ילדים זה שמחה
פוסטים אחרונים
- אתם שואלים- אני עונה 22/3/11
- גבולות. אז איך עושים את זה בצורה נעימה? חלק ראשון 20/2/11
- מה עושים כשהילדים לא רוצים ללכת לישון? 1/2/11
- מריבות של שבת אחר-הצהריים 18/1/11
- אני בטלויזיה, בתוכנית "המקצוענים 10" 4/1/11
- הבאנו ילדים לעולם כדי להנות מהם.לא? 26/12/10
ארכיון
הורות וזוגיות- מה קורה כשההורים לא מסכימים ביניהם?
לילד שלנו יש שני הורים. אבא ואמא. מה קורה כשהם לא מסכימים? כשאבא למשל אוהב סדר. חושב שהילד צריך לשחק רק במקום שמיועד לכך. ואמא חושבת שצריך לתת לילד מרחב (או להיפך)? מה קורה כשהילד לא הכין את שיעורי הבית שלו. עכשיו כבר ערב. הורה אחד אומר לילד להכין את השיעורים ורק אז ללכת לישון וההורה השני חושב שאם הילד לא עשה מה שמוטל עליו, צריך לשלוח אותו בלי השיעורים ולתת לו להתמודד עם תוצאות מעשיו מחר בכיתה.?
כמו דברים אחרים בחיינו המשותפים שאנחנו לא מסכימים עליהם, גם בצורת חינוך הילדים יש הרבה פעמים פערים בין ההורים. אנחנו לא אותו אדם. הגענו הרבה פעמים מצורות חינוך שונות בבתים שלנו וזה כמובן משפיע על מה שאנחנו חושבים שיהיה טוב לילדינו. ואיך נוכל להתפשר על דבר כל כך חשוב. אז מה עושים?
כמה עקרונות, או אולי נקודות למחשבה:
1. חשוב לזכור- שהכי חשוב בבית זה הכבוד ההדדי בינכם! הנזק הגדול יותר לילד לא מגיע משיטת חינוך שגויה אלא מחוסר כבוד ששרר בבית! מעולם ילד לא גרר איתו מצוקות בגלל שאבא הרשה דבר אחד שאמא אסרה. אבל, הרבה ילדים גדלו עם מצוקה בגלל מתח, מריבות וחוסר כבוד בין ההורים. ויותר מזה. אם לא תלמדו להסתדר ביניכם, הילד ילמד להשתמש בזה. כשאבא לא מרשה הוא יילך לבקש מאמא וכן להיפך. בסופו של דבר מה שהילד יחווה זה חוסר ביטחון! אז תכניסו את עצמיכם לפורפורציות!
2. צעד ראשון בדרך לכבוד ההדדי ולהסתדרות ביניכם הוא להאמין בכל הלב שבן הזוג שלך רוצה בטובת הילד בדיוק כמוך! אמנם בדרכו שלו... נכון שכשהילד רץ לחדר בוכה, אתה חושב שהדבר הנכון ביותר הוא ללכת אחריו ולהרגיע אותו וזוגתך חושבת שצריך לתת לילד לבכות ולחשוב על מה שהוא עשה. אבל הנחת היסוד שצריך תמיד לזכור שככה היא מבינה שזה יהיה הכי טוב לילד. אפילו אם אתה לא מבין כיצד...
3. קבלו גם את הטעויות שבן הזוג עושה כהורה. גם לכם יש טעויות... תפקידכם הוא לעזור להורה שלצידכם לתפקד כהורה בלי לצבור תיסכולים. כל אחד מכם צריך חיזוקים במשימה הלא פשוטה הזאת. אז גם אם בן זוגכם טעה, אל תחכו לו בסיבוב. תעזרו לו, תחזקו את הביטחון שלו, את האמון שלכם בו. (בלי ה "אמרתי לך.."). (בסופו של דבר זה גם יעזור לו לקבל יותר את הדעה שלכם...)
