כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    i,blogger

    סיפורים, חלקם מציאותיים,
    רעיונות, חלקם סודיים,
    חלומות, חלקם ממש חלומיים.

    פוסטים אחרונים

    חגורות

    39 תגובות   יום שישי , 12/10/07, 21:33

     

    קוראים לי רמי ואני בן תשע עשרה. כל ילדותי גרתי בתל אביב ממש ליד הים, עם ההורים שלי ועם אחותי הקטנה אורטל. מין משפחה רגילה שכזאת, עם שלושה חדרים, סלון ומרפסת. פעם היה לנו גם כלב בשם ג'ימי, כלב מעורב, חום ודי מכוער, ואהבתי אותו כל כך. הוא מת לפני שש שנים ושלושה חודשים וארבעה ימים. אני זוכר מצוין כי זה היה יום אחרי שעשו לי בר מצווה. נסענו כולנו לכינרת ולקחנו את ג'ימי והוא התכופף החוצה מהחלון של האוטו, נפל ונדרס. כל כך אהבתי אותו, והוא אהב אותי בחזרה. כלב כל כך חכם. איך שהייתי לוקח את החגורה האדומה שלו, הוא מיד הבין שהגיע הזמן לצאת לטיול. טיילנו המון לאורך החוף, עם אושר גדול, ויכולתי לדמיין שאני עף באוויר, מרחף מעל שנינו כמו ענן.

     

    תמיד הייתי ילד מיוחד, ההורים שלי אמרו את זה לכל מי שפגש אותי, וגם הייתי בכיתה של מיוחדים. למה הייתי כל כך מיוחד? כי הגוף שלי לא תמיד עשה מה שביקשתי ממנו, וגם היו לי מחשבות. לאבא שלי היתה חגורה חומה עבה ולאמא שלי היתה חגורה שחורה דקה, עם אבזם מזהב. כל פעם שהייתי מיוחד מדי הם היו קורעים אותי במכות עם החגורות שלהם. אבל זה לא כאב לי בכלל, כי די מהר למדתי לעוף משם, להשאיר את הגוף שלי לחטוף ולסבול, ולעוף מהמרפסת ישר לים. ג'ימי היה שם תמיד, חיכה לי עם זנב מכשכש, ושנינו ריחפנו מעל כולם, כמו עננים. הייתי אז קטן ולא יכולתי להתנגד להם וכשגדלתי הם העבירו אותי לפנימיה למיוחדים.

     

    אני כאן בפנימיה למיוחדים כבר ארבע שנים. קשה לי למצוא משהו רע להגיד על המקום כי כולם כל כך נחמדים ורגועים, עד שמשהו מעצבן אותם, ואז הם קצת מרביצים או נותנים זריקה. אני לא מעצבן אותם יותר מדי, זה רק הגוף שלי שעושה מה שהוא רוצה. ולפעמים אני מתגעגע לאורטל, למרות שהיא תפסה את החדר שלי כבר ביום ששלחו אותי לכאן, ולפעמים אני מתגעגע גם לאבא ואמא. יש בפנימיה כל מיני חוקים, למשל אסור להביא אוכל לחדרים, או סכו"ם. אפילו שרוכים אסור להכניס אז אני כל הזמן עם סנדלים. גם בחורף. גם עכשיו. אבל לי כבר יש כל מיני מחשבות. מחשבות על בריחה.

     

    אני יודע שהמילה בריחה לא נשמעת כל כך טוב, אני יודע שצריך להתמודד, אבל צריך בשביל זה סיבה טובה. אתמול מצאתי בחדר הכביסה חגורה יפהפיה, מבריקה ושחורה כמו של אמא. עמדתי על כסא קטן וחיברתי קצה אחד שלה לצינור בתקרה וקצה שני כרכתי מסביב לצוואר. ואז יצאתי מתוך הגוף והסתכלתי על הרגליים שלי בועטות ומעיפות את הכיסא. הגוף שלי רעד והשתולל והחליף צבעים, הוא בטח כעס עליי, ואני רק ישבתי וחיכיתי בסבלנות עד שהוא יירגע, ואחר כך ליטפתי אותו קצת ועפתי לי משם, אתם בטח יודעים כבר לאן.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (39)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        9/12/08 10:03:


      אולי לפוסט יש שאריך

      אבל לתוכן אין...

        9/12/08 09:33:

      צטט: elshir 2008-12-09 00:06:27


      נגעת...שוב

       

       

      אלה - תודה לך...

       

      רק איך הגעת לפוסט כל כך ישן?

       

        9/12/08 00:06:

      נגעת...שוב
        27/11/08 11:03:

      צטט: ניפי 2008-09-07 16:04:59


      גמני הגעתי לכאן בטעות ואז ראיתי שזה מלפני המון זמן....

      ובכל זאת רציתי להגי

      שיפה נקודת המבט שבחרת לכתוב ממנה

      נקודת מבט של חופש ושל כוח

      בתוך כל המגבלות

      הוא תמיד מצא את הדרך החוצה....

