צטט: צלילי הלב 2010-10-05 23:24:03

הראיה שלנו מצומצמת יעל יקירתי , איננו רואים את ההקשרים אך כל דבר ביקום הזה דומם וחיי מקושר האחד לשני.
כן, גם לרהיטים יש את התופעה של עיפות החומר, משהו שנשחק, גם לאבנים, לעיתים האבן נחצית ככה סתם לשניים, אבל החציה היא לא רגעית, היא התרחשה זמן רב הרבה לפני שבהתופעה נראיתה לעין.
אני מאמינה שאיננו לבד ביקום הזה, ואני לא מדברת על יצורים דמוי אדם, אנחנו עטופים ואפופים באנרגיות שעולות מכל חפץ מסביבנו.
ולך מקימה ...בהצלחה רבה בכל מה שתגעי בו.
אוהבת אותך
}{

כן והיום יותר ויותר אנשים חושבים ומרגישים כך... פתח לתיקווה,

שהרגישות לכל מה שסביבנו אולי הולכת ומתרחבת :) ??

גם אני. תודה יקרה וחיבוק מהלב.  

צטט: שים לי הרבה חריף 2010-10-05 23:00:37

שיר יפה מאוד. מקווה שלא תעלבי אם אתן לו פרשנות משל עצמי(- :

תודה :) ! וממש לא להיפך ואדרבא... !

ורציתי להוסיף שכשקראתי שוב הבנתי שגם אני חשבתי כך על הרהיטים, ושאלתי את עצמי בסיום הקריאה למה את שוכבת שם לבד..

צטט: יעל פריאל 2010-08-20 17:27:29

צטט: netrider 2010-08-20 14:45:58

מענין שבחרת לכתוב בגוף שני
:-)

 

כן, יפה ששמת ליבך לכך,

ולאחר שהארת את עיני ותהיתי מדוע

הבנתי שלמעשה המשכתי לנהל בתוכי

שיחה, שקיימתי עם נשים אחרות.

 

אישית לא חשתי שבירה אישית,

בזמן כתיבת השורות הללו, אך חשבתי

על הנשים והאנשים שפוגשת בדרכי.

תודה על ההתענינות ושימת הלב :) !

שבת נעימה וממוזגת. 

האין האנשים האלו מראות שלנו? :-)

הרהיטים מדברים באישון לילה, כשלא נרדמים

והעצים נושמים בשקט

אהבתי מאוד, יעל יקרה

ליאורה

*

איזה יופי שכתבת על זה, חשבתי שאני היחידה שלפעמים מתייחסת יפה גם לחפצים דוממים.

כאילו יש בהם גם קצת משהו, נשמה, היסטוריה, משהו. לא אוהבת שאנשים למשל זורקים כלאחר יד חפצים שעשו בהם שימוש שנים, שמתייחסים אליהם פתאום תוך שניה כאל זבל.

הם היו אתם שנים רבות, חלקו אתם המון, פתאום סתם כך....?

קיבלתי חיזוק לזה לפני הרבה שנים כשקניתי את אבני החן הראשונות שלי, והמוכרת, החנות - אז בתחילת דרכם ענתה לשאלתי מה עושים כשאבן נשברת לי או משהו....

שלא אזרוק אותן, היא לא רוצה שאבנים "שלה" יהיו בזבל וימצאו עצמן במזבלה, שאביא לה אותן היא תתן להן כבוד אחרון ותטמון אותן באדמה.

אמרתי לה שגם אני יכולה לעשות אחרי שחשבתי שנייה. גישה מעניינת. שונה, "מתיישבת לי טוב בבטן"...

צטט: ליריתוש 2010-08-19 14:25:34

יעל,
קשה לי לדעת כרגע האם להאמין בנשמתם של דוממים, מודה.
לא יודעת אם אשתכנע, או רק אכבד דעתם של אחרים בנושא.
אבל מסכימה אתך לגבי המיחזור בכל מקום שניתן לעשותו.
בואי תראי שאצלי שולחן הסלון מלא בעיתונים בדרך למיחזור..
הם לא ילכו לפח הרגיל, חבל חבל לא לנצלם שוב לתועלת.
יום טוב וסופ"ש נעים!

היי ליריתוש, נעים לחזור לאחר הפסקה

ארוכה מהקפה ולפגוש שוב בפנים המוכרות

והאהובות. גם אני לא ממש יודעת אם אני מאמינה,

שיש בדומם נשמה, זו יותר מחשבת ילדות ומשהו

קצת פילוסופי בגישתו לחיים הייתי אומרת, אבל במה

שכן אני מאמינה ללא ספק הוא באפשרות לראות גם

בבעלי החיים (יהיו אשר יהיו ) נשמה.

אתמול בשעה שהאכלתי חתולה אם (גורה עדיין בעצמה)

שניים מגורייה עלייהם היא מגוננת כבר חודשים רבים,

ללא קשר לכוחותייה היא, עברו על ידי מספר אנשים,

שניים מהם היו בדרכם לבית הכנסת. הם דיברו

על כך, שלחתול להבדיל מכלב לא ממש איכפת מבעליו

דואג לעצמו, אינטרסנט ואני רק יכולתי לחשוב על החתולה

הזאת וכיצד, כשאני מגיעה לתת לה ולגורייה אוכל,

למרות הרעב והחום היא קודם כל מודה לי ברוחב לב

מרגש ובדרכה היחודית תוך שהיא מתחכחת ברגלי

ומודה לי בעינייה החכמות מעומק נשמתה החתולית.

ועוד אמר אחד מהעוברים בדרכו לשיעור בבית הכנסת,

שלחתולים אין נשמה. ואני שראיתי בבוקר בשעת

הטיול עם כלבתי, כיצד החתולה משעשעת ומלטפת

את גורייה, בעוד היא דרוכה בכל שנייה מפני

סכנות או מפגעים של עוברי אורח, יודעת לומר

בוודאות כי לחתולה כמו לכל היצורים החיים,

יש גם יש נשמה ומי אנו שנאמוד את היקפה או

תכולתה ?!

יש לא מעט הורים (או אבות לאור המקרה המזוויע

האחרון ) שכדאי היה, שיקבלו שיעור מהחתולה -

מהי נשמה, מהי הורות, מהי דאגה !!!

שבת מקסימה לך יקרה

ומה שחשוב שנהייה אנושיים וקשובים

לכל מה שחי עמנו, אנשים וחיות וסביבה -

ואת ללא ספק כזו :) !    

צטט: אדם קדם 2010-08-19 13:46:07

",,הוא דיבר עם הרוח,  ברישרוש ובאוושה

הניח צלחשים   .. האנשים לא שמעו

על הקרקע הם נעו עם מכוניות מהירות

על כבישים שהיחו שחורים לפעמים ראה אותם סמוך לשורשים

ולעיטים שהם טסים במהירויות בחלליות

וחולפים סמוך לעלוות ..

ופולחים את העבים..

עד שהם שבים ונופלים וצונחים לקרקע.."

(העץ שראה אנשים) 

ראשית תודה שקראת והגבת ראשון :)

והקטע הזה שציטטת כאן, מאוד ריגש אותי.

כן, אני בהחלט אחפש את העץ הזה,

שראה אנשים יותר מכפי שהם היו,

מסוגלים לראות את עצמם.

תודה מכל הלב ושבת נעימה.

צטט: ואחרי ככלות הכל 2010-08-20 17:17:15

גם אצלי במטבח יש קונצ'רטו לעץ וסיבית כל לילה ... כמוך בהתחלה הייתי ניבהלת , אחרי שנים התרגלתי...........

כן יקרה, הרי לאחר שנים, אנו מסכינים לכל כך

הרבה דברים ורעשים, שמדוע לא לשירה הלילית :) ?!  

שבת מקסימה וקרירה אם אפשר.

צטט: netrider 2010-08-20 14:45:58

מענין שבחרת לכתוב בגוף שני
:-)

כן, יפה ששמת ליבך לכך,

ולאחר שהארת את עיני ותהיתי מדוע

הבנתי שלמעשה המשכתי לנהל בתוכי

שיחה, שקיימתי עם נשים אחרות.

אישית לא חשתי שבירה אישית,

בזמן כתיבת השורות הללו, אך חשבתי

על הנשים והאנשים שפוגשת בדרכי.

תודה על ההתענינות ושימת הלב :) !

שבת נעימה וממוזגת. 

צטט: אביה אחת 2010-08-20 11:37:57

יעלי היפה

כל כך נפלא העברת את התחושה
ואני בדמיוני ובמחשבותיי גם
חושבת על אותם רהיטים - עצים - דברים דוממים
עד כמה נשמה יש גם בהם
תודה לך אהובה אחת, שגם שלי

כן, "בדיוק כמו לנו, בני האדם " .

שבת מקסימה ושלווה

וד"ש לאהובך משירך האחרון,

השליכי לו צדף עם תפילה ממני אלייך,

בבואך לבקרו שוב.

אוהבת אותך. אני. 

לעיתים גם לרהיטים
פשוט נשבר, משהו
בתוכם

בדיוק כמו לנו, בני האדם -

תודה על המילים
על השיר
ובהצלחה בסדנאות

אוהבת המון
שבת מחבקת

אשוב שוב

צטט: צבי סבג 2010-08-19 19:08:30

לאדם יש יכולת להאניש חפצים דוממים בדימיונו היצירתי ולהפיח בהם רגשות, אלו אותם הרגשות הנמצאים בתוכו, מכאן גם נוצר הקשר הרגשי בין האדם לנופי הטבע הדוממים.

כן צבי, ומי כמוך (גם בעל נשמה יתירה וגם בעל נפש אומן ולא תמיד מסתבר,

מתקיימת חפיפה בין השניים ) מודע לכך.

תודה ושבת מלאת שיג ושיח עם עצמנו

וכל מה שמקיף אותנו ובנפשנו :)

צטט: אייקון חברתי 2010-08-19 18:01:22

ממחקר שנערך בנושא, בדרך כלל זה רעש תזוזת החומר
עקב שינויי טמפרטורה ולחות.
או לחילופין עכבר...:-)

נכון, אבל הרי לא כתבתי על הקטע הלוגי,

ההסבר ההגיוני לדברים.

השיר למעשה משליך את תחושותייה של הדוברת

על הרהיטים או הקולות שהם משמיעים.

הרהיטים הם משהו חיצוני בעולם, חפץ

שבאצעותו ניתן ללמוד בעקיפין על הנפש,

שכתבה את הדברים. קוראים לכך איפיון עקיף בספרות.

קח לדו"ג תיאור נוף בספרות, הרבה פעמים

יש בתיאור הזה השלכה לרגשות של הדמות,

המביטה על אותו נוף.

יודעת שנכנסתי לשיעור ספרות, אבל פשוט

הבנתי שלמעשה כנראה איש לא הבין על מה אני כותבת

ההרהור מהילדות על החיות שיש/או אין בחפצים,

רק נקשר לי אסוציאטיבית לשיר, המדבר למעשה על

רגשות ולא של החפצים בבית .

תודה על החיוך בתגובה.

",,הוא דיבר עם הרוח,  ברישרוש ובאוושה

הניח צלחשים   .. האנשים לא שמעו

על הקרקע הם נעו עם מכוניות מהירות

על כבישים שהיחו שחורים לפעמים ראה אותם סמוך לשורשים

ולעיטים שהם טסים במהירויות בחלליות

וחולפים סמוך לעלוות ..

ופולחים את העבים..

עד שהם שבים ונופלים וצונחים לקרקע.."

(העץ שראה אנשים)