כותרות TheMarker >
    ';

    טעימות

    בלוג זה עוסק בתחום הקולינארי, סיפורים אישיים, ביקורת מסעדות ואירועים בהם נכחתי.

    ארכיון

    ברברה סטרייסנד אוכלת ואוכלת ואוכלת

    3 תגובות   יום שלישי, 17/8/10, 23:47

    ''

    ראוי לפתוח בגילוי נאות לגבי גיבורת פוסט זה, ולא – זהו אינו גילוי נאות הכרוך בחשיפת היות הגברת קרובת משפחתי או מקורבת באיזשהו אופן. הלוואי והיה מדובר בכך.

    לצערי, מעולם לא פגשתי את ברברה סטרייסנד פנים אל פנים. אך מודה אני ומתוודה שקולה ומשחקה של זו המוזכרת מעלה ממוסס את ליבי בכל פעם שאנחנו נפגשים פנים אל מסך או אוזן אל רמקול, ולכן קשה לי להיות אובייקטיבי לגביה.

    בעיני אין זה הוגן שהיא, כמו בצל אכזרי במיוחד, פותחת את שטפי הדמעות בעיני בכל פעם מחדש, בעוד אני חשוב לה עוד פחות מהמסטיק המונח בארנקה. אלו הם החיים - אחד הוא בצל והאחר קוצץ בצל.

    ברברה סטרייסנד, שחקנית יהודיה מוכשרת ונצחית, עשתה סרט או שניים עד כה. בין היתר גם ביימה, הפיקה וכתבה. מעלותיה הרבות וצפייה חוזרת בסרטיה הרבים לא הותירו בי כל צל של ספק: הדיווה הזו מחוברת לאוכל לא פחות ממני. גרגרנית בלתי נלאית, שבחלק ניכר מסרטיה מקומו של האוכל לא נפקד. תמיד אוחזת באיזה "נאש", תמיד עם עוגייה בהישג יד למקרה חירום.

    כך נראית סטרייסנד בחלק מסרטיה. כמעיין קריקטורה של האימא היהודייה הרודפת אחר ילדיה או עצמה עם פולקע ביד.

    הסרט הבולט ביותר בהקשר זה לטעמי הוא סרטה משנת 1996, "שתי פנים למראה"
    "The Mirror Has Two Faces". זהו סרטה השלישי, והאחרון שלה עד כה, בו סטרייסנד היא גם השחקנית הראשית (לצד ג'ף ברידג'ס) וגם הבימאית והמפיקה.

    מדוע הביא אותי דווקא סרט זה לחשוב שסטרייסנד היא גרגרנית כלבבי? ובכן, לאחר צפייה אדוקה בסרט ותזמון מקטעים מתוכו, גיליתי שבכל 5 דקות בממוצע, הגב' המכובדת מתחזקת את גרונה המלכותי בעוד פריט מזון. בסרט שאורכו הכולל הוא 126 דקות, ממוצע של 5 דקות הוא יוצא מן הכלל אלא אם מדובר בסרטים עלילתיים העוסקים באוכל, כמו רבע עוף, רטטוי וכדומה.

    אני מניח שהסרט (בהשתתפות גילדת שחקנים מכובדת כלורן בקול האגדית, פירס ברוסנן ומימי רוג'רס), יותיר את עיני הצופה הממוצע טרוטות. הסרט אמנם נעשה לפני 14 שנה בסך-הכל, אבל עמוס בטרחנות מיושנת ורומנטיקה הנשאבת מן האגדות. כמו בסרטים אחרים, שאני באופן אישי אוהב, גם כאן הופכת סטרייסנד מהברווזון המכוער לברבורה חיננית וכל זאת תוך בליסה בלתי נפסקת של עוגיות, ירקות, רטבים ויין משל היה בקלוריות די כדי להפוך אדם ממוצע לדוגמן.

