת!

       :)

      (תודה לך טל:)

        17/8/10 00:42:

      צטט: תמר קפואנו 2010-08-16 17:28:25

      כמה אני אוהבת להשתמש במטפורות של בישול להבנת תהליכים. אלכימיה איש יקר. אתה מבין אלכימיה. אני בטוחה שאתה אלכימיסט מימים ימימה. (וגם מלילות שמאלה.) (ממליצה לך מאוד על הספר של רות נצר "מסע אל העצמי") ובטח מתכון למרק. מתה על מרקים!

      תודה תמר יקרה. אחפש את הספר. והמתכון בא יבוא

      תודה:))

       

        17/8/10 00:35:

      צטט: צבע השרב 2010-08-16 17:13:19

       

      איך, איך אתה תמיד יודע להגיע בזמן הנכון עם הדבר הנכון למחשבותיי התואמות (((:

       

       

      אוצר גלום.

       

      זכיתי . צ"ה. זכיתי.

      את בעצמך.

        17/8/10 00:34:

      צטט: דרך הרייקי 2010-08-16 16:27:19

      אני רוצה לראות אותך צורח:

      עכשיו. חזק ומהר.

      מיד.

      - בלי ה -

      רגע

       

      הדברים הכי טובים קורים לנו כשאנחנו פועלים ישירות מן הבטן

      בלי לעצור ולחשוב את הרגע.

       

      הזכרונות הכי יפים שלי הם מהפעמים בהן לא עצרתי לחשוב.

       

      טוב, אני הולכת להזכר... נבוך

       

      נשיקות מותק ואהבה. המון.

       

      גם וגם. וגם וגם.

      וגם - עת לכל. וזמן לכל חפץ.

      אם אני אצעק עכשיו. זה יכאב (באזניים:)

      :))

        17/8/10 00:32:

      צטט: אנימל אינסטינקט 2010-08-16 16:16:09

      אתה יודע שאני אוהבת
      את התובנות שבך ...
      נפלא לקרוא אותך שוב:))

       
      תודה נאוה יקרה,

      :)) נשיקות.

        17/8/10 00:31:

      צטט: לכלילדמגיע 2010-08-16 15:13:19

      אחלה בדיחה. וגם ה(כמעט)מתכון.

       

      נכון בדיחה טובה ?

      אמרתי קרש כי זה מה שאמרו לי.

      אבל אני מאד אוהב אותה.

        17/8/10 00:30:

      צטט: מרוה 2010-08-16 14:32:16

      העם דורש מתכון... :)
      גם אני מתבשלת בהבילות הזו אבל לא יוצאים לי מטעמים כמו המילים שלך, אולי אכין מרק

       

      יש מקום בארץ הזו שמבשלים מרק גם בימים כאלה.

      ירושלים !

      אח.

      טוב. די.

      נו. מילא.

      המתכון יבוא, כשהמזגן יתוקן כאן (כן כן). וגם לי. לוקח המון זמן להוציא משהו.

      :)) תודה מרוו'לה

        17/8/10 00:28:

      צטט: צללית* 2010-08-16 14:14:24

      הרבה תובנות יש בטקסט הזה...

      אני מאוד מתחברת לרעיון הזה של "להתבשל",

      לקחת רגע פסק זמן מכל מיני התרחשויות

      ולתת לכל הנגיעות שלהן להתבשל במיצי המחשבה...

      בד"כ ניחוחות התובנה, לאחר אותה התבשלות

      מקפיצים את היכולת לראות את אותן התרחשויות

      בטעמים מגוונים ולמצא את הדרך המיטבית

      להתמודד איתן.

       

      :)

       

      תודה צללית. שמחתי.

        17/8/10 00:27:

      צטט: מימזיס 2010-08-16 14:08:10

      [וגם המרק מסתובב. הרי אף אחד לא מערבב דברים בקווים ישרים. זו תמיד תנועה מעגלית של היד בתוך היצירה המטבחית. ולרוב עם כיוון השעון. זה מתוכנת בתוכנו]

       נכון !

      על כיוון השעון (SUNWISE) מול התנועה ההפוכה (MOONWISE) חשבתי רבות בשבת. חשבתי לכתוב. אבל עוד לא הסתדרו האבנים במוח. אז אתן לזה עוד קצת זמן (ומזגן).

        17/8/10 00:26:

      צטט: מימזיס 2010-08-16 14:06:23

      מידת האמצע החמקמקה [והלא קל כל כך להתבלבל בינה לבין ה"מיינסטרים"] היא שאיפה ממשית בכל התחומים.


      פעם כתבתי שבגלל שהכל מעגלי ביקום וגם כדור הארץ מסתובב סביב עצמו, הגיוני שמכח הצנטריפוגלי ניזרק לדפנות, לקיצוני, ובעצם ללכת אל האמצע זה ללכת נגד הזרם, נגד הכח הכפוי.

      ללכת לכיוון האמצע זו בחירה אנושית. ונדמה לי, רק נדמה לי, שיש בה משהו נשגב.



       איזו הארת עיניים. תודה לך.

      מדויק(ת)

        16/8/10 21:38:

      צטט: צבע השרב 2010-08-16 17:13:19

       

      איך, איך אתה תמיד יודע להגיע בזמן הנכון עם הדבר הנכון למחשבותיי התואמות (((:

       

       

      אוצר גלום.

      צודקת!

        16/8/10 17:28:
      כמה אני אוהבת להשתמש במטפורות של בישול להבנת תהליכים. אלכימיה איש יקר. אתה מבין אלכימיה. אני בטוחה שאתה אלכימיסט מימים ימימה. (וגם מלילות שמאלה.) (ממליצה לך מאוד על הספר של רות נצר "מסע אל העצמי") ובטח מתכון למרק. מתה על מרקים!
        16/8/10 17:13:

       

      איך, איך אתה תמיד יודע להגיע בזמן הנכון עם הדבר הנכון למחשבותיי התואמות (((:

       

       

      אוצר גלום.

        16/8/10 16:27:

      אני רוצה לראות אותך צורח:

      עכשיו. חזק ומהר.

      מיד.

      - בלי ה -

      רגע

       

      הדברים הכי טובים קורים לנו כשאנחנו פועלים ישירות מן הבטן

      בלי לעצור ולחשוב את הרגע.

       

      הזכרונות הכי יפים שלי הם מהפעמים בהן לא עצרתי לחשוב.

       

      טוב, אני הולכת להזכר... נבוך

       

      נשיקות מותק ואהבה. המון.

      אתה יודע שאני אוהבת
      את התובנות שבך ...
      נפלא לקרוא אותך שוב:))
        16/8/10 15:13:
      אחלה בדיחה. וגם ה(כמעט)מתכון.
        16/8/10 14:32:
      העם דורש מתכון... :)
      גם אני מתבשלת בהבילות הזו אבל לא יוצאים לי מטעמים כמו המילים שלך, אולי אכין מרק
        16/8/10 14:14:

      הרבה תובנות יש בטקסט הזה...

      אני מאוד מתחברת לרעיון הזה של "להתבשל",

      לקחת רגע פסק זמן מכל מיני התרחשויות

      ולתת לכל הנגיעות שלהן להתבשל במיצי המחשבה...

      בד"כ ניחוחות התובנה, לאחר אותה התבשלות

      מקפיצים את היכולת לראות את אותן התרחשויות

      בטעמים מגוונים ולמצא את הדרך המיטבית

      להתמודד איתן.

       

      :)

        16/8/10 14:08:
      [וגם המרק מסתובב. הרי אף אחד לא מערבב דברים בקווים ישרים. זו תמיד תנועה מעגלית של היד בתוך היצירה המטבחית. ולרוב עם כיוון השעון. זה מתוכנת בתוכנו]

        16/8/10 14:06:
      מידת האמצע החמקמקה [והלא קל כל כך להתבלבל בינה לבין ה"מיינסטרים"] היא שאיפה ממשית בכל התחומים.


      פעם כתבתי שבגלל שהכל מעגלי ביקום וגם כדור הארץ מסתובב סביב עצמו, הגיוני שמכח הצנטריפוגלי ניזרק לדפנות, לקיצוני, ובעצם ללכת אל האמצע זה ללכת נגד הזרם, נגד הכח הכפוי.

      ללכת לכיוון האמצע זו בחירה אנושית. ונדמה לי, רק נדמה לי, שיש בה משהו נשגב.