בישראל, כשאומרים על משהו שזה הולך להיות "פרויקט" מתכוונים בד"כ למשהו שכנראה ייקח הרבה זמן לבצעו. המילה "פרויקט" בשפה העברית הפכה כמעט למילה נרדפת ל- "בירוקרטיה" או למשימה קשה ומורכבת לביצוע. מי שנמצא כמה שנים בסין וחווה את המהירות והיעילות בה מקימים כאן גשרים, בניינים ותשתיות מסועפות של רכבות תחתיות ובין עירוניות מהירות, משתאה לראות כיצד פרויקטים קשים ומורכבים ככל שיהיו תמיד עומדים מוכנים על תילם במועד המתוכנן. בעוד שנה בדיוק, ב- 12 באוגוסט 2011 תארח שנז'ן את משחקי האוניברסיאדה. אולם הסינים, מומחים בשיווק, לא מחכים לישורת האחרונה של ההכנות כדי לשווק את העיר ואת המעמד. לפני מספר ימים, בטקס מרשים אל מול כ- 50,000 צופים נלהבים, החלה הספירה לאחור לקראת טקס הפתיחה באירוע גדול כשלעצמו תחת הסיסמה Start Here.
ראש העיר ומושל המחוז הגיעו לברך והטקס לספירת 365 הימים שנותרו הפליא בכמות הזיקוקים, השירים וההופעות אשר חברו לערב מרשים שלא היו מבייש את טקס הפתיחה בעצמו. עשרות דגלים, ביניהם גם דגל ישראל, התנופפו בידיהם של הילדים שרקדו על הבמה ו- 12 מסכי ה LED המודולרים, כל אחד בגובה 12 מטרים, שיוצרו במיוחד בשנז'ן ושכמותם טרם נראו באצטדיונים ברחבי העולם, נעו עליה כפיסות דומינו ענקיות וחברו לכדי מסך מולטימדיה גדול שנפרד ואוחד לפי הצורך.
למחרת נסענו לראות את ההכנות לבניית שלושת האצטדיונים שיכללו בקמפוס האוניברסיאדה. מדובר במבנים המעוצבים כיהלומים ב- LONG GANG, אחד מפרברי העיר שנז'ן. כשראיתי את האצטדיונים הענקיים שישמשו לאתלטיקה, לשחייה ולכדורסל עומדים על כנם כמעט גמורים ומוכנים לקלוט את מאות אלפי המבקרים, שאלתי את מדריך הקבוצה מתי התחילו לבנות אותם? למזלי, תשובתו תפסה אותי במצב ישיבה. אבן הפינה הונחה רק בשנת 2009 ושנה אחרי, כל שנותר הוא לשתול דשא ולהדביק את כסאות הפלסטיק באצטדיון המרכזי המכיל 61 אלף מקומות ישיבה.
ומתי הספקתם לבחור את העיצוב? שאלתי שוב. שנה אחת לפני כן, הוא אמר לי, בשנת 2008 הגישו 20 מעצבים הצעות לעיצוב האצטדיונים, מתוכם נבחר עיצוב אחד של חברה מגרמניה ופחות משנתיים אח"כ, שלושת מבני הענק הגדולים משטחו של פרויקט נתב"ג 2000, כבר עמדו במלוא תפארתם.
ממש כמו הרכבת הקלה בת"א, חשבתי לעצמי בציניות מהולה בקנאה ירוקה. ביני לבין עצמי, התחלתי לכפור ולחפור בשאלות כמו: למה לא בעצם? למה אצלנו כל פרויקט של תשתיות צריך להמשך כל כך הרבה זמן? מדוע המכרזים לפרויקטים גדולים בארץ נמשכים כל כך הרבה שנים? האם הסינים כל כך יעילים או שאנחנו כל כך בלתי יעילים? תשובה חלקית לשאלות קיבלתי באופן קצת אירוני כשחזרתי הביתה מאוחר יותר וגיליתי שהעירייה סגרה את המים לכל מתחם המגורים ליום אחד בשל פרויקט מקומי. זה לא היה הדבר הכי נוח לדיירים במתחם באותו יום אבל בסופו של יום הפרויקט הושלם וגם המים חזרו. בדרך חזרה, על הכביש המוביל לנמל המכולות הרביעי בגודלו בעולם בצידה המזרחי של העיר, עקפנו שתי משאיות עמוסות במכולות של חברת צים הישראלית. היקף הסחר של ישראל עם סין, כמו גם מספר המכולות של צים העוברות באזור, גדל בעקביות ובמחצית הראשונה של 2010 גדל היצוא של ישראל לסין מ- 404 מיליון דולר ל- 912 מיליון דולר, גידול של 126%. בקצב הזה, יסתכם השנה היצוא של ישראל לסין בכשני מיליארד דולר. ציון דרך משמעותי לכלכלה הישראלית. בהמשך עצרנו בכפר הבוטאני כדי לנטוע עץ ביער הידידות של שנז'ן. נציגים של 18 מדינות שונות נטעו שתילי עצים צעירים ולשמחתי הרבה גיליתי, כי העץ שנטעתי ביחד עם בתי לפני שנה בדיוק באותו מקום, עדיין נושא שלט קטן ISRAEL. בסין לא ראו את הסרט של סלאח שבתי והשלטים המקוריים מאשתקד נותרו על כנם. העץ הצעיר הכה שורשיו באדמת היער, ענפיו גבהו ועליו רחבו.
(אוגוסט 2009-אוגוסט 2010) גם ד"ר JIAO שהתמחה בעבר בעת לימודיו בישראל ועובד כעת בגן הבוטני היה שם כדי לתת כתף בנטיעת העץ הישראלי. הוא היה גם לפני שנה ובוודאי ימשיך להגיע גם בשנים הבאות. זה לא שחסרים לו עצים לנטוע במקום עבודתו, אבל לדידו, נטיעת העץ היא סמל לידידות ולשיתוף פעולה. ככל שהזמן יעבור כך גם שורשי העץ יעמיקו וגזעו יתחזק. המאמץ המשותף בנטיעת העץ, יניב פירות וייתן צל וכמו בקשר בין אנשים, יעמוד איתן בפני משברים. אם זה נשמע לכם הגיוני, כנראה שאתם לא כל כך רחוקים מהתרבות הסינית כמו שאולי חשבתם. |
תגובות (35)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
שנה טובה.
ותודה שהבאת גם הארות והסברים
ללמוד תמיד נחמד מאחרים
ותודה שהבאת גם הארות והסברים
ללמוד תמיד נחמד מאחרים
אכן אורחת מקסימה ומתוקה.
תודה
אבל אני לא מתכוונת בכלל להגיב עליו כי אם על התמונות שצירפת ובמיוחד על האורחת המקסימה והיפיפיה. באמת הגיע הזמן... אלף כוכבי מרום ראויים להאיר כאן.
הי שרה,
תודה, אני שמח לראות אותך כאן כל פעם מחדש
תודה ושנה טובה
יש פה אכן את הנקודה של יוקרת המדינה כולה.
ארועים כגון האולימפיאדה בבייג'ינג ב- 2008, האקספו בשנגחאי 2009, משחקי אסיה בגואנז'ו 2010 והאוניברסיאדה בשנז'ן 2011הם ארועים בעלי חשיבות לאומית בשל המבקרים הרבים המגיעים מכל העולם. הארועים האלה הם הפנים של סין ומוזרמים תקציבים גם מהממשלה המרכזית.
במשחקי אסיה למשל, שיערכו בגואנז'ו השנה, קיימת בשנה האחרונה מעורבות ישירה של ממשלת סין כדי לוודא שהכל יהיה מוכן לפני שריקת הפתיחה. מיליארדי דולרים מוצאים על שיפור חזות העיר, הכבישים נסללים בזפת טריה, מדרחובים עוברים שיפוצים, בגינות לאורך הצירים הראשיים מוחלפים הפאנלים ונשתלים פרחים ושיחים, קווים חדשים של רכבות תחתיות נפתחים וחזיתות הבתים לאורך צירי התנועה הראשיים נצבעים במימון העיריה.
