הפוסט של דורי על מעשה "גניבת הזרע" איתגר אותי והחלטתי לכתוב שני פוסטים שיביאו מקרי גניבת זרע במקרא. להלן הראשון שדן במעשה שעשו בנות לוט באביהן. אָבִינוּ זָקֵן וְאִישׁ אֵין בָּאָרֶץ לָבוֹא עָלֵינוּ כְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ: לְכָה נַשְׁקֶה אֶת אָבִינוּ יַיִן וְנִשְׁכְּבָה עִמּוֹ וּנְחַיֶּה מֵאָבִינוּ זָרַע: .....וַתַּהֲרֶיןָ שְׁתֵּי בְנוֹת לוֹט מֵאֲבִיהֶן: וַתֵּלֶד הַבְּכִירָה בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מוֹאָב הוּא אֲבִי מוֹאָב עַד הַיּוֹם: וְהַצְּעִירָה גַם הִוא יָלְדָה בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן עַמִּי הוּא אֲבִי בְנֵי עַמּוֹן עַד הַיּוֹם: (בראשית יט, ל-לח נעשו כאן שתי עבירות – אונס וגילוי עריות, עבירה שעליה נאמר "יהרג ואל יעבור".
מהי התייחסות חז"ל לארוע מכונן זה: 1. אומרים חז"ל שהנסיבות, לכאורה, דחקו את בנות לוט לקיר, ובעצם לא הייתה להן ברירה, שכן ע"פ הפשט – הן סברו שמלבדיהם לא נותר איש בעולם. הדרך היחידה להצלת האנושות מכליה היתה עיבורן על ידי אביהן. מכאן שכוונתן, על פי פשוטו של מקרא, היתה חיובית. ברוח זו, מדרשים שונים מדגישים את כוונותיהן החיוביות של בנות לוט. "היו בנות לוט סבורות שמא חרב העולם כדור המבול, והן עומדות ומשקות אביהן [ושוכבות] עמו ומתעברות הימנו...ולא מתבקשות לזנות את אביהן אלא אמרו לא ברא הקדוש ברוך הוא את האדם אלא על פריה ורביה, והרי הוא חרב כדור המבול, מהיכן יש לו להתקיים, הרי לא מילט אותנו הקדוש ברוך הוא אלא לקיימו ממנו, ולא היו יודעים שסדום בלבד חרבה". המדרש מסיים בשיפוט ערכי על מעשי בנות לוט: אמר הקדוש ברוך הוא איני מקפח שכר כל ברייה אע"פ שלא חשבו בנות לוט מחשבה יפה אלא אני יודע את הלבבות אני ה' חוקר לב ובוחן כליות, לפיכך כשהוא בא לרחוקם ריחק את עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואביות. [הדגשתי כאן את העמונית והמואביות וזאת כדי להראות איך מדרש זה לוקח כבר בחשבון את עובדת נישואי היהודים באלו] מדרשים אחרים אינם מסתפקים בפטור של בנות לוט מעונש, אלא אף מרבים לשבחן ומתייחסים למעשיהן כאל דבר מצווה הראוי לשכר. מכנה משותף לקבוצת המדרשים המדברת על שבחן ושכרן של בנות לוט הוא התעלמות של הדרשן מגודל החטא שבאונס ובגילוי עריות, והתייחסות רק לכוונה שעמדה מאחורי המעשים. כוונה זו זיכתה את הבנות ואת צאצאיהן לשכר עתידי. מהיבט הלכתי ניתן לראות במעשי בנות לוט 'מצווה הבאה בעבירה'.
ישי אבי דוד!!!
2. ובאשר ללוט יש יש מדרשים המציגים את לוט כמי שתרם לביצוע העבירה שנעשתה בו. לוט, קרבן האונס, מוצג בהם כמי שכרוך אחר תאוותיו, ואפשר שלא בחל במעשה ואף נתאווה לו. על פי מדרשים אחרים תאוותנותו של לוט הובילה אותו למעשים או למחדלים שתרמו לביצוע העבירה. בעיקר מתייחסים ללילה השני, בו שכב עם בתו הצעירה. את העבר לא יכול היה לשנות אך לעתיד לבוא היה עליו להימנע משתיית יין. השתכרותו בלילה השני מרמזת כי לוט היה מעוניין במעשה, ואיפשר, אולי אף שיתף פעולה במעשה גילוי העריות בינו לבין בתו הצעירה. לוט לוט התכוון לשם עבירה של גילוי עריות, ובחר במתכוון ללכת למערה - תוך אשליית בנותיו כי "אִישׁ אֵין בָּאָרֶץ לָבוֹא עָלֵינוּ כְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ" (בראשית י"ט, לא). לפי המדרש, למרות שלוט ידע מתוך דברי המלאכים שרק ערי הכיכר הושמדו, הוא לא הרגיע את בנותיו במתכוון. במקום זאת לוט העדיף להסתתר תחת מעטה השכרות - זאת בכדי לנסות ולהסיר מעצמו את אשמת גילוי העריות.
לעומת זאת בנותיו שחשבו כי מהאנושות נותרו רק הן והוא, חשבו כי כשם שהציווי האלוקי "פרו ורבו" ציווה למעשה על יחסי האישות בין קין ואחותו, הרי שאם חזרה האנושות למצבה הבראשיתי - גם הן מצוּות למסור את נפשן על מנת לגמול חסד עם קיומו של העולם, ולהציל את האנושות מכליה (להרחבה עיין בויקרא כ', יז המכנה את גילוי העריות "חסד", ובסנהדרין נ"ח ע"ב שם נדרש הפסוק "כי אמרתי עולם חסד יבנה" - על קין שנשא את אחותו). |