עירומה נובלת על הדשא והחום נוגס בעור המבהיק, סלח לי אם אתגעגע רק לגשם לילות ללא שינה הביאוני אל קצה המחשבות הטהורות
רק אשכב לי מחוברת לשמש ושביבי זיכרון הבית עוד יטַיילו במוחי עד מוֹת, מפליא איך נעלמים חלומות כשהגוף נישא אל על מתפזר בין חלקי אור ומתפוגג
טבול את פרחי הגן בין ירכיי הם יביאו לך את הריחות שלא נדע
|