פוסט אורח נוסף של אבא שלי (דן אלמוג).

העכבר / סיפור ללא סוף

מיום עמוס שלי אני חוזר בנחת,

יושב קורא עיתון בכורסתי המרווחת.

בכוון של המטבח אני רואה  אותו דוהר

היתכן שזה עכבר שדה או משהו אחר.

בערב קיץ חם אשתי פתאום צורחת......

מעכבר קטן אני, רואה אותה בורחת.

"מיד עכשיו! כבר תפוס. אותו."

אשתי עלי צורחת.

"תתפוס את העכבר

אם לא! אני בורחת.

אם לא תתפוס אותו מיד! עכשיו!

תפוס את המסכן,

אני יוצאת מיד החוצה, 

להזעיק את השכן."

על הקרקע כאן גרים וגם מתמודדים,

עם כל מיני דברים מגעילים ומוזרים.

איך זה קורה לי שעכבר קטן אכזר,

כאן לפניי ללא בושה ביעף הוא רץ עבר.

ועכשיו מתכננים תכנון של המבצע

איך כיצד נדע? מאיפה הוא יצא.

כן החלטה קשה, אנחנו מקבלים

כיצד עם העכבר אנו מתמודדים.

מלכודת עם קפיצים אנחנו מחביאים

ועכשיו כמו זוג אדיוטים רק יושבים ומחכים.

מתיי נשמע שוב את הצליל של קפיץ נסגר,

בשדה קוצים בקצה הרחוב שוב נשחרר עכבר.

האם זהו אותו עכבר שבעבר שוחרר?

חזר לחיות הוא בביתי חיים כבעבר.

ואם אני אתפוס אותו ואם גם אשחרר,

יחזור הוא לביתי. אם לא, יבוא אחר.