פוסטים פופולאריים
-
לטעום את היינות הזוכים בתחרות ה-BEST VALUE 2011
5/4/11 | 1412 צפיות
-
להגיע לשיא בפסגת הכרמל...
9/2/12 | 1770 צפיות
-
כי נשות הכיכר מאושרות יותר....
19/2/09 | 2430 צפיות
-
אלוהים נתן לה סגולה
18/3/08 | 2719 צפיות
-
אורגיה בגאורגיה
1/8/08 | 12014 צפיות
-
שניים עד השמיים
12/10/07 | 2120 צפיות
בלוג ומגוג
ברוכים הבאים להיכל הפך השמן, מקדשו של משיח הקשר, בלוג ומגוג.
יש לדומם מנועים, לחלוץ מליצות, להחריש ניידים ולהסיר (רק) נעליים בכניסה.
נא להיכנס בדומיה על הבהונות פן יופר הריתמוס של מעגל הצהריים....
אפשר לעשות צ'ק אאוט בכל רגע, אך לא ניתן לעזוב לעולם.....
פוסטים אחרונים
- שיר למשילות 7/5/15
- אל תדברו סרה, הסיפור שלי מספיק נורא ... 27/1/15
- מה שכח החייל בנימין נתניהו ממבצע ״תשורה״?... 9/8/14
- האם צבא ששת הימים יכול להכריע את הטרור ?... 27/7/14
- נחשפה רשת הריגול 'אוסלא' ... 28/1/14
- איך מפיקים סופה, לכל הרוחות ... 15/12/13
שניים עד השמיים
היא עמדה במרכז המחלקה וטיפלה בשלושה חולים בו זמנית. עלמה יפה, יפהפיה, כולה בת עשרים אבל סוחבת על גבה מחלקה שלמה. נטל של אחות ראשית. עיני שקד חומות וחמות עם מבט דואג בוגר מכפי גילו. פני בובה חלקות נטולות שמץ איפור או סממנים של טיפוח נשי. מתנועעת בקלילות שקטה עם גופה הדקיק והאצילי ממיטה למיטה ומעניקה תשומת לב לכל חולה במחלקה כאילו היה לבדו בבית החולים ויכול לבקש ולקבל עולם ומלואו. קראו לה הפרח של המחלקה. רופאים נפעמו ממנה, ניסו לחזר במילות חיבה. אך היא שוקדת על העשייה, מתעלמת ודוחה באדיבות וחן כל מחווה מצדם. לא חיפשה רומנטיקה במקום העבודה. ובעצם לא ידעה מה זה. היתה שם בשליחות. זה היה בבית החולים סורוקה בשנות הששים של המאה הקודמת. במחלקה הפנימית. אמנם צעירה ורכה בשנים אך התמודדה עם פציעות קשות בקור רוח של רופא מנתח עתיר נסיון תוך מתן אהבה אין קץ לפציינטים. שעות ארוכות נטולת מנוחה וללא כל סימני עייפות טיפלה בחולים, נתנה עוד כוס מים, עוד תרופה, עירוי נוזלים, ליטוף ומילה טובה עם חיוך חם ביישני משהו נסוך על פניה. תמיד התנדבה לסייע, אפילו בזמן ההפסקה הקצרה, או כשסיימה משמרת של ארבע עשרה שעות אינטנסיביות והציעה להישאר לעזור עוד קצת..... ביום חורפי אחד נכנס רטוב כולו למחלקה גבר באמצע שנות העשרים אוחז בידו המדממת עם חולצתו המוכתמת בדם. נראה אומלל ומבוהל. נגשה אליו בחיוך. מה קרה שאלה?. הושיבה אותו על כיסא. חיטאה את המקום. חתך עמוק נראה מבעד לדם המטפטף. פזרה חומר לעצירת הדם. מרחה חומר אנטיביוטי וחבשה בעדינות את המקום בחבישה כפולה. הוא ישב המום ולא חדל מלהתבונן בה. מתוך כאב או שהתרשם ממיומנותה. סיימה במהרה. אתה משוחרר אמרה והגישה לו כוס מים נוסף. קם וצעד בצעדים מדודים לעבר היציאה. לך תנוח מעט בביתך אמרה והוא לא חדל מלהביט בה. תודה אמר והלך לדרכו. בת למשפחה דתית שמרנית שעזבה את הבית בגיל שבע עשרה להגשים חלום. ברחה מפני