0

2 תגובות   יום חמישי, 19/8/10, 09:51

מוגנת ככל שאהיה

במקומי הוירטואלי

(מזגן, ספה, כרית על הברכיים-נגד הקרינה-  ומעליה צג זוהר.

או: מרפסת לוהטת, 138 עציצים, מתוכם 70 ומשהו קקטוסים.)

בסוף הלילה (אחרי שהשעון של פה אומר שכבר מחר)

העפעוף נעשה תכוף

ההבנה החדה מתערפלת

המחשב כבה בתנועה מיומנת.

מגיע הבוקר

וכמו אחרי ליל שתיה

שואלת: מה זה היה?

----------------------------------------------------------

לא לשוא עלה הבוקר

אצל ההיא, היפה.

כי אם האר את בדידותה.

נתנה שמות

לדמעות.

זו בשבילו.

שהלכתי איתו, בשביל שלו, שזהר והפך לחושך.

וזו לכבוד הוריי

שבעטוני

עד הלום.

הלומה.

וזו בשביל

האל

היודע-כל

ולא מספר.

וזו בשבילי

על לא-דבר.

-----------------------------------------------------------

כל העולם כולו

מרשמלו דביק

----------------------------------------------------------

אני יודע לשחות כמו האחרים,

ואולם, יש לי זיכרון טוב משל האחרים,

לא שכחתי את אי-ידיעת השחייה

מן העבר.

והנה, מפני שלא שכחתי אותה,

לא עוזרת לי ידיעת השחייה,

ובעצם,

אינני יודע לשחות.

פ.קפקא.

-------------------------------------------------------

חלקים של

אי ידיעתי

אותי

מותירים לי שטחים

של קרקע בתולה.

------------------------------------------------------

http://www.youtube.com/watch?v=rKlaV-9Vzsk

זה מטייל לי בראש כמה ימים.

שחררתי

----------------------------------------------------

שאלתי אותה אם הם דיברו (על מה שקורה להם)

היא אמרה:

לא עלינו

דרג את התוכן: