ברדיו הבוקר, החזאי התורן אמר שהטמפרטורה תהיה 35 מעלות בירושלים, 45 מעלות באילת, וכו'. הוא לא אמר 35.2, או 44.8, ואם היה אומר משהו כזה, היו צוחקים עליו. למי זה משנה אם מדובר לא ב-35 מעלות בדיוק, אלא ברמה טיפה יותר גבוה או נמוך?  

במקרה של תחזית מזג האוייר, הסבירות שהתוצאה תהיה בהתאם לתחזית היא גבוהה. כלומר, אכן יהיה חם מאוד היום, סביבות 35 מעלות בירושלים, וכו'. כאמור, אם יהיה 35.5 או 34.5 מעלות, אף אחד לא יטען שהחזאי דיבר שטויות. אבל אם, איכשהו, הטמפרטורה תהיה 37 מעלות, או אפילו 36.5, יישמעו תלונות רבות. אם היא תהיה רק 33 מעלות, יישמעו הרבה פחות תלונות מהציבור, אבל הכשלון המקצועי יהיה לא פחות חמור

ומה קורה אצל הכלכלנים? אלה מנסחים את תחזיותיהם בדיוק יותר גדול מחזאי מזג האוויר. הם יאמרו כי התמ"ג יעלה ב-4.3% השנה, ובקצב של 3.8% ברבעון הבא. אחר כך, מגיעים התוצאות 'האמיתיות' – שהן לא אמיתיות, מפני שיש כמעט תמיד תיקונים משמעותיים בהמשך. אבל נניח לתיקונים. התוצאות הן, במקרה הטוב, קרובים לתחזית – לדוגמה, 4.1% בשנה המסויימת, או 3.5% ברבעון המדובר.

זה במקרה הטוב. במקרה הגרוע, שהוא שכיח למדי, התוצאה היא רחוקה מהתחזית. אתמול כתבנו על אודות נתוני התמ"ג של יפן לרבעון השני, שהצביעו על קצב צמיחה של 0.4% - כאשר ממוצע תחזיות החזאים היה פי שש יותר גבוה, ברמה של 2.3%. טווח התחזיות היה רחב למדי, כך שאותו אנליסט שחזה 0.6% (הנמוכה מבין כל אלה שדוגמו על ידי בלומברג) יכול לפטוח לעצמו על השכם בעוד שאותם שניבאו בין 3-4% יכולים לתכנן את קפיצתם להר הגעש הסמוך...

אבל אין סיבה ללגלג דווקא על היפנים, מאחר ובאותו יום ממש, התפרסמו הנתונים על אודות התמ"ג הישראלי לרבעון השני, וגם כאן היתה טעות מסיבית אצל מרבית החזאים, אלא שהיא היתה בכיוון השני: הצמיחה היתה מהירה הרבה יותר ממה שציפו.

וכדי להסיר ספק, נוסיף שלפי מחקרים רבים שנעשו לאורך השנים, המצב של מנתחי המיקרו – כלומר תוצאותיהן של חברות בורסאיות – אינו יותר טוב אלא דווקא יותר גרוע.

קיימת אסכולה הטוענת כי לאור הרקורד האומלל של הכלכלנים ושל המנתחים בתחום החיזוי, יש לרדת מכל הענין. נשלים עם העובדה שאין ביכולתינו לספק תחזיות לגבי העתיד, כמעט בכל תחום אבל בוודאי כשמדובר במשק לאומי, שהוא דבר גדול ומורכב ביותר. (התועלת של תחזיות לגבי מדד המחירים לצרכן גם מוטלת בספק, אבל זהו דיון קצת שונה).

דעתי האישית פחות קיצונית. אני חושב שיש תועלת ואף הכרח להשקיע את המאמץ ולחשב תחזיות לגבי רוב המשתנים המקרו-כלכליים העיקריים. באשר לנושא של 'תחזיות רווח' עבור פירמות בודדות, המצב הוא שונה – כלומר הרבה יותר גרוע. זאת מפני שהמקרה המקובל הוא שהאנליסט מושפע מאוד מגישתו אל ושיחותיו עם בכירי החברה (המנכ"ל ו/או הסמנכ"ל כספים). מאחר ויכולת החיזוי של אנשי החברה היא לרוב מוגבלת או פגומה, ומאידך יש להם אינטרס להטות את האנליסט לכיוון האופטימי, ברור שזו שיטה רעה, ותוצאותיה הן בהתאם. כלכלני מקרו לפחות לא מבקשים 'הכוונה' משר האוצר או הנגיד...

אבל בכל מקרה, כאשר עורכים תחזית כלשהי, שיעשו לנו טובה האנליסטים המכובדים, ושיפסיקו לנפק תחזיות מדוייקות, המופיעות כמספרים הכוללים ספרה אחת אחר הנקודה העשרונית. נתון כזה בתחזית מייצגת העמדת פנים שהיא חסרת בסיס וגם חסרת סיכוי להיות נכונה באופן עקבי, כפי שהתוצאות האמיתיות חושפות פעם אחר פעם.

מעט צניעות היתה מועילה לכולם. מה רע בלומר שהתמ"ג צפוי לצמוח בשיעור של 3.5-4% בחצי השני של השנה? או שהייצוא צפוי להתרחב בקצב של 10-12% השנה? או שהמדד יעלה בשיעור של בין 0.3% ל-0.5% בחודש הבא? התוצאה תהיה אמינות יותר גבוהה, וממילא הערכה רבה יותר מצד 'הלקוחות', לצד הערכה עצמית מופחתת – כלומר, תוצאה מבורכת מכל הבחינות.