בשנז'ן התחילו בקמפיין לימוד אנגלית לקראת האוניברסיאדה כדי שתיירים יוכלו להסתדר עם נהגי מוניות ויקבלו עזרה ברחוב ממקומיים. אני לא יודע אם התדמית חשובה יותר מהמדליות אבל אין ספק שהכסף הרב הזה שנשפך לתוך הכלכלה המקומית מניע את גלגלי הכלכלה ותורם לצמיחתה
הי סלין,
שמח שנהנית, תודה על הביקור.
אני מנחש שאחת הסיבות להשלמת פרויקטים מהר בסין טמונה ביוקרה. על פרויקטים שמוסיפים להדרת הפנים של סין לא חוסכים אפילו פֶן בודד. סיבות אפשריות נוספות הן הגודל של המדינה, המשאבים העומדים לרשותה, הביזור מצד אחד (פרויקט ברמה הלאומית בישראל הוא פרויקט ברמה הפרובינציאלית או אפילו המחוזית בסין), הריכוזיות מצד שני (החלטה כגון רכבת תחתית בעיר מייצגת ונושאת-יוקרה היתה מונחתת מלמעלה בסין, בעוד שבישראל מותירים אותה בידיים הקטנוניות, העצלות ונטולות התפיסה הבינ"ל של עיריות, מהנדסים עירוניים, וכו'), ועוד.
מאמר מרתק ומאלף,
תודה
הי רן,
הקונסול הוויטנאמי בקבוצה סיפר לי שיש פרוייקט גדול של חברה ישראלית בתחום המים אצלכם.
נראה שיש בוויטנאם דינמיקה מאוד חיובית עבור התעשייה הישראלית.
דני
פוסט נהדר,
תודה,
רן
הי עינת,
כמאמר חז"ל (בהתאמה אישית) כל הנוטע עץ כאילו נטע יער ומלואו.
קבענו לטו בשבט
?
הי דורון,
נקודה מעניינת שיכולה לפתוח דיון חדש בפני עצמו.
לפעמים נדמה שמרוב שאנחנו חיים על הקצה כמדינה, במקום לרכז את האנרגיה בעשייה לטווח הארוך אנחנו עסוקים בהשרדות ממשבר אחד לשני: פוליטי, בטחוני, כלכלי, חברתי וכו'.
זה לא שאין מי שיקשיב, יש פשוט יותר מדי רעש רקע...
פעם ראשונה בתלת מימד, שנייה רגילה....
שווה פעמיים....:)
בטח סולח,
ועדיין מנסה להתאושש מהפוסט האחרון שלך :-)
שנז'ן היא עיר מודרנית בתוך סין הגדולה. גורדי שחקים, פארקים ירוקים ומבנים מעוצבים להפליא. למרות שגרים בה 14.5 מיליון תושבים היא מעולם לא פינתה תושב אחד לטובת בניית מבנה חדש. מדובר בעיר שהתפתחה במהירות מכפר דייגים קטן לפני שלושים שנה לעיר מודרנית שהייתי מאחל גם לישראל שתהיה בה עיר נושמת, בועטת וצומחת כזו.
בעיר הקפיטליסטית הזאת, מחירי מ"ר של בניה מגיעים למחירים במרכז ת"א ואם קבלן רוצה לרכוש קרקע מבעלים פרטיים הוא צריך לרכוש במזומן וביוקר על פי כללי ההיצע והביקוש. בשנז'ן לא מפנים אף אחד בכח. גם האצטדיונים הוקמו ב LONG GANG, על שטח אדמה ריק.