4. זכרו- העיקר הוא להסכים על המטרות, על העקרונות שלכם. לא צריך שיהיה שוויון מוחלט בדרך לבצע אותן. למשל, הדוגמא שנתתי למעלה בנושא שיעורי הבית. כשהורה אחד חושב שכדי לחנך את הילד להכין את שיעורי הבית צריך לתת לו לעשות אותם גם במקום ללכת לישון. כך הוא ילמד. וההורה השני חושב בדיוק הפוך, שרק אם הוא יילך לבי"ס בלי שיעורי הבית ויחווה המבוכה ואת העונש מהמורה הוא יילמד בפעם הבאה להכין את שיעורי הבית. העיקר הוא שלשני ההורים חשוב שהילד ילמד להכין את שיעורי הבית שלו! המטרה שלהם זהה! גם אם פעם אחת הילד יעשה מה שהורה אחד אומר לו ופעם כמו שהשני אומר לו. אל תדאגו, הוא לא יתבלבל. אתם זוכרים את עצמכם בבי"ס? כמה זמן לקח לכם כתלמידים להבין מה מותר לעשות אצל כל מורה ומה אסור? אצל מי מותר ללעוס מסטיק ואצל מי תקבל על זה עונש חמור? לא הרבה! בית הספר, בדומה לבית, הוא מוסד חינוכי עם כמה וכמה דמויות חינוכיות השונות אחת מהשניה. אבל כל עוד לבית הספר יש בגדול מטרה ברורה. הילדים לא יתבלבלו מזה שלכל מורה יש שיטה אחרת ליישם אותה. ילדים יכולים לסבול מורכבות.
5. דברו ביניכם על השיטות השונות שלכם. הסבירו כל אחד את עצמו כשהשני רק מקשיב. הגיעו לאיזשהו פתרון שמקובל על שניכם. ושוב זיכרו, לא להתנצח. העיקר (וגם בשביל הילד) הכבוד ההדדי! אם נחזור לדוגמא למעלה, בעניין הסדר. אפשר להגיע להסכמה שבמשך היום הילדים משחקים בכל הבית אבל חצי שעה לפני שאבא מגיע צריך לסדר.
קבלת בן הזוג כהורה הוא הדבר הטוב ביותר שאנחנו יכולים לעשות בעבורינו ובעבור ילדינו!
|
תגובות (22)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
מספר הערות:
1. אם לא מסכימים שני ההורים, מה עושים, מתגרשים, או לא מתחתנים מלכתחילה?
2. באופן כללי אני מאד אהבתי ומסכים עם מה שכתבה ועם הגישה של טליה במלרע - "נכנסת לדעתי".
3. אגב, שמתם לב שלרוב הגיבו נשים לרשימה? יש לכם הסבר מדוע? מה, הנושא לא מעניין את האבות?
4. האם "אין דמוקרטיה בין הורים וילדים"?: הנכם מוזמנים/ות לקרוא את הפרק "גיל ארבע ומעלה", מתוך הספר "גידול ילדים" (באנגלית), מאת דניאל גרינברג, מייסד בית הספר (הדמוקרטי) סדברי ואלי.
5. "עד כמה אפשר לדבר על חינוך?" לדבר ולעשות...עד שהאנשים יבינו...
איך הבנת שהורה אחד מוצג כרע?
אגב, אני חושבת שגם לילדים של פעם היו חיישני צביעות מצויינים, וגישה מצויינת למסרים הלא מילוליים
אני מסכימה שהשיתוף הינו ערך שבא לידי ביטוי בכל גיל של הילד (אמנם בדרך שונה)
אני רק רוצה להחזיר אותנו לנושא הדיון- אי הסכמה בין אבא ואמא.
פה צריך זהירות רבה יותר כשמחליטים לשתף את הילד.
לא לשים אותו באמצע, לא להשתמש בו באי ההסכמה לטובת אחד ההורים.
תודה לך על הדיאלוג הזה. אני מאוד נהנית וחושבת ולומדת :) ואין לזה סוף אני מניחה, עד כמה אפשר לדבר על חינוך...
אהבתי את ההסתייגויות שלך
גיל הילד לא משנה בעיניי את מהות השיתוף [שיתוף כערך] אלא את אופן השיתוף. ילד בן שלוש לא מסוגל לחשיבה מופשטת ומן הסתם לא יכול להתמודד עם דברים כילד בן 16. גם שני בני 16 שונים זקוקים לאופן שיתוף שונה בהיותם שני אנשים שונים.
על השיוויון חשבתי כך: יש היררכיה מאוד ברורה במשפחה. אין דמוקרטיה בין הורים וילדים. הילדים אינם מצביעים אחת לארבע שנים ובוחרים באמא שוב [או באמא אחרת] ובמובן זה הרי שאין שיוויון. אבל כן יש שיוויון בערך - הזכויות ההומניטאריות שלנו, הסיכוי להיות צודק או טועה בבית, הקול שלנו נשמע נספר ומשמעותי ועוד...
בגדול אני תמיד בעד לשתף. עם שלש הסתיגויות:
1. תלוי בגיל הילד
2. לא על כל אי הסכמה בין ההורים צריך לשתף את הילדים.
3. גם כשמשתפים זה לא צריך להיות מתוך שוויון. צריך שהגבולות יהיו ברורים הם ילדים ואנחנו הורים
תודה על הנקודות שאת מעלה שמרוממות את הדיון ומעוררות מחשבה!!!
לאה
את מעלה בי עוד משהו שהייתי מוסיפה ברשימת העקרונות : שיתוף.
לשתף את הילדים באי ההסכמה. לשקף ולתווך להם את הפער. לאפשר להם לשים את דעתם [הדומה או השונה] ולהתייחס אליה בכבוד ובעניין.
ודאי שכשרוצים להגיע להסכמה על סוגיה מסוג זו שבדוגמא כדאי לשתף את הילדים. יש להם את הזווית המיוחדת שלהם והמון רעיונות יצירתיים.
זה מעודד את הילדים לשתף פעולה, זה נותן להם מקום ותחושת ערך וזה מחזק את היחסים.
מלא רווח
-
-
-פנינה
חשיב - ההנאה שבלמידה
יוזמה חינוכית לשיפור הוראת חשבון
אבי, אשמח לשמוע מנסיונך האישי...
תודה על ההתיחסות העמוקה לדברים.
א. אני לגמרי מסכימה שבדר"כ, או אפילו די בכל המקרים, אי ההסכמה נובעת ממשהו יותר עמוק שמפריע שבטח כדאי להציף אותו, לדבר ולפתור אותו עד כמה שאפשר.
ב.אני גם מחזקת את מה שאמרת, שאפשר למנף את אי ההסכמה בין ההורים לרווח חינוכי לילדים. להראות להם מה עושים כשיש אי הסכמה בין אנשים. הם בטח ייתקלו בזה איזה פעם פעמיים בחיים...
ג. לגבי הדוגמא שהבאתי. אני מבינה איך אפשר לקרוא את זה כמו שאמרת. משהו כמו "הא, ילדים! אבא הלך, אפשר להתחיל לבלגן!" ואז זה בטח נשמע לא טוב.
אני התכוונתי לתת הצעה לאיך אפשר להסתדר מתוך כבוד הדדי גם כשחושבים אחרת (וזה בסדר). זה נשמע יותר כמו: "ילדים, אבא תיכף חוזר מהעבודה ואתם יודעים שהוא מאוד אוהב שמסודר. אז בואו נסדר הכל לפני שהוא מגיע כדי לשמח אותו"
תודה שהכרחת אותי לדייק בדברי.
לילה טוב.
לאה
תודה.
תודה על המילים שלך !
אהבתי את הרעיון שעלינו לזכור כי שני הצדדים מעוניינים בלב שלם בטובת הילד. אהבתי את התפיסה על פיה הדרך אל עבר העמק השווה מתחילה בקבלת בני הזוג זה את דרכו של זו [ולהפך]. אהבתי את העיקרון על פיו צריך לדבר על הדברים, דרך תקשורת בריאה יוכלו בני הזוג למצוא את הפשרה המתאימה לשניהם. אהבתי את הרעיון שחלק מהתפקיד ההורי הוא לסייע לבן/בת הזוג לממש את תפקידו ההורי שלו.
