הכתבה הזו נכתבת באהבה ובכבוד. כמו כל קורס ויפאסנה גם בכתבה זו צריך לשרוד את החצי הכואב כדי לחייך. אין במשפטים הבאים שקר אחד, אך לעיתים ישנה הגזמה מסויימת.
הכל התחיל לפני כארבעה חודשים אז החלטתי להתפטר מעבודתי ולעבור לאמסטרדם לתקופה מסויימת. החלטתי לנקות את גופי ונפשי לפני שאגיע למקום בו הסמים והאלכוהול זורמים כמים, ונרשמתי לקורס ויפאסנה בחצבה.
רבים מחברי הטובים ביניהם גם אחי, מאוד שמחו בשבילי עד ששמעו מתי אני הולך לעשות את זה – בתחילת חודש אוגוסט. "מה אתה מטורף, אתה תמות מחום שם", זו הייתה התגובה הראשונית של רובם, ועל זה השבתי מייד – "אל תדאגו, אני נושך את החום עם הגבות, זה קטן עלי".
באוטובוס, בדרך לקבל את תעודת הבודהא שלי, שמש חביבה ליטפה בעדינות מבעד לגלי המזגן, כשיורדים מהאוטובוס השמש חוטפת ג'ננה וכבר לא מלטפת בכלל, בעיקר רוצים למות. (באופן כללי בעשרת הימים לאחר שהגעתי לחצבה עסקתי רבות ברצון העז שלי למות כאן ועכשיו, לפרוש לעולם שכולו טוב ללא כאב). כל הכתבה פורסמה בוואלה! ואתם מוזמנים להמשיך לקרוא שם |