כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    סינית

    מישהו שאל האם אני מכירה קפה דהמארקר. סוג של קפה או מקום חדש לבלות בו, שאלתי. ככה הגעתי לכאן. דבר חדש, מקום חדש. איך אני משתלבת בזה, שאלתי את עצמי תוך כדי בחינה של הדף הראשי. שיעור לסינית - כך הרגשתי. לא מוצאת את עצמי בים הפרטים. אבל לאט לאט (כן כן, אלה הסינים שאמרו, אני חושבת, שגם מסע של מאה מילין מתחיל בצעד אחד) התחלתי לפענח. אז אחרי מילוי דף ה\"אני\" (חלקית, עדיין) הגעתי גם לכאן.
    אשמח לשוחח, אשמח להכיר אתכם דרך המילים. אשמח אם תכירו אותי דרך המילים שלי כאן, ובעיקר דרך המילים של השירים שאשלח בהמשך.
    מקווה להבין את הסינית של האתר הזה בהקדם.מענין - האם מישהו מכם הרגיש פעם \"סינית\".

    פרידה

    32 תגובות   יום שישי , 20/8/10, 01:59

    יותר מהכל רציתי לקום ולחבק. קודם לשאול אם אפשר, אם מותר, ואז לחבק. אם יסכים כמובן.

    כמעט יכולתי לדמיין את החצי חיוך שלו, עם הפה הסגור, משוך כלפי מעלה.

    אך מרגע שהתחושה עברה מן הרגש אל ההגיון, אל המחשבה, ידעתי שזה לא יקרה.

    מבוכה וחישובי כדאיות השאירו את הידים שלי צמודות לגוף, ואותי על הספה עליה ישבתי מולו.

    בדלת החוצה עוד היססתי מעט, אך בטרם אתחרט אמרתי שלום והלכתי.

    רציתי להישאר שם, בחדרים המוכרים, לצד החפצים טעוני הזכרונות, אל מול החלונות הגדולים, סמוך למיטת העץ הפשוטה שבחרתי בזמנו לחדר השינה.

    הבת שלי אמרה: אמא, האם את אוהבת אותו. ואני לא אמרתי: כן. רק ניסחתי לאט, בזהירות, כל מילה שקולה, למה התלבטתי אם  לחבק, ולמה כן אפשר לי לחזור.

    כעת, כשאני מנסה להעלות בזכרון את הטיעונים שמניתי, הם חומקים ממני. העצב ממלא כל פינה.

    עצב נורא. משכיח את הרע. מכסֶה עליו כמו מבול  את האדמה ספוגת הרוע.

    אני שוגה במחשבות. אולי הזעזוע שעבר כל אחד מאיתנו, השבר הגדול, גרם לנו להיות אחרים. אולי מתוך השבר יבנה הכל מחדש ואחרת. יָרד מבול וכעת היונה בפתח. מציצה בתקווה אל האופק.

    אולי מחר אבוא ואחבק.

    דרג את התוכן:

      תגובות (32)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        26/8/10 17:13:
      התגובה הזו לך, איש
      מעניין, להעמיד עצמך כקורא מהצד, ואז לקחת חלק.
      ובאשר למלאכי מוות, מבול ועוד כהנה וכהנה מצבים של סוף, בהחלט מתאים לי מאוד לראות בכולם אפשרות של התחלה. אחרת, אולי טובה יותר.
      אז תודה :)
        26/8/10 08:33:
      יושב לי דקות ארוכות
      לרגע אני בוהה בתקרה
      ורגע אחר אני עוצם את עיני
      מנסה לראות את התמונה
      פעם אחת דרך עינייך
      פעם נוספת דרך עיני הבת
      ואיך זה נראה מהצד שלו? אני תוהה לעצמי
      ואולי אני בכלל 'דני דין' כזה
      נמצא שם אבל רק צופה
      ואז רצים לי בראש בזה אחר זה תסריטים מוכרים
      בהם הייתי אני גיבור הסיפור
      עוזב, נעזב
      מרגיש איך זה מתחבר לי למקומות הכי עמוקים
      לתהומות הקשים ההם.

      לפני שנים רבות, כשנפרדתי מהראשונה שלי
      פגש אותי מישהו, שראה את העצב ניבט בעיני
      וגילה לי שמלבד היותו איש מחשבים הוא גם קורא בטארוט
      ובקלפים ההם ישנו אחד שנקרא "מלאך המוות"
      הוא לא כל כך רע כמו שאנשים חושבים
      הוא זה שבלעדיו לא יכול לצמוח משהו חדש
      יש בו המון תקווה, הוא הפניקס
      או יונה שאחרי המבול - כפי שקראת לה כאן.
      חיבוק
      אין כמו חיבוק
        21/8/10 19:07:

      צטט: כוונות-אמיר 2010-08-21 17:31:24

      אין לי ספק שהוא יקבל את החיבוק שלך בשמחה.
      מול האמת הרגשנית שלך, גם אם היא מהוססת,
      אי אפשר לעמוד."

      אני שמחה שכך בעיניך, אמיר, ותודה שבאת.

       

       

        21/8/10 17:31:
      אין לי ספק שהוא יקבל את החיבוק שלך בשמחה.
      מול האמת הרגשנית שלך, גם אם היא מהוססת,
      אי אפשר לעמוד.
        21/8/10 15:25:

      צטט: סמנטית 2010-08-21 13:21:01

      לא נותרו לי עוד כוכבים,
      אך קיבלת את שלי מכאן."


      אני שמחה שבאת. מתקבלת בברכה. תודה.

       

        21/8/10 15:24:
      רינה יקרה,
      מכירה, וכעת מרגישה.
      תודה גם על העידוד.
        21/8/10 13:21:
      לא נותרו לי עוד כוכבים,
      אך קיבלת את שלי מכאן.
        21/8/10 13:15:

      צטט: rina53 2010-08-21 13:04:07

      מה שכתבת הזכיר לי את השיר של אריק ברמן...

      יום חדש נפלא...

       

       

      מכירה?

       

      "ועם הזמן", אתה אומר "זה רק ילך ויסתדר,
      מחר בבוקר נתעורר ליום חדש נפלא!"

      אז אתה נגרר לאיזה פאב והיא יושבת על הבר
      וזה כבר ממש מאוחר, בערך ארבע וחצי,
      היא משחקת בשיער ואז רושמת את המספר
      ודווקא אז אתה נזכר בחיוך של האקסית.
      ולך תסביר לה עכשיו שאתה עדיין מאוהב
      באיזו אחת שרחוקה מכאן אלפי קילומטרים,
      שנתנה לך תחושה שאתה באמת מאושר
      אבל זו חרדת הנטישה שהתעקשה באמת הרי...
      כי לא עשית לה טוב ולא הצלחת לכתוב
      ובכלל היא,עזוב, עם עצמה מסובכת...
      אז באותה נקודה, כשהיא כבר ארזה מזוודה,
      אתה מרפה מידה ונותן לה ללכת.

      "ועם הזמן", אתה אומר "זה רק ילך ויסתדר,
      מחר בבוקר נתעורר ליום חדש נפלא!"

      האמת, שזו אחת התכונות הטובות שלנו...

      השכחה...

      בלעדיה לא היינו שורדים.

      אז צריך לחשוב רק קדימה..ולשכוח לאט לאט.

       

      http://www.youtube.com/watch?v=WG4dZuCpgCk&feature=related

        21/8/10 13:04:

      מה שכתבת הזכיר לי את השיר של אריק ברמן...

      יום חדש נפלא...

      מכירה?

       

      "ועם הזמן", אתה אומר "זה רק ילך ויסתדר,
      מחר בבוקר נתעורר ליום חדש נפלא!"

