את בסדר:)!!

הכנות זה משהו שבהחלט לא מאפיין אנשים רבים, נדמה שיש בכנות שלך הרבה יושר:)

יישר כוח!

צטט: השרקרק 2010-09-26 14:29:50

זה האני שלך וזה האני האמיתי.
ועם האמת לא ניתן להתווכח.

וזו באמת השאלה---------האם זה האני האמיתי.

-

מקווה ורוצה להאמין לך שכן

-

חנה 

זה האני שלך וזה האני האמיתי.
ועם האמת לא ניתן להתווכח.

חיפשתי תורה ולא מצאתי...
רוצה לפרוס ונוחת...

 

כמה חיים עוברים במחשבות  על מה יגידו

אך יגיבו

אם יתייחסו בכלל או על מה.

אם הייתי בסדר או כתבתי ותארתי נכון .

יאהבו אותי או יתעלמו ויעלמו.

ומה אז איתי    ואיך.

 

תארת את הביזבוז של החיים

את הפיספוס של הרגע ועכשיו.

 

שיקפצו

אבל על אמת  :)

*****

ברגע שהכרת את המקום הזה החושש והפוחד וקיבלת אותו
כחלק מימך באותו הרגע שינית אותו וכן בחרת מהלך
ובחרת לא להיות בתגובה וכתבת את הפוסט ומי שישפוט
אותך זאת כבר לא האחריות שלך ,אהבתי את סגנון הכתיבה שמראה על מודעות גבוהה ועירנית למצבים שאת
נמצאת בהם
ערב טוב

צטט: מדונה של הפרברים 2010-08-18 22:29:12

מזדהה מאוד עם חששותייך, חנה יקירה. בתור בת קיבוץ בעברי, ינקתי יחד עם חלב אמי המטאפורי, גם את הפחד המשתק, החוסם, המכונה "מה יגידו"...
לקח לי כל כך הרבה שנים להתחיל להשתחרר מהפחד הזה והשפעתו המשתקת. אני אומרת "להתחיל להשתחרר", כי לא יודעת אם אי פעם משתחררים מהפחד הזה עד תום. אבל כמו שאני אומרת לילדיי, כשהם שואלים אותי שאלות על גיבורים וגבורה: בעיני הגבורה האמיתית היא לא היעדר הפחד (כי אם אין פחד, אין גם כנות ואמת), אלא היכולת להסתכל לפחד הזה בעיניים, להודות בקיומו, להתיידד איתו - ואז, רק אז, ללבטא את עצמנו באמת, בכנות, בלי מורא וללא משוא פנים...

הי יקירה

-

כל כך אהבתי את תגובתך.

-

לגמרי הבנת את התהליך. הבנת אותו ממקום של ידיעה

-

צריך להכיר וראות שהפחד מפעיל-----כדי להיות מסוגלים לנטרל אותו בעשיה

-

תודה על תגובתך

-

חנה 

צטט: irisoded 2010-08-18 20:34:49

אני אספר לך סוד.
כל אחד ואחת כאן לפני ששולחת פוסט לאוויר מרגישה פרפרים בבטן. אף פעם לא ברור איך הדברים יקלטו, מי יאהב, מי יתעלם, מי יביע מחאה מי תשלח לך מייל עם הסיפור הכי אישי שלה, אותו רצתה לספר לך בעקבות הפוסט.
מאוד מעניין הפוסט הזה שלך, ההתלבטות בין האני לבין השתקפותו אצל אחרים, ככה בהכירי אותך מעט, אני כבר יודעת שכשאת כבר מעלה תכנים הם יהיו הכי קרובים לנפש. זה מקסים בעיני.

 הי איריס

-

ברור לי שכמעט אצל כולם קיים החשש רגע לפני השליחה לאוויר

-

אבל אצלי לפעמים הוא קיים בזמן הכתיבה עצמה ---ואז אני עושה שינויים לפי מה שנדמה לי שיאהבו יותר

-

ואת זה אני לא אוהבת. לא אוהבת לשנות כדי למצוא חן.

-

כשאני מצליחה לנטרל את זה-אין לי כל חשש לשלוח כשזה גמור--------זה בא ממקום אמיתי כל כך

-

שכל הפחד כבר לא קיים---זה כבר אומר לעולם זה אני---את זה אני אוהבת

-

ואני לא שמה מסכה.