השידוך המאיים. עמדה עם תעצומות הנפש אל מול מסורת של שנים. לא רצתה לשעבד את גורלה לכוחות חשוכים. לרגע נחשבה לבת סוררת, מרדנית. היה לה חלום של לעזור לבני האדם בכאבם. חלמה להיות אחות. מגיל צעיר היתה מגיעה עם ערכת עזרה ראשונה לבית הספר לפני המחברות והספרים וכל שריטה של ילד היתה מקבלת חבישה מלכותית. היתה טום בוי, מטפסת על עצים ואלופת הכיתה בריצה. חזקה וחרוצה מאין כמוה.... עיירת ספר בהתהוות היתה באר שבע של אותם ימים. אנשים התרוצצו לאסוף את לחמם. תל אביב היתה במרחק שנות אור. כביסה עיטרה את מרפסות הבתים ונתנה תחושה של מפעל ייבוש שיתופי. כולם הכירו את כולם. מעין קיבוץ אחד גדול. כור היתוך של יוצאי מזרח ומערב ומה שביניהם. עיר של שיכונים עם ריח שניצל מטוגן. ילדים משחקים ברוגטקות וגולות. עגלות עם סוסים הסתובבו ברחובות וכמה כרמל דוכסים מפוארים של קציני צבא מעומלנים התנועעו לאיטם בכבישים צרים סלולים למחצה. זה הכול. רוח ערב מדברית קרירה פרעה את שערה האסוף בעודה צועדת לאיטה עם התיק התלוי ברישול על כתפה למגורי הצוות שבמתחם בית החולים. נראתה תשושה ומרוקנת. הוא ניגש אליה. הסתכלה אליו. לרגע לא זיהתה. שלום אמר בפנים סמוקות. אפשר ללוות אותך?, שאל. הופתעה מאוד. נטולת אנרגיה היתה וחוץ מזה גם לא בעניין. איך תדחה אותו בנימוס, בלי להעליב. לא מתקשרת עם מטופלים ובכלל הוא לא כך כך מצא חן בעיניה. התבוננה בו שנית לבחון אותו. נראה לה די נבוך. בזהירות אמרה שזה לא מתאים ונפרדה ממנו בברכת לילה טוב. שאל אותה אם אפשר לנסות מחר?. בעודה כבר צועדת לכיוון המגורים אמרה "תנסה". הרגישה שפגעה בו, רצתה לרכך מעט. שינסה. למחרת דחתה אותו, גם ביום שאחרי כן וגם ביום שאחר כך. היה מחכה לה בתום המשמרת בכניסה לבית החולים ומתמיד באדיקות. מניין ידע מתי היא מסיימת?. ובכלל מה הוא עושה עם עצמו אם כל הזמן מחכה לה?. לא הקדישה לזה מחשבה רבה, כי לא נראה לה מאיים למרות שלא היה הטיפוס שלה. כך במשך שבוע. חיכה בדייקנות בשעה הנכונה. בסוף נתרצתה. אוליי כך תצליח לנפנף אותו בעדינות. צעדו להם. שאלה מה שלום היד?. אמר שנראה לו שצריך להחליף את החבישה. מייד עצרה ליד ספסל, שלפה מתיקה כלי עזרה ראשונה ולמרות עייפותה החליפה בזריזות את החבישה. הוא לא הפסיק להתבונן בה מהופנט. קרא לה יפנית בשל עיניה המלוכסנות. הסתכלה עליו לרגע. נראה לה אמיתי, טהור, לא דומה למישהו שראתה לפניו. עיניים נחושות ביישניות. בעל מראה אירופאי, בלורית שחורה מסודרת ומשוחה בשמן, שפם עדין מסורק מסוכך על שפתו העליונה. צנום למדי, לא מאצו גברי. לא משחק שום משחק כי אם את עצמו ובאותנטיות מרתקת. התחילה להתעניין בו.... אחרי שבועיים של צעידות שיח הושיט לה יד. היא נענתה ושילבה את אצבעותיה בשלו. הרגישה קרבה. סיפר לה על הילדות שלו, לא החסיר פרטים בדייקנות של דקות. התעניינה ושאלה שאלות. כולן נענו בנינוחות ובפרטים. הוא ניצול שואה, עלה לארץ כשהוא בן שתים עשרה בתום המלחמה הארורה ערב הקמת המדינה לבד עם אחיו באניית מעפילים עמוסת ניצולים. באירופה של המלחמה למד בסתר בחדר עברית ותורה. ציוני נלהב, בא לבית היהודי לבנות את הארץ. עיניו נצצו כשדיבר על זה. עסק בפאלחה והשתלב כתלמיד מצטיין בבית הספר. הוא לא אמר מצטיין, היה צנוע, אך היא הסיקה שהיה כזה. עד שלמד את העברית המתחדשת היה משתמש בשפה התנכית שלמד. היה אומר "אני חפץ" ברצותו משהו והצברים צחקקו. התגייס לצבא כלוחם ולחם בחירוק שיניים במלחמת סיני וששת הימים. השיתוף והסוציאליזם הטהור היו נר לרגליו, חלם להצטרף לקואופרטיב ולהפוך לחבר מן המניין. אסף אגורה לאגורה ורכש מנייה באגד עת היה זה חלומה של כל אם עבריה. חרוץ להפליא מלא מוטיבציה, שאפתן ואידאליסט.... היתה מרותקת לאידאליזם, לבריחה מאירופה ולציונות שבו. היא נידבה מעט פרטים על עצמה. היתה סגורה למדיי. הגיעו לכניסה למדרגות המגורים, נפרדה ממנו ללילה טוב. כעבור חודשיים נשק ברכות על שפתיה והזמינה אותו ללגום תה בחדרה. המזלג החשמלי היה מקולקל. השיגו מזלג חלופי מהחברה בחדר השכן. העירו אותה משנתה, היו קצת חוצפנים. ישבו להם והתענגו על תה עלים ושיחות אל תוך הלילה. למחרת בבוקר חיכה לה מתחת לחדר וליווה אותה אל העבודה. לא פספס יום. הוא הקסים אותה. היה עובד 14 שעות ביממה, בשתי משמרות, אך תמיד היה מתאים עצמו לשעת הסיום או הפתיחה שלה. למחרת הלכו לסרט ואחר כך אכלו פלאפל. היה נפלא. הלב התמלא. הרגישה שמתחילה להרגיש אליו. התנשקו בלהט מתחת לביתה עת נפרדו באותו ערב. נשיקה ארוכה. ועוד אחת... שנתיים אחר כך נישאו בטקס צנוע וחם. בטן קטנה היה לה. אז קראו לזה תיאבון יתר.
ארבעים שנה אחרי בבית מרווח בגני תקווה שבבקעת אונו ניגש אבי לאמי ונושק ללחיה. חיוך ביישני נסוך על פניו כמו נער מתבגר, שגילויי החיבה מביכים אותו. "לכי לנוח לך עבדת קשה היום, אני אסיים את אפיית העוגה", הוא אוחז בידה משלב אצבעותיהם ומוביל אותה "בואי יפהל'ה אלווה אותך לחדר השינה כמו פעם, עוד מעט מגיעים הנכדים וכדאי שתהיי רעננה...".
|
תגובות אחרונות
-
ofer309
בתגובה על אל תדברו סרה, הסיפור שלי מספיק נורא ...
-
eyalees
בתגובה על מה שכח החייל בנימין נתניהו ממבצע ״תשורה״?...
-
גן עדן לאנשים חושבים
בתגובה על סדנת קרסינג - הדבר הבא!!!
-
רו"ח עובד חקלאייעוץ וחונכות פיננסית
בתגובה על האם צבא ששת הימים יכול להכריע את הטרור ?...
-
התרנגול
בתגובה על נחשפה רשת הריגול 'אוסלא' ...
-
נרות אילת השחר
בתגובה על איך מפיקים סופה, לכל הרוחות ...
תגובות (48)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
מרגיז... זה פושט שבהחלט שווה כוכב! אפילו 5 כוכבים :-)
*****
זה לא שהדרך שהוא חיזר אחריה לא מיוחדת/יפה/מרגשת... אבל דברים כאלו זה משהו שהיה ויש כל הזמן בדרך כזו או אחרת.
מה שריגש אותי במיוחד זה שהם עד היום אוהבים כך, זה המיוחד כאן!
אני בטוחה שאתה מכיר לא מעט זוגות שנשואים 40 שנה (ואפילו פחות) וכל תקשורת בינהם היא מקרית לחלוטין, אם בכלל קיימת...
הבאתי לך ישר את האחוזים שלך :-)
אולי ואולי.
כאן בכלל יש שניים [הוא פשוט משתקף באגם שממול:) ]
תמיד אמרתי שהסיפורים הטובים ביותר
הם אלו שגורמים לי לדמוע מעט בסופם.
פשוט כי כך..
כך ופשוט.
*
עכשיו תורי להביא :-)
ככה הכי שווה.
שמח שדנה חפרה :-)
זה סיפור מדהים וחלום קטן וסודי שלי :)
כיף לדעת שזה אמיתי
וואוווווווו
(ואתה יודע שהפעם, זה באמת..)
זה לא אני זה הם, אבאמא
תודה לך דנהל'ה השישקשוקית
דייני שעוררתי את הסורוקה שבך
אוףףףףףףףףףףף...
כל כך מרגשת הכתיבה שלך.
וגם נוסטלגיה. אני נולדתי בסורוקה.
שד זה חדש. יפה לך.
נהנה להקסימך
תודה
אתה שד. הוקסמתי *
השיר שבשמך מאוד מתאים להם. זה לא שכיח בימינו...
אני קצת מתקשה ביישום המודל.
ותודה
כתוב כל כך פשוט ותמים...
נראה שיש לך מודל מוצלח לזוגיות טובה מבית.
*
תודה לך נוגי. לאבא שלי יש סולם. אמסור לו דברייך.
ברוכה הבאה לכאן...
(ברחה לי התגובה... המשך:)
השתלמה , שמעתי משפט יפה לא מזמן, "סבלנות אין קץ, מביאה לתוצאות מיידיות)
הסיפור כתוב ממש יפה
נוגי
היי דדי
סיפור אהבה צנוע ויפהפה, ומרגש.
זכית להיות, כך נשמע פרי אהבת אמת.
הסבלנות של אביך,
חן חן רוזה. תודה לך על זה...עושה טוב בלב
מקסים
תודה ששיתפת
אתה מאד מוכשר
ריתקת אותי למסך.
תודה שוב
אני
זאת המחמאה הכי טובה שכותב יכול לקבל. אני מסמיק...
תודה!!!
זה ממש מושך קרוא עד סוף הסיפור,
למרות שזה ארוך ואתה אומר לעצמך לעצור לנוח זה סוחף.
סיפור מרתק,אפשר רק לקנא ביכולת שלך.
הועבר סינופסיס ליוניברסל סטודיוס וMGM. מחכה להצעות....
לגבי הסיפור, נמצא בשלב מכירת זכויות...
הי. אסור לחשוב אחרת, בעיקר ממרום גילך.....
ובקרוב אצלך
מרגש!
כיף לדעת שיש אנשים שמיתרגשים עדיין...
ושמאמינם ברומנטיקה ואהבה תמימה....
פשוט כייף לראות שזה מגיע וחודר....
ותודה עדילולה. את יודעת על מה...
פשוט מרגש.
ומרגש כמה שזה פשוט.
תודה לאחת ש. אני מראה להוריי, שחושבים שאין כאן סיפור....
ותקשיבי לאבא. הוא צודק....גם הפעם.
תודה.
לעונג...
איזה יופי של סיפור אהבה.
עשית לי נעים.
(*)
תודה עופר על תגובתך.
באמת הורים מיוחדים
טוב נו....
תשלחי קורות חיים
אהבתי כל כך.
ממש נוגע ללב.
מזלם של הוריך שנתברכו בך, ומזלך שנתברכת בהם !
אבל כולם אומרים שאני דומה לאמא....וחוץ מזה אני עובדת על התפקיד כבר שנים...
תודה ליאתוש.
רעיון מעניין תסריט.
אין פרוטקציות באודישנים....
מרגש לקבל תגובה כזאת...
המון תודה
דדי דדי דדי. די איך ריגשת אותי. ונראה לי שאבא ואמא הולכים לבכות מזה...
איזה הומאז' מקסים ומחמם על ההורים המדהימים שלנו. כל הכבוד!
עכשיו רק נשאר לנו לכתוב על זה סרט. אני יכולה לשחק את אמא???
(**ותיקון קטן.... אבא לא ממש פירט לאמא על הסטורית השואה שלו. ביררתי)
מרגש מרגש
כל סיפור כזה מזכיר לי לפעמיים
איך שכחנו לאהוב ..
לפעמיים.
המון המון תודה ..