חוץ מזה שאת בכלל לא נודניקית, זה כמו משחק כדורעף, את פשוט מרימה לי להנחתה
הי אור,
אני לא יודע איפה הם תקעו את המסמר האחרון בדרום אפריקה, אבל את הבוזבוזלות הם תקעו לנו ישר לאוזן :-)
אנחנו כנראה נצטרך לחכות עוד הרבה זמן...לא ראיתי שאנחנו אפילו מנסים להתמודד על ארוח משחקים בינלאומיים מלבד המכביה.
היפ היפ הוריי לסינים.
אגב, כמה אנשים פונו הפעם מבתיהם? סתם לספק את סקרנותי הקטנונית :)
אני לא רוצה להיות סין היעילה להפליא על גבם של אזרחיה.
סורי שאני שבה ומזכירה את זה בכל פוסט, אבל אליבא דאני, אי אפשר להלל את המדינה הזו שרודפת אנשים ומעלימה אותם, או שקוצרת את איבריהם של אסיריה. זה מה שאנחנו מאחלים לעצמנו? לא נראה לי...
סלאח שבתי ושיטת ה"סמוך" עדיפה בעיניי עשרות מונים.
(אני כזאת נודניקית, אני יודעת. אבל אתה סולח לי, נכון?)
:)
הי אכפתית,
חשוב לשמור על אופטימיות, זה נותן תקווה להמשך.
באופן פרדוקסלי, ככל שהמדינה פחות מפותחת גם הבירוקריה פחות מפותחת.
הבירוקרטיה באה ליצור מינהל תקין ולהגן עלינו מפני שלל תופעות לוואי כגון פגיעה בזכויות הפרט, שחיתות ועוד אבל יש לה גם מחיר.
שאלת השאלות היא איפה נקודת האיזון?
אהבתי שאהבת :-)
דניאלה יקרה,
אני שמח לראות שאת מגלה ענין במה שקורה מעבר לחומה הסינית.
כל תגובה שלך מפגינה רוחב לב וגם אופקים רחבים :-)
אז ככה, לסין מייצאים מגוון גדול של רכיבים אלקטרוניים ומכונות שתומכות ביצור הסיני. יש גם ציוד רפואי למכביר וכימיקלים ובבדיקה שערכתי ממש לפני שבוע עולה שמרבית היצואנים הקיימים לסין הגדילו את היקף היצוא שלהם בשנת 2010 וזה אומר שלא מדובר בגידול שנובע מארוע חד פעמי וזה אומר טוב.
הרכבת הקלה תקועה בקו האדום ומחכה שהצבע יתחלף לירוק כדי להתחיל לנסוע
ונוטעת העצים הקטנה והמקסימה מקשקשת עכשיו בסינית בחדר ליד עם המורה הפרטית שלה
אולי אם נארח בישראל ארוע ספורט בקנה מידה בינלאומי נראה כאן גם התגייסות טוטאלית של כל המערכות לטובת העניין. השקעות מסיביות בתשתיות יעשו טוב מאוד לכלכלה הישראלית ויחזירו את ההשקעה בהן.
הי ורדה
עם ישראל והעם הסיני הם באמת שני העמים העתיקים ביותר מבין משפחות העמים. בעלי שורשים תרבותיים עמוקים שהולכים אחורה אלפי שנים.
לפני 60 שנים פחות או יותר, כשהקימו את המדינה, החזון ניפץ את הבירוקרטיה וגולם התגייסו להשלים משימות לאומיות. אולי זה מאפיין מדינות שנמצאות בתנופת צמיחה במעבר ממצב של "לא מפותחות" למצב של "מדינות מפותחות".
צריך לזכור למען האיזון, שכשרצים מהר מדי עם פרויקטים בלי לעבור את התהליכים הבירוקרטיים, זה גם עלול לעודד תופעות לוואי שליליות כגון שחיתות.
אווטר הוא סרט נפלא שמאוד נהנתי לראות, עכשיו הארת לי זווית חדשה על הסרט שרק עושה לי חשק לראות אותו שוב.
תודה על ביקורך
הדרך ארוכה ועוד עבודה רבה לפנינו....
כמו שאומרים- "בנימה אופטימית זו...."
מה אנחנו מייצאים לסין?
מה יהיה בסוף עם פרוייקט פנמה סליחה רכבת קלה?
איזה נוטעת עצים מקסימה אתה מגדל (זאת לא שאלה, זאת הצהרה).
פוסט מרתק שכתוב בצורה ידידותית לקוראת הירוקה בתחומים של מסחר ופרוייקטים. (חוץ מהפרוייקט של רייכל כמובן)
מהסייפא- אנחנו לא רחוקים מהתרבות הסינית ולו בגלל היותה עתיקת יומין ומהווה חוכמה משותפת ל ח י י ם .
פוסט מצויין, נוקב, מאבחן וגורם לי להוריק מציניות - כלפי אוזלת ידה של מדינה קטנה שהפכה - קטנה עוד יותר - נקברת תחת עסקנים, בירוקרטים, רודפי בצע, כבוד ויוהרה אינסופית. (אולי שמעת על המדינה הזו - "יזראל".....:)
בוודאי שאם אשווה את הישגי אבות אבותינו עם ראשית קום המדינה - אבחין ב"דמיון" מה לחריצותם ונחישותם של הסינים, אבל אז אוריק עוד יותר - ואהפוך ל...עץ.
עצים - הקשר בין עצים לשאר סמלים - מוכח שוב ושוב- ושורשיו מסמלים הרבה מעבר למה שמקובל לחשוב.
בלי ציניות - הרעיון של ג'יממס קמרון ב"אווטאר" - המביא כרעיון קשר עמוק וחיוני בין שורשי וענפי העצים, ל ח י י ם - לא נולד מעצמו. יש בזה המון. (כן, ייתכן שאני נקראת קצת הזויה עכשיו - אבל זו דעתי - הקשר לאדמה, קרקע, משהו מבסיס החיים....).
צל, ידידות, העמקת השורש - העמקת הקשר - הכל נכון (לא נוטעים כאן עצים בט"ו בשבט"?? :)).
תודה על פוסט מאלף.
אודי,
כמו תמיד אתה נוגע בדיוק בנקודה הנכונה. בסין נדמה לפעמים שהמדינה נמצאת לפני האנשים בעוד שבמדינות אחרות זכויות האנשים באות לפני המדינה. זו תפיסת עולם שלמה: האם האנשים צריכים לשרת את טובתה של המדינה או המדינה צריכה לשרת את טובתם של התושבים.
משהו אמר לי שלסלול כביש חדש בסין זה דבר מאוד קל, כל מה שצריך זה עט כחול ומפה. אתה צודק גם בהערתך שחלק נרחב מהפיתוח האורבני בסין בא על חשבון פינוי שכונות שלמות של תושבים, במקרים כאלה זה נעשה בד"כ על פי פיצוי שנקבע מראש וללא יכולת ערעור.
מצד שני, כשמציבים מטרה ברמה הלאומית, אין דחיות בביצוע. סין צומחת במהירות ובשורה התחתונה גם חלק גדול מאלה שבטווח הקצר אולי נפגעו מרעש או אי נוחות בשל העבודות, נהנים מעליות מחירי הנדל"ן, שיפור איכות החיים ומשיכת ההשקעות הזרות.
קיצוניות לשני הצדדים היא בעייתית לטעמי - איזון בצרכים צריך להיות המפתח.
אחד מסרטי הקאלט האוסטרלים נקרא "הטירה" the castle (http://en.wikipedia.org/wiki/The_Castle_(film) הסרט הזה מקביל בערך למבצע סבתא הישראלי עוסק באופן מאד הומוריסטי בפינוי משפחה מביתה עקב הרחבת שדה התעופה בעיר- מומלץ
יש משהו שנותן לנו פרופורציות בעצם השהות שלנו בסין.
יש לנו מה להציע אבל במקומות מסויימים, יש גם מה ללמוד.
תודה על ביקורך
הקנאה אוכלת גם אותי....
להגיד בארץ שאפשר ללמוד מסין...
יסתכלו עליך כאילו נפלת מהעצים....