| שנתיים שאמי עדיין לא הרתה היא הייתה כבת ארבע עשרה ,לחשה אם אבי לבנה " קח לך אישה אחרת זאת עקרה ," וניסתה לשדך לא אישה שנייה, אמי נחרדה עד עומק נשמתה וברחה לעדן אל הרבנות .בתימן היה מותר לשאת שתי נשים חרם רבי גרשון קיבלו עליהם יהודי עדן ,כך שלחה לא אימי איסור מהרבנות של עדן לשאת עליה אשא אחרת ,כך נכנע אבי לאמי,הציונות החלה לדפוק בדלת לפניי שמונים שנה,עזבה הכול וצרור קטן בידם , כרסה בין שיניה ,קורעת ללדת ,הרימה האוניה עוגן ,דרך פורט סעיד מצריים,היא ילדה על האוניה ,נדהמת מיפעתו של הרך,רצתה אמא לצחצח את הרך בברז,הילד קפא מיקור ,היה העולל את ידיו פורס לצדדים, היא חרצה את דינו , תוך מספר ימים נפטר מדלקת ראות והיא מאנה להינחם ובכתה על מר ליבה והכתה על חת ולא סלחה לעצמה עד היום מקוננת אמא על דניאל."חשבתי אז שהיתי ילדה שטוב לא במים לכן פרס ידיו," בוכה אמא איזה בורות לא היה לי אמא שתלמד אותי , מכה היא על חת , ואני מנגבת דמעותיה. |