       

       

       

      דפנה - תודה לך!

       

        7/9/08 16:04:


      גמני הגעתי לכאן בטעות ואז ראיתי שזה מלפני המון זמן....

      ובכל זאת רציתי להגי

      שיפה נקודת המבט שבחרת לכתוב ממנה

      נקודת מבט של חופש ושל כוח

      בתוך כל המגבלות

      הוא תמיד מצא את הדרך החוצה....

       

        7/9/08 14:50:

      צטט: דלית שני 2008-09-07 13:50:13

      חבר יקר, אני חייבת לומא לך שפשוט צימררת אותי בכתיבה שלך וכמובן כוכב ממני... חיוך

       

      :) איך הגעת לכאן? כאן זה הארכיון...

       

      תודה שאת קוראת אותי!

        7/9/08 13:50:

      חבר יקר, אני חייבת לומא לך שפשוט צימררת אותי בכתיבה שלך וכמובן כוכב ממני... חיוך

        8/2/08 11:35:

      טוב, אז קראתי

       

      אכן יש פה מן הבריחה

      הרבה מהבריחה

      כרגיל - כותב מופלא

      ואין לי כל כך מילים

      חוץ מאאוצ' ותדהמה

       

      אני מתכננת בריחה הרבה יותר חיובית!

      והרבה פחות כואבת...

      אה, ואני גם מתכוונת לחזור.

        20/11/07 16:22:
      גם המריר הופך בסוף למתוק .
      :0) אז כן , יש נחמה .
        19/10/07 14:23:

       

      צטט: zarmelak 2007-10-19 10:40:57

      איש יקר
      אני אתן לדמעות שלי מקום

      תודה .

       

      זרמלק, יש נחמה בסיום הסבל.

      תודה.

        19/10/07 10:40:

      איש יקר
      אני אתן לדמעות שלי מקום

      תודה .

        16/10/07 16:29:

       

      צטט: casiopea_s 2007-10-16 16:10:19

      נוראאאא.

      נפלתי על הפוסט שלך ביום נאחס שלי. וזה רק טילטל אותי יותר.

       

      מקווה שיש לי כוכבים כי אני אככב. מייד כשאסיים את השורה הזו. נוגע ללב, כפיר. נהדר ואמיתי ונוגע ללב כל כך.

      כמה טראגי.

      וכמה עצוב שיש כל כך הרבה ילדים "מיוחדים" כאלה סביבנו.

       

       

       

      יעל, מצטער, אם הייתי יודע שעובר עלייך יום כזה לא הייתי כותב.

       מקווה שיעבור לך במהרה.

       

      תודה שקראת.

        16/10/07 16:10:

      נוראאאא.

      נפלתי על הפוסט שלך ביום נאחס שלי. וזה רק טילטל אותי יותר.

       

      מקווה שיש לי כוכבים כי אני אככב. מייד כשאסיים את השורה הזו. נוגע ללב, כפיר. נהדר ואמיתי ונוגע ללב כל כך.

      כמה טראגי.

      וכמה עצוב שיש כל כך הרבה ילדים "מיוחדים" כאלה סביבנו.

       

       

        16/10/07 15:15:

       

      צטט: yuval z 2007-10-16 14:46:46

      עברה בי צמרמורת,
      עצוב ומסופר נפלא.

       

      תודה.

      אפשר לחזור לחייך :-)

        16/10/07 14:46:
      עברה בי צמרמורת,
      עצוב ומסופר נפלא.
        13/10/07 20:33:

       

      צטט: דוסית 2007-10-13 19:49:02

       

      צטט: כפיר דן-ארי 2007-10-12 22:01:08

       

      סיפור של ילד שבחר להישאר ילד.

      תודה.

       

      יפה ועצוב..

       

       

      שווה כוכב !

       

      תודה לך דוסית.

        13/10/07 20:32:

       

      צטט: גלגוט 2007-10-13 10:10:16

      אאוץ', אין איזה חוק לגבי סופים כאלה?

       

      חוקים נוצרו כדי לשבור אותם!

       

      תתנחמי בזה שהוא חזר לשחק עם ג'ימי שלו...

        13/10/07 20:31:

       

      צטט: קשת בענן 2007-10-13 07:55:38

       כפיר,

      כשקראתי את הכותרת היתה לי הרגשה שזה הולך להיות משהו כבד....

      כתבת מקסים את הסיפור של הילד...

      אותנטי, אמיתי, וכואב

       

      קשת!!! איזה כיף כשאת באה לבקר!

       

      הסיפורים הכבדים זה בגלל שמשלמים לי לפי קילו :-)

       

      תודה.

        13/10/07 20:30:

       

      צטט: איתן זקצר 2007-10-13 01:50:14

      כפיר

      מה  זה  רק  בנות  בתגובות?!

      אליל   נהיית  לי.

      ולעיניניינו:

      כמה  שימושים  ואסוצייאציות  אתה  מוכשר  לעשות  בחפץ  אחד.

