זה בלוג שכתבתי באבליקו אחרי השיעור הראשון בשפת סימנים - ואני מעביר לכאן בעקבות גמר הקורס

אתמול השתתפתי במפגש הראשון ללימוד שפת סימנים בבית זוסמן בירושלים - "תעביר את זה הלאה" זאת קבוצה התנדבותית שרוצה להפיץ ידיעה בסיסית של שפת סימנים לציבור הרחב, ומקימת שישה מפגשים בני שעתיים כול סדנא...

מה זה אומר לי שפת סימנים מבחינה אישית - אפשר לומר שזאת שפה טאבו - כול מה שידעתי בילדותי שזה שפה של חירשים - אבל כשפה מפחידה - הרבה השקענו בהסברים שכבדי שמיעה לא דוברים שפת סימנים, ושאנחנו לא חירשים - בעצם עד היום אנחנו מסבירים ששפת סימנים זה של חירשים ולא של כבדי שמיעה...

אלא מאז זרמו הרבה מים בירדן או בירקון (בעצם לא עברו אבל זה סיפור אחר) וגם גילתי בהדרגה עם הזמן, שבעצם מבחינה פיסית אני חירש וקרוב לחרשים ממה שחשבתי, ואתמול ישבתי לעם עוד חמש עשרה איש שלושה מהם כבדי שמיעה בעצמם, לשיעור ראשון.

קודם כול הרושם שלי ששפת סימנים זה יכולת אחרת,  יכולת שונה מכשרים לשוניים אחרים, זה שפה של תנועות ידיים - אולי דומה לאומנות מלחמה - צריך לתרגל תנועות ידיים ולחזור עליהם בדייקנות, צריך לתרגל עד שזה נכנס לראש - אין כתב לשפת סימנים רק סרטי וידאו...

כול מילה היא לוגריתם אולי יש סמל ברור שלא ניתן לפרק למרכיבים - לפעמים יש בתנועה שמגדיר את המילה משהו חזותי שדומה למשמעות המילה ולפעמים לא...

למה אני ניגש ללמוד שפה זאת ? אני לא יודע להסביר - אני לא זקוק לשפה זאת כדי לתקשר עם אחרים - בשפה אוראלית אני עושה את זה יותר טוב - בעקרון אני לא צריך שפת סימנים כדי לתקשר עם חירשים - כי אני קורא שפתיים והחירשים מדברים בשפתיים עם שפת סימנים, אני לא צריך שפה זאת לתקשר עם כבדי שמיעה , כול החברה שלי זה שומעים כולל המשפחה, ואני סבור שגם אם אלמד שפת סימנים אמשיך ללכת לבית זוסמן ולא למועדון חירשים - כי בסופו של דבר זאת לא שפת האם שלי - בעוד שלחרשים זאת שפת אימם...

בכלל זה מוזר - אבל קריאת שפתיים הפריעה לי ללמוד את תנועות שפת סימנים - כול פעם שהמדריך דיבר (בלי קול כמובן)  התרכזתי אוטומטית בתנועות השפתיים ולא בתנועות ידיים.. אבל מאידך זה היה המפגש הכי שקט שלי שהיה לי אי פעם, כמה טוב לעשות מפגש בלי שמיעה מעצבנת בסופו של דבר...