צטט: מירי G 2010-08-27 00:03:06

כרגיל אצלך, הצלחת להעביר בפוסט מנוסח בצורה מופלאה את היעילות הסינית ובדרך מעניינת הצבת גם דילמה. מחיר מול יעילות.
אבל אני לא מתכוונת בכלל להגיב עליו כי אם על התמונות שצירפת ובמיוחד על האורחת המקסימה והיפיפיה. באמת הגיע הזמן... אלף כוכבי מרום ראויים להאיר כאן.

אכן אורחת מקסימה ומתוקה.

תודה

צטט: שרה בכור 2010-08-26 03:42:19

כל הזמן לומדת ממך
תודה ושנה טובה

הי שרה,

תודה, אני שמח לראות אותך כאן כל פעם מחדש 

צטט: Rajaraj 2010-08-21 15:03:08

אני מנחש שאחת הסיבות להשלמת פרויקטים מהר בסין טמונה ביוקרה. על פרויקטים שמוסיפים להדרת הפנים של סין לא חוסכים אפילו פֶן בודד. סיבות אפשריות נוספות הן הגודל של המדינה, המשאבים העומדים לרשותה, הביזור מצד אחד (פרויקט ברמה הלאומית בישראל הוא פרויקט ברמה הפרובינציאלית או אפילו המחוזית בסין), הריכוזיות מצד שני (החלטה כגון רכבת תחתית בעיר מייצגת ונושאת-יוקרה היתה מונחתת מלמעלה בסין, בעוד שבישראל מותירים אותה בידיים הקטנוניות, העצלות ונטולות התפיסה הבינ"ל של עיריות, מהנדסים עירוניים, וכו'), ועוד.

יש פה אכן את הנקודה של יוקרת המדינה כולה.

ארועים כגון האולימפיאדה בבייג'ינג ב- 2008, האקספו בשנגחאי 2009, משחקי אסיה בגואנז'ו 2010 והאוניברסיאדה בשנז'ן 2011הם ארועים בעלי חשיבות לאומית בשל המבקרים הרבים המגיעים מכל העולם. הארועים האלה הם הפנים של סין ומוזרמים תקציבים גם מהממשלה המרכזית.

במשחקי אסיה למשל, שיערכו בגואנז'ו השנה, קיימת בשנה האחרונה מעורבות ישירה של ממשלת סין כדי לוודא שהכל יהיה מוכן לפני שריקת הפתיחה. מיליארדי דולרים מוצאים על שיפור חזות העיר, הכבישים נסללים בזפת טריה, מדרחובים עוברים שיפוצים, בגינות לאורך הצירים הראשיים מוחלפים הפאנלים ונשתלים פרחים ושיחים, קווים חדשים של רכבות תחתיות נפתחים וחזיתות הבתים לאורך צירי התנועה הראשיים נצבעים במימון העיריה. 

בשנז'ן התחילו בקמפיין לימוד אנגלית לקראת האוניברסיאדה כדי שתיירים יוכלו להסתדר עם נהגי מוניות ויקבלו עזרה ברחוב ממקומיים. אני לא יודע אם התדמית חשובה יותר מהמדליות אבל אין ספק שהכסף הרב הזה שנשפך לתוך הכלכלה המקומית מניע את גלגלי הכלכלה ותורם לצמיחתה

צטט: 3celine 2010-08-20 11:19:58

מאמר מרתק ומאלף,
תודה

הי סלין,

שמח שנהנית, תודה על הביקור. 

אני מנחש שאחת הסיבות להשלמת פרויקטים מהר בסין טמונה ביוקרה. על פרויקטים שמוסיפים להדרת הפנים של סין לא חוסכים אפילו פֶן בודד. סיבות אפשריות נוספות הן הגודל של המדינה, המשאבים העומדים לרשותה, הביזור מצד אחד (פרויקט ברמה הלאומית בישראל הוא פרויקט ברמה הפרובינציאלית או אפילו המחוזית בסין), הריכוזיות מצד שני (החלטה כגון רכבת תחתית בעיר מייצגת ונושאת-יוקרה היתה מונחתת מלמעלה בסין, בעוד שבישראל מותירים אותה בידיים הקטנוניות, העצלות ונטולות התפיסה הבינ"ל של עיריות, מהנדסים עירוניים, וכו'), ועוד.

צטט: בוקר טוב וייטנאם 2010-08-18 19:23:28

היי דני,
פוסט נהדר,
תודה,
רן

הי רן,

הקונסול הוויטנאמי בקבוצה סיפר לי שיש פרוייקט גדול של חברה ישראלית בתחום המים אצלכם.

נראה שיש בוויטנאם דינמיקה מאוד חיובית עבור התעשייה הישראלית.

דני

צטט: עינת עופר 2010-08-18 16:52:30

אני לא יודעת מה המרחק בין התרבויות, המרחק בין אנשים קטן מאוד וניתן לגישור בקלות רבה, למשל - נטיעת עץ משותפת. (ממש לא "פרוייקט" מסובך).

הי עינת,

כמאמר חז"ל (בהתאמה אישית) כל הנוטע עץ כאילו נטע יער ומלואו.

קבענו לטו בשבט  ?

צטט: doron abrahami 2010-08-18 16:42:37

בעבודות ציבוריות ופיתוח ישראל יכולה ללמוד המון- השאלה היא אם מישהו מקשיב?

הי דורון,

נקודה מעניינת שיכולה לפתוח דיון חדש בפני עצמו.

לפעמים נדמה שמרוב שאנחנו חיים על הקצה כמדינה, במקום לרכז את האנרגיה בעשייה לטווח הארוך אנחנו עסוקים בהשרדות ממשבר אחד לשני: פוליטי, בטחוני, כלכלי, חברתי וכו'.

זה לא שאין מי שיקשיב, יש פשוט יותר מדי רעש רקע...

צטט: לילית בת גרב 2010-08-17 15:25:59

זה נראה מגניב ויפה.
היפ היפ הוריי לסינים.

אגב, כמה אנשים פונו הפעם מבתיהם? סתם לספק את סקרנותי הקטנונית :)

אני לא רוצה להיות סין היעילה להפליא על גבם של אזרחיה.
סורי שאני שבה ומזכירה את זה בכל פוסט, אבל אליבא דאני, אי אפשר להלל את המדינה הזו שרודפת אנשים ומעלימה אותם, או שקוצרת את איבריהם של אסיריה. זה מה שאנחנו מאחלים לעצמנו? לא נראה לי...

סלאח שבתי ושיטת ה"סמוך" עדיפה בעיניי עשרות מונים.

(אני כזאת נודניקית, אני יודעת. אבל אתה סולח לי, נכון?)
:)

בטח סולח,

ועדיין מנסה להתאושש מהפוסט האחרון שלך :-)

שנז'ן היא עיר מודרנית בתוך סין הגדולה. גורדי שחקים, פארקים ירוקים ומבנים מעוצבים להפליא. למרות שגרים בה 14.5 מיליון תושבים היא מעולם לא פינתה תושב אחד לטובת בניית מבנה חדש. מדובר בעיר שהתפתחה במהירות מכפר דייגים קטן לפני שלושים שנה לעיר מודרנית שהייתי מאחל גם לישראל שתהיה בה עיר נושמת, בועטת וצומחת כזו.

בעיר הקפיטליסטית הזאת, מחירי מ"ר של בניה מגיעים למחירים במרכז ת"א ואם קבלן רוצה לרכוש קרקע מבעלים פרטיים הוא צריך לרכוש במזומן וביוקר על פי כללי ההיצע והביקוש. בשנז'ן לא מפנים אף אחד בכח. גם האצטדיונים הוקמו ב LONG GANG, על שטח אדמה ריק.

חוץ מזה שאת בכלל לא נודניקית, זה כמו משחק כדורעף, את פשוט מרימה לי להנחתה

צטט: אור פרל 2010-08-17 09:38:15

פחות מחודש לפני הגביע העולמי בכדורגל בדרום אפריקה, נראה האצטדיון המרכזי כמו אתר בנייה - הדרום אפריקאים, כמו היוונים תקעו את המסמר האחרון רגע לפני שריקת הפתיחה... לפחות הם מארחים ארועים בינלאומיים גדולים. ומה איתנו?

הי אור,

אני לא יודע איפה הם תקעו את המסמר האחרון בדרום אפריקה, אבל את הבוזבוזלות הם תקעו לנו ישר לאוזן :-) 

אנחנו כנראה נצטרך לחכות עוד הרבה זמן...לא ראיתי שאנחנו אפילו מנסים להתמודד על ארוח משחקים בינלאומיים מלבד המכביה.

צטט: אכפתית מאוד 2010-08-17 09:02:10

אחלה פוסט, אהבתי את החלק האחרון במיוחד.
הדרך ארוכה ועוד עבודה רבה לפנינו....
כמו שאומרים- "בנימה אופטימית זו...."

הי אכפתית,

חשוב לשמור על אופטימיות, זה נותן תקווה להמשך.

באופן פרדוקסלי, ככל שהמדינה פחות מפותחת גם הבירוקריה פחות מפותחת.

הבירוקרטיה באה ליצור מינהל תקין ולהגן עלינו מפני שלל תופעות לוואי כגון פגיעה בזכויות הפרט, שחיתות ועוד אבל יש לה גם מחיר.

שאלת השאלות היא איפה נקודת האיזון?

אהבתי שאהבת :-)

צטט: דניאלה סגל 2010-08-17 08:04:11

כמה שאלות:
מה אנחנו מייצאים לסין?
מה יהיה בסוף עם פרוייקט פנמה סליחה רכבת קלה?
איזה נוטעת עצים מקסימה אתה מגדל (זאת לא שאלה, זאת הצהרה).
פוסט מרתק שכתוב בצורה ידידותית לקוראת הירוקה בתחומים של מסחר ופרוייקטים. (חוץ מהפרוייקט של רייכל כמובן)

דניאלה יקרה,

אני שמח לראות שאת מגלה ענין במה שקורה מעבר לחומה הסינית. 

כל תגובה שלך מפגינה רוחב לב וגם אופקים רחבים :-)

אז ככה, לסין מייצאים מגוון גדול של רכיבים אלקטרוניים ומכונות שתומכות ביצור הסיני. יש גם ציוד רפואי למכביר וכימיקלים ובבדיקה שערכתי ממש לפני שבוע עולה שמרבית היצואנים הקיימים לסין הגדילו את היקף היצוא שלהם בשנת 2010 וזה אומר שלא מדובר בגידול שנובע מארוע חד פעמי וזה אומר טוב.

הרכבת הקלה תקועה בקו האדום ומחכה שהצבע יתחלף לירוק כדי להתחיל לנסוע

ונוטעת העצים הקטנה והמקסימה מקשקשת עכשיו בסינית בחדר ליד עם המורה הפרטית שלה

צטט: mister farjun 2010-08-17 07:27:45

פשוט לקרוא ולקנא:למה לא אצלנו?

אולי אם נארח בישראל ארוע ספורט בקנה מידה בינלאומי נראה כאן גם התגייסות טוטאלית של כל המערכות לטובת העניין. השקעות מסיביות בתשתיות יעשו טוב מאוד לכלכלה הישראלית ויחזירו את ההשקעה בהן. 

צטט: VG11 2010-08-17 05:58:53

בוקר סיני מהביל לך דני,

מהסייפא- אנחנו לא רחוקים מהתרבות הסינית ולו בגלל היותה עתיקת יומין ומהווה חוכמה משותפת ל ח י י ם .


פוסט מצויין, נוקב, מאבחן וגורם לי להוריק מציניות - כלפי אוזלת ידה של מדינה קטנה שהפכה - קטנה עוד יותר - נקברת תחת עסקנים, בירוקרטים, רודפי בצע, כבוד ויוהרה אינסופית. (אולי שמעת על המדינה הזו - "יזראל".....:)

בוודאי שאם אשווה את הישגי אבות אבותינו עם ראשית קום המדינה - אבחין ב"דמיון" מה לחריצותם ונחישותם של הסינים, אבל אז אוריק עוד יותר - ואהפוך ל...עץ.

עצים - הקשר בין עצים לשאר סמלים - מוכח שוב ושוב- ושורשיו מסמלים הרבה מעבר למה שמקובל לחשוב.