      קצת  דאגתי  לך  ב 2  הפרקים  הקודמים

      והנה  הבאת  אותה  בכפפת   אגרוף,  הכפיר  שבך  חזר

      ומאוד  אהבתי  למרות  שקצת  כואב  (או  בזכות...)

      יששששש.

       

      נו, הנה אתה כאן, אז זה לא רק בנות,

      ולעניינינו:

      חפצים מקבלים את משמעותם מהשימוש (ולפעמים גם מהצורה), ובסיפור הזה כל שימוש הופך את החגורה לסמל אחר - של אהבה, של אלימות, של מוות.

      אל תדאג.

       

      אני שמח שהתחברת לצד הנשי שלך :-)

      ותודה שקראת.

        13/10/07 20:25:

       

      צטט: www.ilana-art.com 2007-10-13 00:43:20

      כיכבתי ממש עצוב מרגש

       

      אילנה, תודה שקראת.

        13/10/07 19:49:

       

      צטט: כפיר דן-ארי 2007-10-12 22:01:08

       

      סיפור של ילד שבחר להישאר ילד.

      תודה.

       

      יפה ועצוב..

       

       

      שווה כוכב !

        13/10/07 10:10:
      אאוץ', אין איזה חוק לגבי סופים כאלה?
        13/10/07 07:55:

       כפיר,

      כשקראתי את הכותרת היתה לי הרגשה שזה הולך להיות משהו כבד....

      כתבת מקסים את הסיפור של הילד...

      אותנטי, אמיתי, וכואב

        13/10/07 01:50:

      כפיר

      מה  זה  רק  בנות  בתגובות?!

      אליל   נהיית  לי.

      ולעיניניינו:

      כמה  שימושים  ואסוצייאציות  אתה  מוכשר  לעשות  בחפץ  אחד.

      קצת  דאגתי  לך  ב 2  הפרקים  הקודמים

      והנה  הבאת  אותה  בכפפת   אגרוף,  הכפיר  שבך  חזר

      ומאוד  אהבתי  למרות  שקצת  כואב  (או  בזכות...)

      יששששש.

        13/10/07 00:43:
      כיכבתי ממש עצוב מרגש
        12/10/07 22:55:

       

      צטט: ב ה י ר 2007-10-12 22:42:23

      אני רק מחייכת..

       

      כמה מופלא אתה.

       

      ...והחיוך שלך בהיר ומופלא.

      תודה

        12/10/07 22:53:

       

      צטט: טל אלכסנדרוביץ שגב 2007-10-12 22:40:15

      חזק

       

      שם ארוך,

      מילה אחת קצרה,

      תודה :-)

        12/10/07 22:50:

       

      צטט: סירין 2007-10-12 22:19:39

      ילד מיוחד. פוסט מיוחד. כאב לב מיוחד מאד.

       

      כותבת מיוחדת.

      תודה.

        12/10/07 22:42:

      אני רק מחייכת..

       

      כמה מופלא אתה.

      חזק
        12/10/07 22:19:

      ילד מיוחד. פוסט מיוחד. כאב לב מיוחד מאד.

        12/10/07 22:18:

       

      צטט: מהya 2007-10-12 22:02:42

      עצוב, עצוב, עצוב.

       

      עצוב כי זה כל כך אמיתי.

       

      כתבת נפלא!

       

      היי מהya,

       

      לצערי יש בסיפור הזה משהו אמיתי: הסיפור על הכלב שנפל מהאוטו.

       

      תודה שבאת.

        12/10/07 22:02:

      עצוב, עצוב, עצוב.

       

      עצוב כי זה כל כך אמיתי.

       

      כתבת נפלא!

        12/10/07 22:01:

       

      צטט: מביטה 2007-10-12 21:44:12

      כל כך עצוב, במילים כל כך פשוטות.

       

      סיפור של ילד.

       

      מביטה,

      סיפור של ילד שבחר להישאר ילד.

      תודה.

       

        12/10/07 21:58:

       

      צטט: ronitronen 2007-10-12 21:41:00

      רק תדהמה מהיכולת שלך.

       

      ( כמוה לגבי הכוכבים)

       

      רונית, הרבה תודה.

        12/10/07 21:57:

       

      צטט: mai7@ 2007-10-12 21:37:30

       

       

       

      רשום לי: "אין לך כוכבים"....?!!??

      דמעות יש. כי ריגשת עד כדי כך..

       

      עם מילים כמו שלך מי צריך כוכבים?

      תודה שקראת.

        12/10/07 21:44:

      כל כך עצוב, במילים כל כך פשוטות.

       

      סיפור של ילד.

        12/10/07 21:41:

      רק תדהמה מהיכולת שלך.

       

      ( כמוה לגבי הכוכבים)

        12/10/07 21:37:

       

       

       

      רשום לי: "אין לך כוכבים"....?!!??

      דמעות יש. כי ריגשת עד כדי כך..

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      כפיר דן-ארי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין