זה קרה לפני כמה ימים. הייתי צריך להשאיר אחרי הוראות למישהו. לא יכולתי לשלוח מייל וזה היה ארוך מדי לסמס, אז לא נותרה לי ברירה אלא לכתוב. בכתב ידי. על פתק. הטקסט לא היה ארוך, אולי 50 מלים, אבל החוויה היתה קשה יותר ממה שחשבתי. קודם כל, גיליתי שהכתב שלי, שתמיד היה נוראי, הפך פשוט בלתי קריא. אז נאלצתי למחוק ולכתוב כמה פעמים. אחרי זה גיליתי שבכמה מקומות הניסוח היה לא ברור. רציתי להיות יותר ברור – אז שוב מחקתי וכתבתי פתק חדש. בסוף הגעתי למה שרציתי – הניסוח היה ברור והכתב היה, נגיד, קריא. אבל מה שעוד קרה הוא שהיד שלי כאבה. זה עבר אחרי דקה ובדקה הזו העדפתי לא להשתמש בה ולתת לה לנוח. הכתב שלי הידרדר, העריכה היתה לי מסורבלת – והיד כאבה. כשסיפרתי את זה לכמה מחברי גיליתי, וזו לא היתה הפתעה גדולה, שקרה להם דבר דומה – כל אחד בזמנו ובצורה הייחודית לו. ואז הבנתי: היכולת שלי, ואולי לא רק שלי, לכתוב בכתב יד נשחקה מאוד. לדעתי אני כבר לא מסוגל לכתוב בצורה סבירה – ובניסיון אחד – עמוד של מחברת. ולא מדובר בלכתוב בלבד כי אם בביצוע כל פעולה שדורשת מיקום של כלי כתיבה ביד וניסיון לשרבט משהו הדומה בצורה כלשהי למה שהתכוונתי אליו, כמו לצייר או לשרטט. לאט לאט, הטכנולוגיות של שלושים השנים האחרונות שחקו את כישורי הכתיבה הידנית שלי. זה התחיל עם המחשב, שיצר מהפיכה בכתיבה ועריכה של מסמכים. למי ששכח – כשכותבים ביד, אין עריכה בלי מחיקה ואין copy-paste. המחשבים הניידים ייצאו את המהפיכה הזו לכל המקומות שבהם אין מחשב שולחני ועדיין הכתיבה נדרשת – למשל באוניברסיטה. חלקות נוספות של ממלכת כתב-היד נכבשו בהמשך על ידי האינטרנט, המאפשר להעביר בקלות מסמכים שנערכו במחשב במהירות, ועל ידי הסמסים, שסיפקו פיתרון נוח נוסף להעביר מסרים טקסטואליים בזמן אמיתי. בעת האחרונה דווקא העולם הממוחשב מחדש את הקשר בינינו לבין הידיים שלנו ככלי ביטוי חופשי ואינטואיטיווי, אם כי לא באותה עוצמה. הכוונה היא כמובן לכל המכשירים שיש להם מסך מגע. במסכים האלה המגע לא מספיק – נדרשת גם פעולה מתואמת של האצבעות, לפעמים לביצוע פעולות עדינות יחסית. יש גם כמה דברים שהרווחנו במהפיכה הזו. ייתכן שכלי העריכה הנוחים עשו אותנו מודעים יותר לאיכות הכתיבה שלנו והצלילה החדה באורך הטקסטים חייבה אותנו להיות ממוקדים ומדויקים. גם הדרכים האלטרנטיוויות להעברת מסרים ורעיונות השתפרו והשתכללו. אבל בכל זאת – אני נותרתי עם כתב-יד מזעזע וכאבים בכף היד. והיכולת הזו הולכת ומתכרסמת יחד עם כל היכולות הפיסיות שהקידמה והמהפיכה הטכנולוגית מצאו להם אלטרנטיוות טובות ויעילות יותר. |
תגובות (9)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
האמת כשאני חושב על זה אתה לגמריי צודק. גם אני סובל מכתב יד חרטומים וזה לא תמיד היה כך:)
זה די דומה לזה שהרבה אנשים איבדו את היכולת לרוץ, ללכת מרחקים ארוכים, להדליק אש (ולא מגפרור או מצית).
התלות בטכנולוגיה היא לא חדשה.
אזי התהליך האבולוציוני (הלא טבעי?) הזה, עלול גם לפגוע ב well being שלנו בטווח הארוך. בעוד חמש שנים בטח יתחילו להציע בשוק סדנאות לאימון בכתב-יד...
מעניין מה יקרה שסופרי סת"ם יגלו שאבדה להם היכולת