כמה דברים עלו על דעתי –
ראשית, אני מאמינה כי במרבית הקונפליקטים הנוצרים בין הורים בנוגע לדרכי החינוך [ובכלל] קיימת בעיה מוצהרת ובעיה נוספת, מתחת לפני השטח, הנוגעת לפגיעה בערך. למשל, אותו האב בדוגמא שנתת האוהב סדר : הבעיה המוצהרת היא שהילדים אינם משחקים במקום המיועד לכך, הבעיה שמתחת לפני השטח עשויה להיות תחושה של אב ש'אין לו מילה', 'דעתו לא נספרת' וכד' [כמובן יש עוד אינספור אפשרויות].
אני חושבת שבאי הסכמות בין ההורים חשוב לנסות ולמצוא את הערכים החבויים בין השורות. פעמים רבות קל לנו לגלות אמפתיה והבנה כלפי בני הזוג שלנו כשאנחנו מבינים כיצד המעשים שלנו פוגעים בהם. ביחסים טובים ואוהבים, נעשה מאמץ על מנת שלא לפגוע בבן הזוג שלנו.
שאלתי את עצמי : מה הם הרווחים שאנחנו יכולים להניב כהורים מאי הסכמות מכל סוג. כלומר – כיצד ניתן לקחת מצב של קונפליקט ולהפיק ממנו ערך חינוכי. הדבר נוגע לסוגיית הכבוד ההדדי עליה דיברת. אי הסכמה בין הורים יכול להוות הזדמנות נהדרת ללמד את ילדינו כי אנשים שונים חושבים מחשבות שונות ומחזיקים באמונות שונות – וזה בסדר. אני לא חושבת שהורים צריכים להגיע להסכמה בכל דבר. אני מאמינה כי מוטב להם להגיע להסכמה בסיסית בנוגע לאופן שבו מתייחסים לשונויות.
אני חושבת כי עצם ההסתכלות על אי הסכמות כהזדמנות יותר מאשר מכשול, עוזרת מאוד. זה אולי קצת קלישאתי, אבל אני בכל זאת חושבת כך.
פחות התחברתי לפיתרון שהצעת בסוגיית הסדר. משהו הרגיש לי לא מדויק. אולי כיוון שנוצרה ההרגשה ש'אם אבא לא בבית אז אפשר לעשות בלגן'. אם לאותו האב חשוב שמירת הסדר, אזי היה רוצה שהסדר יישמר גם בהעדרו. זאת ועוד אני מאמינה כי מהות החינוך היא בטווח הארוך, והחינוך לסדר, לצורך העניין יהיה חסר ערך אם 'רק מול אבא צריך לשמור על סדר'.
לתפיסתי ראוי לעצור ולבדוק – ממה או לשם מה דורש האבא לשמור על הסדר ומדוע מאמינה האם כי יש לאפשר יותר מרחב. מתוך הבנות אלו אפשר לנסות למצוא סידור שאינו מעמיד בסתירה את הערכים של מי מבני הזוג.
למשל [סתם דוגמא] : אפשר להחליט כי במרחבים הציבוריים [סלון, מטבח וכד'] של הבית יישמרו על הסדר ולא ישחקו ואילו בחדר של הילדים יוכלו 'להתפזר' כרצונם. יש עוד המון אפשרויות מן הסתם.
הארכתי [אני תמיד מאריכה] אז אעצור כעת. שוב תודה לאה. אני אוהבת תכנים שמעוררים אותי לחשיבה.
טליה
אופיר, תודה רבה על הפירגון!
מה שיאפשר זאת באופן טבעי זו אוירה של פרגון, נתינה וכבוד הדדי,
כשכל אחד מבני הזוג יודע שיש הקשבה לצרכים שלו הוא יכול גם להיות קשוב לצרכים של השני,
והוא לא צריך להיות בתחושת "השרדות" שהוא חייב לשמור על הצרכים שלו אחרת אף אחד לא יעשה את זה.
אולי זה מה שהתכוונת כשכתבת "קבלה מלאה של רעות שוויונית ומכבדת"
תודה דיוטימה יקרה!
לאה
נכון מאוד,
וזו גם הכנה מצויינת לחיים, שם גם יש הרבה שונות ומורכבות
תודה על התוספת שלך,
לאה
תודה :-)
------------------------------
ומה יאפשר זאת באופן טבעי?
אם בני הזוג יקבלו קודם כל זה את זה קבלה מלאה של רעות שוויונית ומכבדת.
טוב מאוד שהבאת!!