כותרות TheMarker >
    ';

    בלוגישור

    מה בבלוג? שילוב בין תכנים מקצועיים בנושאי גישור, ADR, גירושין בשיתוף פעולה, ובין חוויות אישיות יותר, מהשתלמויות בתחום והחיים בארה"ב.

    0

    על היילוסטון, תהליכים, סבלנות ואופטימיות

    0 תגובות   יום חמישי, 19/8/10, 01:10

    אני כותבת עכשיו בבקתה על שפת אגם היילוסטון. אין כאן קליטה ואני לא יודעת מתי אוכל להעלות את הפוסט הזה, אבל רציתי לשתף אתכם בכמה מחשבות שעלו בי כאן בעניין הכותרת הדי מפוצצת דלעיל.

    היילוסטון יכול ללמד אותנו הרבה על תהליכים. אם נרצה, נוכל להקביל את התופעות הגיאולוגיות כאן לתהליכים סמויים וגלויים שעוברים על אנשים בקונפליקט.  אבל אני רוצה לדבר על תהליך אנושי שעבר על הפארק העצום הזה.  אנחנו כבר כמה ימים כאן, בשיא עונת התיירות (שהיא די קצרה ולכן דחוסה) והכל מתנהל בסדר, ובעיקר בניקיון מופתיים. לא תמצאו כאן שריד של עטיפת סוכריה במסלול. גם לא, תסלחו לי, נייר טואלט משומש. אנשים נוהגים באדיבות (אם לא נחשיב את האיש הזועם שבני נגע בטריפוד שלו בעודו צופה בזאב). חיות הבר מתנהלות בביטחון של שליטים והכל נשמעים לנהלים.  

    מתברר שלא תמיד היה כאן כך. בתחילת ימי הביקורים באיזור ע״י האדם הלבן (לפני כ150 שנה) גרמו כאן אנשים נזקים עצומים. חיות בר ניצודו לרבבות, חלקי סלעים נדירים נופצו ונבזזו, אנשים דחפו חפצים לפתחי הגייזרים כדי לראות אותם עפים באויר, ואפילו שפכו דטרגנטים לבריכה חמה על מנת להפוך אותה למעין מפעל כביסה...

    התנהלות הממשל בהקשר לפארק בימים ההם נשמעת רשלנית בלשון המעטה. לא הופנו תקציבים, לא נקבעו נהלים ותוכניות פעולה, והפארק הלך ואיבד מאוצרותיו. מפקחים שמונו היו חסרי רצון או יכולת לשפר את המצב. לבסוף, כמוצא אחרון, הוחלט לערב את הצבא(!) והפארק היה תחת שלטון צבאי בין השנים 1885-1919. מבין השורות של מה שקראתי, נשמע שהיו הרבה פוליטיקות, ואולי אף שחיתויות סביב החלטות שונות בהקשר לפארק במהלך עשרות השנים הראשונות.  

    כמו שתיארתי קודם, היום הדברים נראים אחרת.  לפעמים היינו רוצים שהדברים ייראו אחרת גם אצלינו (ברמת המדינה, אבל זה מתאים גם לתהליכים ברמות מיקרו). היינו רוצים שגם אצלינו הכל יהיה ירוק, נקי, אדיב, שומר על נהלים ונטול שחיתויות. לפעמים אנחנו חושבים שזה כבר אבוד. שההרס רב מדי וששינוי לא יגיע או לא יעזור. אבל היילוסטון נותן פרספקטיבה. מלמד שמחלות ילדות הן חלק בלתי נמנע מבניית משהו גדול. שתהליכים אורכים זמן - עשרות שנים ויותר - ומצריכים סבלנות וחינוך (בנוסף למשאבים כספיים, מתנדבים, חוקים ואכיפתם- אבל גם ההבנה שיש צורך באלו, והשגתם, גם היא לוקחת זמן).

    ועוד ניתן ללמוד שיש הרבה מקום לאופטימיות.

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל