לקחנו שמיכה אני והוא וירדנו אל החוף. שתיים נקודותיים שתיים עשרה בלילה. 

שכבנו על החול. האוויר שרף בנחיריים. השמיים היו עלים שקופים בגוונים שונים של שחור ונראו כמו אריג צמר דק שזור בחוט כסף עבודת יד שלובשות נשים מבוגרות שהביאו אותו איתן מרוסיה. הן מדברות עם הרבה רוק בשפתיים שמנות. לערבי התרבות בתאטראות מאולתרים הן התקשטו בנוצצים תכולים וגמרו בסוף עם נוצות טווס בין הרגליים אבל זה רק שם היה ככה. כאן החול הוא חאקי כמו מדים של צה"ל. הייתה רוח חזקה ומי הלילה החמים שצפו וסערו. צלליות אקס ריי לבנות התנהלו סביבנו ודיברו אבל לא שמעתי דבר כמו בסרט שמישהו שם ב-mute. זוג ישב על כיסאות פלסטיק אדום. הגבר יישב בפיסוק אצלי החיים בסבבה אפוס כוחות והניח את צידה של כף רגלו על פיקת ברכו השזופה. האישה הייתה כתם דו ממדי של גוף. כמו שלולית ללא השתקפות. רחוק מאיתנו רחשה מסעדת דגים. על החול בין שולחנות כתר נמוכים דלקו מנורות קונוס גבוהות ואדומות. אנשים אכלו ודיברו. מתוך ההמולה הרחוקה, אישה ישראלית בביקיני שחור ושיער קצר קמה, התקרבה אלינו בקו ישר, בנקודה מסויימת עשתה חצי סיבוב, כמו בריקוד מתוכנן מראש ואז נתנה לנו את הפרופיל שלה. היה צל איפה שהשריר בתחת המתוח שלה. היא הזדקפה והזיזה את הבשר שלה לאט כדי שהיא תרגיש איך אנחנו מזיינים אותה במבט. היא המשיכה ללכת ונכנסה אל הים החשוך.