-

תודה יפה שלי---אהבתי את תגובתך

-

חנה

צטט: סערה בכוס ויסקי 2010-08-18 16:16:44

חנה יקרה
אין זה חשוב מה חושבים עליך
חשוב רק מה את חושבת על עצמך
והאחרים דעתם חשובה גם רק לגבי עצמם בלבד
*

 הי אברהם

-

זה לגמרי ברור שבתאוריה זה לא חשוב מה אחרים חושבים

-

אבל במציאות---------הפחד יושב שם איפה שהוא הרקע-----ומפעיל את תוכן הכתוב

-

אם מאפשרים לו להיות שם.

-

אבל בשביל לא לאפשר לו-------צריך לדעת שהוא קיים----להכיר בו

-

ולנתרל אותו

-

תודה על התגובה

-

חנה

מזדהה מאוד עם חששותייך, חנה יקירה. בתור בת קיבוץ בעברי, ינקתי יחד עם חלב אמי המטאפורי, גם את הפחד המשתק, החוסם, המכונה "מה יגידו"...
לקח לי כל כך הרבה שנים להתחיל להשתחרר מהפחד הזה והשפעתו המשתקת. אני אומרת "להתחיל להשתחרר", כי לא יודעת אם אי פעם משתחררים מהפחד הזה עד תום. אבל כמו שאני אומרת לילדיי, כשהם שואלים אותי שאלות על גיבורים וגבורה: בעיני הגבורה האמיתית היא לא היעדר הפחד (כי אם אין פחד, אין גם כנות ואמת), אלא היכולת להסתכל לפחד הזה בעיניים, להודות בקיומו, להתיידד איתו - ואז, רק אז, ללבטא את עצמנו באמת, בכנות, בלי מורא וללא משוא פנים...

אני אספר לך סוד.
כל אחד ואחת כאן לפני ששולחת פוסט לאוויר מרגישה פרפרים בבטן. אף פעם לא ברור איך הדברים יקלטו, מי יאהב, מי יתעלם, מי יביע מחאה מי תשלח לך מייל עם הסיפור הכי אישי שלה, אותו רצתה לספר לך בעקבות הפוסט.
מאוד מעניין הפוסט הזה שלך, ההתלבטות בין האני לבין השתקפותו אצל אחרים, ככה בהכירי אותך מעט, אני כבר יודעת שכשאת כבר מעלה תכנים הם יהיו הכי קרובים לנפש. זה מקסים בעיני.

חנה יקרה
אין זה חשוב מה חושבים עליך
חשוב רק מה את חושבת על עצמך
והאחרים דעתם חשובה גם רק לגבי עצמם בלבד
*

צטט: debie30 2010-08-18 12:23:19

חנה,
אוהבת כל מילה שכתבת.
החופש של האני
הוא כאשר ממש לא אכפת מה יגידו.
אני זו אני קבלו אותי עם כל השטויות
ועם כל היכולות,
קבלו אותי כשאני בוכה וצוחקת
כשאני חייכנית אך ג לפעמים צועקת,
מעולם לא הבטחתי להיות מלאך.
ויחד עם זה מאוד אוהבת שאוהבים אותי,
אך לא נבהלת כאשר דוחים אותי.
זה האני שלי וזה מה שיש.

שמחתי לקרוא את דברייך,
שגרמו לי לכתוב את מה שכתבתי

יום נפלא עם חיוך ושמחה
דבי

-

איזה תגובה מקסימה----מאישה מקסימה

-

חנה 

חנה,
אוהבת כל מילה שכתבת.
החופש של האני
הוא כאשר ממש לא אכפת מה יגידו.
אני זו אני קבלו אותי עם כל השטויות
ועם כל היכולות,
קבלו אותי כשאני בוכה וצוחקת
כשאני חייכנית אך ג לפעמים צועקת,
מעולם לא הבטחתי להיות מלאך.
ויחד עם זה מאוד אוהבת שאוהבים אותי,
אך לא נבהלת כאשר דוחים אותי.
זה האני שלי וזה מה שיש.

שמחתי לקרוא את דברייך,
שגרמו לי לכתוב את מה שכתבתי

יום נפלא עם חיוך ושמחה
דבי