הדת הזורואסטרית הייתה דת מרכזית ונפוצה בתקופת התגבשותה של היהדות מצד אחד והאסלאם מצד אחר. בשתי הדתות האלה אפשר למצוא הדים לפולמוס עם הזורואסטריות. אחד הפולמוסים האלה מופיע בספר ישעיהו: "כֹה אָמַר ה' לִמְשִיחוֹ לְכוֹרֶשׁ (...) כִי-אֶפֶס בִלְעָדָי אֲנִי ה' וְאֵין עוֹד. יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶךְ עֹשֶׂה שָלוֹם וּבוֹרֵא רָע אֲנִי ה' עֹשֶׂה כָל אֵלֶה." (ישעיהו פרק מ"ה, פסוקים א'-ז')

מנהג דומה ליהודים ולזורואסטרים הוא לבישת גופיה בעלת גדילים מתחת לחולצה. אצל היהודים מדובר על טלית קטן וציציות, אצל זורואסטרים הפתיל הקדוש נקרא קאסטי.

הדת הזורואסטרית נודעה בתלמוד היהודי, שם נזכרים אהורה-מזדה כ"הורמיז" ואהרימן כ"אחרימן". חג החנוכה הושם בתאריך של היום הקצר בשנה כנגד הפולחן הפרסי-זורואסטרי להורמיז (במקור, למיתראס), והוא הדין בחג-המולד הנוצרי.

.הגליה הייתה לכלי שבאמצעותו הסדירו את המערכות הפוליטיות. . בהתאם לכך, גם הגולים הפוליטיים היו בדרך–כלל בני האליטות ומספרם היה קטן.הבחירה ביעדים לגלות  הייתה אף היא מוגבלת למקומות מסוימים בלבד. על רקע.תהליכים של רדיקליזציה חברתית ודמוקרטיזציה פוליטית,(. לא פעם היה,לחלק מן הנמלטים קשר רופף, אם בכלל, לפעילות פוליטית,אך תהפוכות מדיניות, מעשי אלימּות ומלחמות אזרחים דחקו אותם אל מחוץ למולדתם. בנסיבות אלה חל שינוי גם בבחירת יעדי הגלות,מבחינת הדינמיקה שנוצרה בקהילות הגולים השונות.והזהות ההיברידית שפיתחו הגולים. המצביעיםעל תהליכים של שיתוף פעולה והזדהות בין קהילות גולים,ממדינות שונות במקום מושבן המשותף החדש. רשתות,חברתיות ופוליטיות שונות החלו נרקמות בנסיבות אלה. לעומת זאת,לעתים דומה כי הגולים חיו ופעלו בתוך בועה.סוגיה מרתקת אחרת —נוגעת לשיבה.מן הגלות ולאופן שבו השפיעו הגולים–השבים על המערכת.הפוליטית,המוסד הדתי העליון בדמות "הכרתי והפלתי" הנזכר כמה פעמים בתנ"ך (שמואל ב טו, יח. כ, כג). או "החרש והמסגר" הכתוב במלכים ב (כד, יד) שפעלו בבית הראשון במקום הסנהדרין של הבית השני, לפי הפרשנות של התלמוד והמדרשים.

חז"ל דרשו לגביהם שהיה בניהו בן יהוידע ראש הסנהדרין, ואילו הם הסנהדרין עצמו: במסכת ברכות ג, ע"ב - ד, ע"א מסופר כיצד פעלה "שרשרת הפיקוד" במלכות דוד – לא רק זו הצבאית, אלא גם זו של החכמים והיועצים במלכותו: 
ביציאה למלחמה היה דוד פוסק ראשון, כאשר לאחר מכן היו מתייעצים עם אחיתופל לגבי הפרטים, נמלכין בסנהדרין כדי לקבל היתר הדרוש למלחמת רשות, ולבסוף שואלים באורים ותומים. בהקשר לכך נאמר: 

"בניהו בן יהוידע זה סנהדרין, ואביתר [הכהן] אלו אורים ותומים. וכן הוא אומר: "ובניהו בן יהוידע על הכרתי ועל הפלתי", ולמה נקרא שמם כרתי ופלתי? כרתי שכורתים דבריהם ["חותכים" ופוסקים דברים], פלתי שמופלאים בדבריהם"...