      אז אתה נגרר לאיזה פאב והיא יושבת על הבר
      וזה כבר ממש מאוחר, בערך ארבע וחצי,
      היא משחקת בשיער ואז רושמת את המספר
      ודווקא אז אתה נזכר בחיוך של האקסית.
      ולך תסביר לה עכשיו שאתה עדיין מאוהב
      באיזו אחת שרחוקה מכאן אלפי קילומטרים,
      שנתנה לך תחושה שאתה באמת מאושר
      אבל זו חרדת הנטישה שהתעקשה באמת הרי...
      כי לא עשית לה טוב ולא הצלחת לכתוב
      ובכלל היא,עזוב, עם עצמה מסובכת...
      אז באותה נקודה, כשהיא כבר ארזה מזוודה,
      אתה מרפה מידה ונותן לה ללכת.

      "ועם הזמן", אתה אומר "זה רק ילך ויסתדר,
      מחר בבוקר נתעורר ליום חדש נפלא!"

      האמת, שזו אחת התכונות הטובות שלנו...

      השכחה...

      בלעדיה לא היינו שורדים.

      אז צריך לחשוב רק קדימה..ולשכוח לאט לאט.

        21/8/10 11:55:

      צטט: אוקייאנוס 2010-08-21 03:27:48

      הבעיות מתחילות כשהלב חושב והראש מרגיש..
      זה צריך להיות הפוך..
      לכן מתבלבלים..."

      איזה יפי לתאר זאת כך. תודה.

       

       

        21/8/10 03:27:
      הבעיות מתחילות כשהלב חושב והראש מרגיש..
      זה צריך להיות הפוך..
      לכן מתבלבלים...
        21/8/10 03:01:

      צטט: דאז 2010-08-20 22:34:03

      עצב נורא. לא כדאי לחבק. לחבק מישהו אחר!!"

      כן, כדאי גם רצוי. אך כדי להכיל, צריך לפנות מקום.

      מודה לך שבאת.

       

        21/8/10 02:59:

      צטט: ואחרי ככלות הכל 2010-08-20 16:15:01

      ****
      והכי חשוב תמיד יש מחר
      לממש את מה שהלב אמר לנו ולא הקשבנו לו"

      תקווה ועצה טובה.

      תודה לך. ולפני הכל על שבאת וקראת

        21/8/10 02:57:

      צטט: saillor 2010-08-20 15:29:37

      מאד הייתי רוצה להגיב.. לכתוב .. לדבר איתך על זה
      אולם לא דרך הרשת
      להת"

      באת וקראת, ועל כך אני מודה.

       

        21/8/10 02:56:

      צטט: עמיר E 2010-08-20 14:04:58

      בתבונה רבה השארת מרחב מחיה לתקוות, לתשוקות וגם דרך לפחדים לברוח למקום אחר. כאשר כל היסודות האלו ישנם השמיים כבר לא הגבול."

      אופק פתוח. כן.

      תודה לך עמיר.

       

        21/8/10 02:52:

      צטט: ami10 2010-08-20 13:21:12

      יש את המחר..ואם לא אותו אז אחר יבוא..
      כך מתגלגלים להם החיים.."

      כן, המחר מאפשר הזדמנויות חדשות.

      תודה עמי על הגישה החיובית.

       

        21/8/10 02:51:

      צטט: טיזרית 2010-08-20 13:17:07

      תני ללב לעשות את החישובים במקומך.
      הוא יודע."

      לא תמיד הוא עומד בפני הכבלים.

      תודה ידידה שבאת ואמרת.

       

        21/8/10 02:50:

      צטט: אביה אחת 2010-08-20 11:16:20

      קלועת צמה יקרה

      גם אני מוצאת כאן המשך לפוסטים הקודמים...
      כן אלו שעושים צביטה בלב כמו שכתב אשורר
      שולחת לך חיבוק חזק
      ושתהא שבת שלווה ואוהבת
      אביה"

      לגעת במילים.

      לקבל חיבוק אוהב.

      ונותר לי להודות לך אביה יקרה.

       

        21/8/10 02:49:

      צטט: ashorer 2010-08-20 11:08:48

      זה המשך של פוסטים קודמים שצבטו לי את הלב?

      חיבוק וירטואלי...לפחות."

      תודה אשר. גם וירטואלי מרגש.