    ג'ף ברידג'ס, המגלם את מושא אהבתה, נוטה להעיר מספר הערות הנוגעות להרגלי אכילתה של אשתו. בסצנה משעשעת בה ברידג'ס מגיע לארוחת ערב בבית אמה של סטרייסנד (בגילומה של בקול), הנערכת לכבוד יום הולדתו, סטרייסנד טובלת לחם בעוד ועוד מרוטב הבשר. אמה מביעה את סלידתה מכך בקול רם ונתקלת בהפתעה מצד ברידג'ס שאומר ש"יש לה טעם בריא, אני אוהב את זה".

    בסצנה מעט אחר כך, בארוחה רומנטית במסעדה, ברידג'ס כבר יודע מראש שסטרייסנד תזמין רוטב נוסף לסלט ומזמין עבורה. מאוחר יותר הוא מביט בה במהלך מה שהוא מכנה "טקס אכילת הסלט". הטקס מתחיל בסיבוב הצלחת נגד כיוון השעון, הסרת המרכיבים הלא ראויים וסיומו בליקוט ירקות על המזלג לכדי יצירת נגיסה אחת הרמונית ומושלמת.

    יצירותיה של סטרייסנד הן פמיניסטיות במוצהר, וסרטים כמו ינטל (1983) ונסיך הגאות והשפל (1991) מעידים על כך. ב"שתי פנים למראה" היא אינה ממשיכה בקו זה, בבחירתה לגלם מחד פרופסורית בכירה לספרות שכל עניינה הוא האקדמיה ומשחקי בייסבול ומאידך, מציגה צד רך כשהיא מרצה על רומנטיקה ואהבה בספרות ונגררת בעצמה אחר גבר חלומותיה לתוך פרשיה נטולת אהבת בשר ודם.

    האוכל בסרט מתפקד לא פחות משחקן משנה, וככזה מהווה אלמנט בולט ביצירת אוירה או אמירה נוקבת על מצב רוחה של השחקנית הראשית בכל שלב בסרט. לו היה הסרט אילם ניתן היה להבינו באותה המידה.

    כך באופן רפטטיבי, בכל פעם שהגיבורה עצובה, בלחץ או מרגישה שאינה מממשת את עצמה, היא נוטלת "קאפקייק" או שניצל ופירה. כשמצב רוחה מרומם עוברת הגיבורה שלנו לטורטים ועוגות שמרים. באותה מידה מסמלים בסרט יין לבן ויין אדום היפוכי מצבים. יין לבן לפני סקס ובארוחה רומנטית ואילו יין אדום כהכנה לקרב ואחד משיאיו של הסרט.

    השימוש באוכל כסמן למצבי רוח ולפיתוחן של הדמויות בעלילה מעניין בתחילה, אך הופך בנאלי ומרובע מאוד ככל שהסיפור מתקדם והמנגנון הופך שקוף כמדוזה בחופי תל אביב בימים אלו. בשלב מסוים ניתן לנחש מה יהיה המאכל הבא שיבוא לפיה של הגיבורה.

    מעניין יהיה לבדוק האם שימוש זה במזון היה נפוץ בתקופה בה הסרט נעשה או בז'אנר סרטים מסוים, למשל הרומנטי, ואם כן מדוע דווקא בסרטים אלו. קרוב לוודאי שמדובר בגחמותיו של תסריטאי ושהקדיש תשומת לב לשיקוף מצב הגיבורה דרך האוכל, אלא שבמקרה של סטריינד אני מנחש שדווקא גחמותיה של הבימאית/שחקנית הם אלו שהכתיבו את הטון בסרט זה. בל נשכח שמאחורי הקלעים של הסרט האדמה רחשה כל העת, החל בחיכוכים בין סטרייסנד וברידג'ס וכלה בהחלפת צלם הסרט בשל חילוקי דעות אמנותיים בינו ובין הבימאית.

    עד אז, אמשיך באדיקות לעקוב אחר השחקנית-זמרת הנפלאה הזו ולהתענג על עוד אחת מיצירותיה בעודי מתענג על קרעפלאך.
    שלכם,
    קובי

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        21/8/10 17:03:
      נהנהתי וכבר בא לי לאכול
        18/8/10 16:48:
      תודה עבור הסקירה המעניינת.
        17/8/10 23:54:

       

       

      הוו... ברברה... ברברה... 


      פשוט מדהימה.