בלי ציניות - הרעיון של ג'יממס קמרון ב"אווטאר" - המביא כרעיון קשר עמוק וחיוני בין שורשי וענפי העצים, ל ח י י ם - לא נולד מעצמו. יש בזה המון. (כן, ייתכן שאני נקראת קצת הזויה עכשיו - אבל זו דעתי - הקשר לאדמה, קרקע, משהו מבסיס החיים....).
צל, ידידות, העמקת השורש - העמקת הקשר - הכל נכון (לא נוטעים כאן עצים בט"ו בשבט"?? :)).

תודה על פוסט מאלף.

הי ורדה

עם ישראל והעם הסיני הם באמת שני העמים העתיקים ביותר מבין משפחות העמים. בעלי שורשים תרבותיים עמוקים שהולכים אחורה אלפי שנים.

לפני 60 שנים פחות או יותר, כשהקימו את המדינה, החזון ניפץ את הבירוקרטיה וגולם התגייסו להשלים משימות לאומיות. אולי זה מאפיין מדינות שנמצאות בתנופת צמיחה במעבר ממצב של "לא מפותחות" למצב של "מדינות מפותחות".

צריך לזכור למען האיזון, שכשרצים מהר מדי עם פרויקטים בלי לעבור את התהליכים הבירוקרטיים, זה גם עלול לעודד תופעות לוואי שליליות כגון שחיתות.

אווטר הוא סרט נפלא שמאוד נהנתי לראות, עכשיו הארת לי זווית חדשה על הסרט שרק עושה לי חשק לראות אותו שוב.

תודה על ביקורך

צטט: אודי גונן 2010-08-17 02:27:28

הי דני, פוסט מעניין ומאלף. אני משער שפיתוח אורבני קשור גם לנושאים פחות נעימים כגון פינוי אנשים ממקומם, הריסה של בניינים הסטוריים וכו. בכל מקום העולם צריך לשמור על איזון בין הצרכים החדשים לבין זכויות האזרחים והערכים ההסטוריים. נדמה לי - ותקן אותי אם אני טועה- שהאיזון בסין הוא יותר לצרכי הקהילה והפיתוח ופחות לפרט. במרבית ארצות המערב יהיו מאה בגצים (או הליכים דומים) לפני פינוי שכונה או הריסת רחוב שלם. אני באוסטרליה לפעמים נדהם מהמצב הקיצוני לכיוון השני. הערייה אינה יכולה להזיז מדרכה בחצי מטר או לבנות גדר הפרדה סחבת בירוקרטית של שנים, סחטנות של בעלי הקרקע כנגד המדינה במכירה של קרקע המיועדת לפיתוח וכו.
אחד מסרטי הקאלט האוסטרלים נקרא "הטירה" the castle (http://en.wikipedia.org/wiki/The_Castle_(film) הסרט הזה מקביל בערך למבצע סבתא הישראלי עוסק באופן מאד הומוריסטי בפינוי משפחה מביתה עקב הרחבת שדה התעופה בעיר- מומלץ

אודי,

כמו תמיד אתה נוגע בדיוק בנקודה הנכונה. בסין נדמה לפעמים שהמדינה נמצאת לפני האנשים בעוד שבמדינות אחרות זכויות האנשים באות לפני המדינה. זו תפיסת עולם שלמה: האם האנשים צריכים לשרת את טובתה של המדינה או המדינה צריכה לשרת את טובתם של התושבים.

משהו אמר לי שלסלול כביש חדש בסין זה דבר מאוד קל, כל מה שצריך זה עט כחול ומפה. אתה צודק גם בהערתך שחלק נרחב מהפיתוח האורבני בסין בא על חשבון פינוי שכונות שלמות של תושבים, במקרים כאלה זה נעשה בד"כ על פי פיצוי שנקבע מראש וללא יכולת ערעור.

מצד שני, כשמציבים מטרה ברמה הלאומית, אין דחיות בביצוע. סין צומחת במהירות ובשורה התחתונה גם חלק גדול מאלה שבטווח הקצר אולי נפגעו מרעש או אי נוחות בשל העבודות, נהנים מעליות מחירי הנדל"ן, שיפור איכות החיים ומשיכת ההשקעות הזרות.

קיצוניות לשני הצדדים היא בעייתית לטעמי - איזון בצרכים צריך להיות המפתח.