במסגרת פרויקט "המשפיע האישי שלי" בשיתוף פעולה בין המסלול האקדמי המכללה למנהל לבין TheMarker נפגשים 15 סטודנטים מצטיינים עם 15 מנהלים מבכירי המשק. עמוס מאירי, סטודנט מצטיין למנהל עסקים במסלול האקדמי המכללה למנהל, נפגש עם גיורא עופר, מנכ"ל דיסקונט. גיורא עופר - האנשים שמספיקים הכי הרבה בחיים אלו האנשים שיש להם הכי פחות זמן
מריח אותה ממרחקים ומרגיש אותה באוויר. אני מנסה לטפח אותה בכל יום כשאני קם בבוקר. כל כך נעימה, עוטפת אותי ונותנת לי עוד סיבה להתעורר. לחיות איתה זה להתאמץ כל יום, לקום מוקדם, לעבוד קשה, לא לוותר, ללמוד, לחייך, להיכשל, עצבים, הרבה רחמים עצמיים, לא ללכת לים כשיש גלים או סתם להרגיש שכולם בתל אביב בחופש ואתה היחיד שמזיע וממהר לעבודה. היא באמת שווה את זה? ההורים אומרים שכן, סקפטי כהרגלי- יצאתי לבדוק. רמת האבטחה בכניסה קצת הלחיצה אותי, אני לא רגיל אליה, הליווי הצמוד של הבלונדינית הגבוהה, מהקבלה ועד ללשכתו של גיורא עופר, בהחלט גרם לי להרגיש חשוב. זה היה קצת עצוב כשהיא הלכה, ממש פרידה אמיתית. הגענו לקבלה ואכלנו קצת בקלאוות שהגיעו מסניף דיסקונט בנצרת, היה טעים ובזמן שכל הצוות שלנו, שכלל צלם, מפיקה מטעם "דה-מרקר" ודוברת המכללה הספיק להתרשם מיצירות האמנות המרהיבות מסביב, אני עוד לא הספקתי להתרשם מרצפת הפרקט, ספות העור המזמינות, ואיך לא, הנוף לים. לא סתם אומרים שאלוהים נמצא בפרטים הקטנים. 15:00 ללא שנייה איחור, ניגש אלינו עופר עם חיוך רחב והזמין אותנו להיכנס למשרדו, כבר באותו הרגע הוא גרם לנו להרגיש אורחים מכובדים. התיישבנו, וגיורא עופר ואני ניסינו להכיר בכמה דקות לפני שהמצלמה מתחילה לעבוד. צחקנו קצת, היו גם כמה שתיקות מביכות. שאלתי אותו כמה שאלות כלליות והוא הביע עניין בחדר המסחר ניירות ערך זרים אותו אני מנהל במיטב (גאון טרייד). בידו של עופר שלט גדול איתו ניתן לשלוט על תריסי החלון הגדול שמאחוריו, חשמל,אורות ועוד. לאורך כל הפגישה דמיינתי את עצמי יושב על כיסא המנכ"ל רגל על רגל על השולחן ומעביר את היום במשחק עם השלט, רק אני והוא, סוגר ופותח את התריסים, מחייך ומבסוט מעצמי. מעניין אם אותו שלט שולט גם על העובדים במקום. הממ... אני חצי מרוכז בהקשבה לתשובותיו וחצי ממני מנסח את השאלה הבאה אותה אני מתכוון לשאול. כשגיורא דיבר והשיב בשפה רהוטה ועם כל כך הרבה ביטחון עצמי, לא הצלחתי שלא להקשיב וללמוד. כמה ידע וחוכמת חיים. כל כך הרבה דברים אנחנו רוצים לעשות, להספיק ותמיד אנחנו אומרים שאין לנו זמן. כמה נוח. בלי הקיטורים האלו מה עוד יישאר לנו? איך נרגיש חשובים? גיורא אמר משפט שהולך איתי כבר שנים ובאמרו חיזק אותו עוד יותר: "האנשים שמספיקים הכי הרבה בחיים אלו האנשים שיש להם הכי פחות זמן" בתור אחד שאומר לאנשים את אותו משפט לפחות פעם בשבוע ואין לו יותר משעה פנויה ביום, בינינו- איזה כיף זה להתבטל? תוך כדי שאני מנסה להסית את מחשבותיי מהתריסים החכמים, עלתה בראשי מחשבה (לא, לא על הבלונדינית בכניסה). מעניין מה האיש שיושב לפני עבר בחייו בכדי להגיע כל כך גבוה אל הכיסא המרופד והשלט הכול יכול. עפר הגיע בזכות ולא בחסד אל משרת המנכ"ל הנכספת. הוא התחיל מלמטה כטלר בבנק, השקיע לאורך כל הדרך, דחף את עצמו ותמיד ביצע את תפקידיו על הצד הטוב ביותר. נפרדתי לשלום, יצאתי מהמשרד, לקחתי נשימה עמוקה, אך כשהגעתי לקבלה היא כבר הייתה ברונטית. עליתי על האופניים, פתחתי כמה כפתורים בחולצה, פידלתי בלחות התל אביבית דרך הים לכיוון הבית, הרכבתי את האוזניות וחיוך רחב עלה על שפתיי, היא הפסיקה להטריד אותי, הבנתי. אין תחליף להצלחה וכדאי לכוון שעון מעורר. רוצים לקרוא שמונה דברים שלא ידעתם על גיורא עופר ? הקישו כאן לצפייה בסרטון הוידאו של המפגש הקישו כאן
|