       

        21/8/10 02:48:

      צטט: רוח האדם 2010-08-20 10:59:57

      היום,
      גם מחר
      אני כאן
      ושולח חיבוק עוטף.
      חם ומכיל."

      גדעון ידידי,

      מתקבל בברכה החיבוק שלך. תודה.

       

        21/8/10 02:46:

      צטט: עיריתו'ש 2010-08-20 05:44:08

      מירה יקירה, יושבת לי כאן הרחק מעבר לים כשהשעה כאן עוד מעט אחת עשרה בלילה, קוראת את מה שכתבת כאן ואת יודעת מה? אני זו שרוצה לבוא עכשיו ולחבק אותך. כי מגיע לך חיבוק, מגיע לך גם מעבר לזה. לא יודעת מה נמצא שם מאחורי המילים שכתבת כאן, אך כל זה הכאיב לי כאן ועכשיו מאוד. הלוואי וכל זה לא היה. הלוואי והכל היה עוד סתם חלום שלמחרת בבוקר, ברגע היקיצה, היה מתברר כחלום. הלוואי.
      חיבוק ענק אלייך!"

      עירית יקרה שלי, אשה מקסימה,

      מצאת לך זמן בתוך הפרטיות שלך, בנופש שלך, להכנס ולקרוא ולהגיב, ובעיקר לחבק. אני מתרגשת. מתמסרת לחיבוק שלך.

       

        20/8/10 22:34:
      עצב נורא. לא כדאי לחבק. לחבק מישהו אחר!!
      ****
      והכי חשוב תמיד יש מחר
      לממש את מה שהלב אמר לנו ולא הקשבנו לו
      מבוכה וחישובי כדאיות השאירו את הידים שלי צמודות לגוף, ואותי על הספה עליה ישבתי מולו.

      איך אנחנו בולמים את עצמנו, וקופאים על מקומנו, וכל אותות הגבורה של אישיותינו המועצמת מתקפלים בתוך נדנם ומתקים להיחלץ החוצה לעזרתנו.. אבל -- אבל - זה טבעי..

        20/8/10 15:29:
      מאד הייתי רוצה להגיב.. לכתוב .. לדבר איתך על זה
      אולם לא דרך הרשת
      להת
        20/8/10 14:04:
      בתבונה רבה השארת מרחב מחיה לתקוות, לתשוקות וגם דרך לפחדים לברוח למקום אחר. כאשר כל היסודות האלו ישנם השמיים כבר לא הגבול.
        20/8/10 13:21:
      יש את המחר..ואם לא אותו אז אחר יבוא..
      כך מתגלגלים להם החיים..
        20/8/10 13:17:
      תני ללב לעשות את החישובים במקומך.
      הוא יודע.
        20/8/10 11:16:
      קלועת צמה יקרה

      גם אני מוצאת כאן המשך לפוסטים הקודמים...
      כן אלו שעושים צביטה בלב כמו שכתב אשורר
      שולחת לך חיבוק חזק
      ושתהא שבת שלווה ואוהבת
      אביה
        20/8/10 11:08:
      זה המשך של פוסטים קודמים שצבטו לי את הלב?

      חיבוק וירטואלי...לפחות.
        20/8/10 10:59:
      היום,
      גם מחר
      אני כאן
      ושולח חיבוק עוטף.
      חם ומכיל.
        20/8/10 05:44:
      מירה יקירה, יושבת לי כאן הרחק מעבר לים כשהשעה כאן עוד מעט אחת עשרה בלילה, קוראת את מה שכתבת כאן ואת יודעת מה? אני זו שרוצה לבוא עכשיו ולחבק אותך. כי מגיע לך חיבוק, מגיע לך גם מעבר לזה. לא יודעת מה נמצא שם מאחורי המילים שכתבת כאן, אך כל זה הכאיב לי כאן ועכשיו מאוד. הלוואי וכל זה לא היה. הלוואי והכל היה עוד סתם חלום שלמחרת בבוקר, ברגע היקיצה, היה מתברר כחלום. הלוואי.
      חיבוק ענק אלייך!

      ארכיון

      פרופיל

      קלועת צמה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין