יום אחד אחי התאום נכנס הביתה כשאחריו משתרכת ילדה קטנה , עם תלתלי זהב ועיני תכלת ענקיות , אורלי תכירי  את אילנה, היא ילדה חדשה בכיתה ונחשי מה ??

היא גרה כאן , בצריפים ממש לידנו .

שמחתי לחברה החדשה והזמנתי אותה לשחק איתי בחדר , ארז נכנס ודרש שאחזיר לו את חברתו החדשה וכך התחילה המלחמה על ליבה של אילנה.

היינו מין חבורה קטנה ומטורפת של ילדים  ואילנה הייתה "החדשה"  שהיינו צריכים להכיר לה את השכונה ואת משחקי הרחוב שלנו.

לאילנה היו סיפורים מדהימים על משפחתה ובכל פעם שהיא רצתה תשומת לב מאיתנו היא נידבה פרטים על הוריה.

פחדנו ללכת אליה , בגלל  אימה , היא הייתה אישה מטורפת , כך חשבנו , בכל פעם שהיינו עוברים ליד ביתה, היינו שומעים קולות שירה צווחניים "ארהל'ה חראל'ה"  או לסירוגין צעקות שבר , כאילו שוחטים חיית אדם .

אז במקום לבקר בביתה , היינו מקשיבים לסיפורים שלה, היא סיפרה שלאימא קוראים ציפורה ושעשו לה בראש הרבה ניתוחים  ושהם עברו אלינו מרעננה .

היו לה עוד אח ואחות , צבייה שהייתה ילדה יפה ואבי שהיה שתקן ומסוגר.

היא זכרה את אימה איך שהיא הייתה מלפני הניתוחים ,היו לה שני צדדים באישיות לצד הצד החיובי והרגיש שלה היה לה צד אפל , היא הייתה חוטפת התקפת עצבים  ומתחילה לצרוח ולמרוט לעצמה את השערות , היא הייתה מכה את הילדים בלי רחם , עד שאביה לקח אותה לבית חולים ושם גילו שיש לה גידולים בראש .

אילנה הייתה גרה מול מגרש המשחקים וכשהיינו יוצאים לשחק , היינו מגניבים מבטים לעבר המרפסת ,מקווים לראות את אימה .

יום אחד בעת משחק מחבואים , אילנה התחבאה בגינת ביתם ואני שרצתי לחפש אותה ואת ארז , ראיתי את  אימה ציפורה , לבושה בחלוק פרחוני , יושבת ובוהה בנקודה נעלמה  ומזמזמת לעצמה שיר " אבטיח אבטיח לא על עץ ולא על שיח "

היא הייתה נראית כל כך שלווה , שחשבתי שאילנה עם הדמיון הפורה שלה , המציאה את כל סיפורי הקריזה של אימה  , התקרבתי  מעט וצפיתי בה כמהופנטת , היא נראתה מבוגרת לגילה , שדיה הנפולים הציצו מבעד לכפתור אשר נתלש מחזית החלוק , שערה היה מדובלל וצלקות ניתוחיות נראו מבעד לשעה הדליל, הרגשתי איך שאני נמשכת אל האישה המוזרה , אך הקסם נשבר ברגע שאילנה יצאה ממקום מחבואה במתפקעת מצחוק , על שלא גיליתי אותה.

עם הזמן , התרגלנו לאימא של אילנה והיינו באים אליה לבקר , היה להם בית גדול , שהיה למעשה מורכב משני צריפים  מחוברים  ולאילנה היה חדר משלה , חדר משוגע כמו בעליו, צבייה ואילנה  היו ילדות מוכשרות ביותר , הן ידעו לצייר , לשיר ולרקוד , ממש כמו בסרטים , חיי הדמיון  שלהם היו גדולים ומפורטים .

ביתם היה מרוהט בדלות  ושידר עוני וחולי , אך יחד עם זאת , לילדים הייתה שמחת חיים בלתי  מוסברת , אביהם אהרון  היה תלמיד ישיבה אשר נראה מבגר לגילו , כאילו קפצה עליו הזקנה , זקנו הארוך היה אפור ושער ראשו לבן והוא היה מתהלך כשראשו כבוש באדמה והבעה מהורהרת משו הייתה נסוכה על פניו.

השנים עברו ואילנה גדלה ויפתה , גופה הצנום והקטן התפתח ונהפך לגוף של אישה, ומילדה קטנה ושובבה ,היא נהפכה לאישה צעירה ומפתה "פאם פאטל".

 גברברי השכונה היו מסתובבים סביבה כמו דבורים מסביב לחלת דבש ,  היו לה עיניי חתול ירוקות כחולות , ושפתי דובדבן , עורה היה צח כחלב וכל כולה שידרה תמימות בתולית , אך גופה , גופה הבשל היווה ניגוד גמור לפניה ונועד לחטאים.

בגיל צעיר היא החלה , לצאת עם בנים אשר היו גדולים ממנה במספר שנים היא  עישנה ושתתה (מרטיני עם זית) והתלבשה בבגדים פרובוקטיביים , אשר בקושי הסתירו את חמוקיה  הבשלים.

בניגוד אליה ,הייתי  טום בוי , כל היום הייתי רוכבת על אופניים , משחקת טניס ועסוקה בקריאת רומנים של הרומן הרומנטי , חייתי בעולם של דמיונות ולא ממש שמתי לב לבנים מסביבי ,  גם  ההתפתחות הפיזית שלי התאחרה ולעומת אילנה הייתי נראית כמו קרש גיהוץ .

היינו חברות קרובות , היא הייתה מספרת לי את כל סודותיה ואני הייתי בגדר פסיכולוגית ויועצת לענייניי אהבה , המומחיות שלי נבעה מקריאת יתר ולא מניסיון.

כשהגענו לכיתה יא' , אילנה הייתה מסוחררת מהצלחתה עם גברברי העיר , דבר אשר גרם לה לשכב לפעמים אם יותר מגברבר אחד .

יום אחד היא מתקשרת אליי וביקשה  ממני להגיע אליה דחוף , כי היא חייבת לספר לי סוד, נימת קולה גרמה לי לעזוב הכול ולרוץ אליה.

היא עדיין הייתה גרה באותו הבית בשכונת הצריפים ואנחנו עברנו לשכונת הווילות בין הבתים היה ואדי אותו היה עליי לחצות בכדי להגיע אליה.

משהגעתי לביתה , מצאתי אותה לועסת ענבים ומבשלת לעצמה פתיתים , היא נראתה כל כך ענוגה בשמלת שיפון שחשבתי לעצמי , איזה מזל יש לה שהיא התברכה ביופי שכזה.

אימה  ישנה בחדרה והבית היה שקט , שאלתי אותה איפה האחים שלה והיא שהיא לא יודעת   ושאבא שלה , הלך לישיבה ללמוד תורה, כך שאנחנו לבדנו , הסתכלתי עליה בציפייה ושאלתי נו.....

והיא הסתכלה עליי במבט ירוק כחול ואמרה לי , יש לי "חדשות" רעות ורעות יותר  במה להתחיל ?? כבר נבהלתי חשבתי , שאולי זה קשור שוב לאימא שלה, ניתוחים ענייניים  ואמרתי יאללה תתחילי לשפוך לפני שאני מתה מרוב סקרנות .

לא רוצה לדבר בבית ,אולי אבא שלי יפתיע בואי נרד לוואדי ונשב בצינור הגדול , ירדנו לוואדי כשאני אכולת סקרנות , היא הביאה איתה קערת ענבים וכך ישבנו בתוך צינור ענק  מבטון  לועסות ענבים ויורקות חרצנים למרחק.

תגידי , את רוצה לספר או לא , אני כבר בוערת מסקרנות ועוד מעט אני מתפוצצת.

את יושבת טוב ?  אז החדשות הרעות הם , שאני בהריון והחדשות היותר רעות ,זה שאני לא יודעת ממי , הסתכלתי עליה המומה  והיא התחילה לצחוק , אורלי תסגרי ת'פה שלך  לפני שתבלעי זבוב, איזה עניים ענקיות פתחת .. מה לא הבנת בדיוק ??

ואז היא החלה לבכות , מה אני אעשה ,איך אני אספר לאבא שלי ,הוא יתלה אותי , גם ככה בערב שבת הוא אמר על יד השולחן אחרי הקידוש , שאני הבושה שלו , איך שאני  מתנהגת ואיך שאני מתלבשת מביישים אותו והוא לא יודע איך להשתלט עליי ומה היום אני מגלה , שהבושה שלו , היא אמיתית ונשענת על אורח חיי הפרוע.

מה אני עושה ??

ואללה מצאה לה את מי לשאול , אומנם אני יועצת של הבנות בכיתה  לענייני בנים , למרות שלי בחיים לא היו יחסים עם בנים ואפילו נשיקה ראשונה לא קיבלתי אבל מייעוץ שטחי בענייניי דיומא לייעוץ בנושא הריון הדרך הייתה רחוקה וזה היה גדול עליי , חשבתי במהירות מה עושים ואמרתי לה שלדעתי היא  צריכה לספר לעו"ס של המשפחה , ולשאול אותה איפה עושים הפלה  , הבטחתי לה שאני אלווה אותה לבית החולים , בעניי זו הייתה העצה הכי נכונה שיכולתי לעוץ לה.

אחרי זה הצפתי אותה בשאלות , מתי היא נכנסה להריון ומי לדעתה  יכול להיות האבא  ולמה היא לא השתמשה באמצעי מניעה , כמובן שהיא לא ידעה לומר מתי בדיוק היא נכנסה להריון , מיכון שזה קרה מזמן , היא לא חשדה שהיא בהריון מאחר והמחזור שלה  לא היה קבוע והיה בא מתי שמתחשק לו , בנוסף היא לא הרגישה דבר , הבטן לא תפחה, לא היו לה התקפי רעב , או הקאות , פשוט שלושה חודשים היא לא קיבלה וזה הדליק לה נורה , אז היא החליטה לרכוש ערכה לבדיקה וגילתה שהיא בהריון  .

אמרתי בצורה החלטית , שהיא חייבת לפעול מהר ולהפיל את העובר.

היא אמרה שהיא תבדוק ובינתיים בא לה לאכול את הפתיתים אז היא עולה הביתה ואני פניתי לביתי , היה לי קשה לשאת את הסוד ולא לדעת איך לעזור לה.

שבוע לאחר מכן , היא סיפרה לי שהרופא אמר לה כי מאוחר מדיי לעשות הפלה ,אפשר רק להמית את העובר בבטן ולעבור  לידה מוקדמת , שנינו נחרדנו מהאפשרות ואילנה לא ידעה מה לעשות .

הפור נפל , בין שהיא רצתה או לא העובר נשאר והמשיך לגדול ברחמה , לאחר שבטנה החלה לצאת  היא סיפרה לאביה, אשר התמוטט על הרצפה כשהוא ממרר בבכי ודופק את ראשו ברצפה.

ככל שההיריון התקדם , אהרון אביה של אילנה חיפש איפה להחביא את ביתו ויום אחד היא סיפרה לי שהיא נוסעת לצרפת לפנימייה מיוחדת לנשיים במצבה , שם אחיות נזירות יטפלו בה עד הלידה ואת הילד הן ימסרו  לזוג חשוך ילדים.

את אילנה לא ראיתי כארבעה חודשים , מדי פעם קיבלתי גלויה בה היא סיפרה לי שהמקום בו היא  נמצאת מקסים והיא חייה עם עוד 4 נשים צעירות בחדר והן מבלות בערבים מחוץ לפנימייה  ושהלידה צפויה להתרחש בסוף ספטמבר  ואכן אחרי חג סוכות אילנה חזרה לארץ , רזה מתמיד , עיגולים שחורים עיטרו את ענייה ורוחה הייתה נפולה , היא הגיעה עם בחורה בשם דניאל , אשר התחברה אליה בפריס ורצתה לבוא לארץ הקודש ישראל .

דניאל הייתה בחורה יהודייה , פנקיסטית לסבית ,אשר התאהבה באילנה  וניסתה לעשות את הכול בכדי שאילנה תהיה שלה, חלק ממסע השכנוע שלה היה לממן לאילנה שהייה במלון בפריס ליומיים עד לטיסה  המיוחלת לישראל , בסופה של החופשה היא סיפרה לאילנה שהיא באה איתה ולא עזרו מחאותיה ,דניאל  תפסה פיקוד וארגנה את החזרה לישראל .

אילנה אשר הייתה חלשה מהלידה הקשה ומרגש הריקנות שהתלוותה אליה , נתנה לדניאל לנהל את העניינים עד שהיא תתחזק.

מאוד שמחתי לראות את חברתי בריאה ושלמה , מופיעה בפתח ביתי , זינקתי עליה בשאגות שמחה , התחבקנו ולא עזבנו אחת את השנייה דקות ארוכות .

בחדרי היא סיפרה לי על הלידה הקשה שהיא חוותה, 20 שעות היא שהתה בחדר לידה והתינוק מאן לצאת  וכשהוא יצא , בטעות הנזירה הניחה אותו בזרועותיה של אילנה וברגע אחד מוטטה את מערכת ההגנה שהיא בנתה לעצמה , היא הסתכלה על הפעוט , ספרה את אצבעותיו  ונשקה לראשו הקטן .

לאחר כשעה , נכנסה האחות הראשית ולקחה את הפעוט מידה של אילנה ולא עזרו התחנונים של אילנה , אסור היה לה לראות את התינוק  .

אילנה הצליחה לשרוד בישראל שבועיים , עד שערב אחד היא אמרה לי שהיא חוזרת לצרפת להחזיר את הפעוט לחיקה, היא לא יכולה לישון בלילות וכל היום היא בוכה  "אסור היה לי להפקיר אותו בצרפת ואני  חייבת לחזור ולקחת אותו " כך אמרה .

שאלתי מאיפה תשיגי  כסף לטיסה ולשהייה בצרפת  , שהרי לא לאביה ולא לה היה מספיק כסף לממן נסיעה ושהות בחול .

היא הסתכלה לכיוונה של דניאל ואמרה שהמלאכית שמלווה אותה , ממנת את המסע להחזרת התינוק שלה.

בינתיים בישראל אביה ואחיה ( אשר התחרד) רתחו מזעם על אילנה ואיימו כי יהרגו אותה ואת התינוק , לאחר מריבות רבות , הם התרצו והרשו לה לעזוב את ישראל ולהביא את התינוק .

אילנה טסה לחו"ל , חזרה לפנימייה נפגשה עם הנזירה הראשית וביקשה את בנה  , המצב לא היה פשוט כלל, הילד היה אמור להימסר להוריו החדשים אשר שילמו בעבורו כסף רב , אך אילנה לא וויתרה, היא הסתמכה על פיסקה בחוזה שעליו חתמה ,כי היא יכולה להתחרט תוך 30 יום . מאחר והיא בזבזה 20 ימים , היה לה חשוב לעגן זאת באופן חוקי והוריה של דניאל מימנו לה עו"ד אשר עזר לה להחזיר את התינוק לחיקה וכשזה קרה, כל האחיות מחו דמעה ואמרו כי כשהיא שהתה אצלם , הם נשאו תפילה בלבם  שהיא תתחרט ותיקח את הילד ולא תנטוש אותו מאחור.

כשאילנה  יצאה מבית הנתיבות בנמל התעופה, היא זיהתה את אחיה ,  עומד ע"י חבורה של גברים עבדקנים , מסולסלי פאות ושטריימל , בתחילה היא שמחה היא חשבה שאחיה בא לקבל את פניהם , אך כשהוא ניגש אליה יחד עם חבורת הבריונים היא הבינה את גודל טעותה , הוא בא לקחת ממנה את הפעוט ולמסור אותו למשפחה חרדית חשוכת ילדים , ברגע שהוא הושיט את ידיו וניסה לחטוף את הפעוט  מידיה , בכוח עילאי של אם הנאבקת על חייה ילדה , היא הצליחה לדחוף אותו ממנה ולפרוץ בריצה לכיוון השוטר אשר עמד בצד השני של האולם ובדק את היוצאים ,  בעקבותיה דלקו הבריונים כמו עדת זאבים וניסו לתפוס אותה, אך הפחד ממה שיכול לקרות לתינוקה , הצמיחו לה כנפיים והיא טסה לכיוון שער היציאה  בעודה צורחת "הצילו , הם רוצים לחטוף לי את הילד"

במקום נוצרת מהומת אלוהים , דניאל לא נשארה חייבת והחלה להכות את הגברים בתיקה ולקלל בצרפתית , מיד נגש השוטר אל  אילנה והעביר אותה אל מעבר למחסום , אילנה נפלה על הרצפה רועדת ובוכייה וסיפרה לו שהם מנסים לחטוף ממנה את בנה , השוטר קרא בקשר לעזרה ומיד הופיע מס שוטרים ועצרו את אחיה ואת חבריו , הם נלקחו עם אילנה לחדר חקירות אחורי  ושם היא גוללה את סיפור חייה בפני החוקרת אשר ישבה והזילה דמעות כמו ילדה.

אילנה קראה לבנה בשם דניאל  , ע"ש דניאל חברתה הצרפתייה  אשר עזרה לה רבות ,

מאחר ואביה קשר קשר כנגדה ורצה לחטוף את בנה ,היא החליטה שהיא לא חוזרת לבית  הוריה וביחד עם דניאל היא שכרה דירה בקצה השני של העיר  .

כששמעתי את סיפור "ניסיון "החטיפה של דניאל התינוק , חשבתי שאני הולכת לבית אביה והורגת אותו, לא הבנתי איך הורה מסוגל לעשות מעשה שכזה .

מאחר והיא הייתה חסרת כל , ניסיתי למצוא לה  "דברים " שימושיים לבית , נגשתי למחסן של אימי  ואספתי  מס צלחות , סיר אחד , תרמתי את שמיכת הצמר החדשה שאימי קנתה לי  וקצת מצעים ,  כל זאת מבלי לערב את אימי , פשוט "פילחתי" דברים שידעתי שלאימי אין בהם צורך ממשי.

ערב אחד ניגשתי לאבי לחנות וביקשתי ממנו לתרום תנור חימום לאילנה ולתינוק בהתחלה הוא הרים גבה ולאחר שסיפרתי לו שמצבה הכלכלי בכי רע והבית שלה קר מאוד וצריך לחמם לפחות את החדר של הילד , הוא  הוריד מהמדף תנור ונתן לי כמה עשרות שקלים להעביר לה , ככה שיהיה לה קצת הוא אמר .

חודש  לאחר חזרתה לישראל , התגייסתי לצה"ל וכל חופשה שלי , הייתי רצה לראות את דניאל אשר גדל ונהפך לתינוק יפה תואר

בעודי בצבא , חברה שידכה לאילנה גרוש יפה תואר מחיפה והיא נישאה לו ועברה לגור בחיפה , הקשר עמה  התרופף ולבסוף אף ניתק.

לפעמים הייתי שומעת עליה , סיפורים , היא נכנסה להריון והביאה אח לדניאל ומקץ חמש  שנים היא התגרשה מדויד ועברה לגור בכפר יונה.

יום אחד , היא התקשרה אליי, (השיגה את הטלפון דרך חברה משותפת)והזמינה אותי אליה ואני שהייתי עדיין רווקה ועליזה , נסעתי אליה בשמחה , פגשתי אישה  בשלה , אשר יופייה לא עומם , אך תלאות החיים נכרו בהם , ראיתי את דניאל והייתי בשוק , הילד נהפך לעלם צעיר , צנום ובישן  , אחיו הקטן זיו היה בדיוק ההפך ממנו , שחום עם  עניים שחורות ובוערות  וגוף של מתאבק .

עברו עליה ימים קשים , היא תפסה את בעלה בוגד בה  והגרושים עימו היו מהירים  היא השאירה לו את הבית , לקח מספר חפצים והלכה לגור לבד עם ילדיה בדירה שכורה.

השנים עברו ויום אחד אני מקבלת בדואר הזמנה לחתונה :

הנך מוזמנת לחתונת רווית ודניאל  , הורי החתן , אילנה ודויד כהן ...

ואני ליבי חשב להתפקע מרוב אושר, הילד הקטן הפך לגבר ועכשיו הוא מתחתן .

התאומות שלי היו בנות שלוש שנים והחלטתי שאני לוקחת אותן איתי  .

החתונה נערכה באולם מפואר בהוד השרון , נכנסתי לאולם ובפתח האולם עומדת אילנה ,ראשה מכוסה בשביס לבן וענייה מאירות  מאושר , התחבקנו והיא הכירה לי את בעלה החדש, בחור חרדי "מתקדם" היא חזרה בתשובה ועכשיו טוב לה .

היא השלימה עם חייה , עם ילדותה העשוקה ועם חיי הסבל שעברו עליה בבגרותה , היא הגיעה למנוחה ולנחלה , היא הייתה מאושרת  בבחירתה.

וכך עמדנו חבוקות ובוכות ,היא על כל הקשיים שהיא חוותה בחייה ואני על הילדה הקטנה זהובת התלתלים אשר נכנסה יום אחד בסערה לחיי ושהייתה תקופה ארוכה אחות ליבי .