הרהורי כפירה
מניין יצר לעצמו האדם את הדרך ואת האופן אייך לפעול בעולם, בקבוצה, מהם המניעים המוטיבציות וההרגלים שמופעלים אוטומאטית , והאם אפשר לשנות, להרחיב ולהשפיע עליהם?
מלווה תהליכי שינוי והתפתחות להגשמת מטרות, אישיות עסקיות וארגוניות. משתמשת בכלים שונים לקידום פיתרונות יצרתיים המשלבים חזון ופרקטיקה, הוויה והגשמה, עסק ואדם, יחיד וקבוצה.
יועצת עיסקית-ארגונית, מנחת קבוצות ומאמנת אישית.
פוסטים פופולאריים
-
מחפשים דרך...?
23/3/11 | 720 צפיות
-
מקדימה בדקה...
26/2/11 | 790 צפיות
-
כל מה שנידרש לפעמים זה....
23/12/10 | 1066 צפיות
-
לתת או לא לתת.....
4/4/11 | 458 צפיות
-
חומר לא מקורי
1/8/10 | 761 צפיות
-
האמא היהודיה מכה שנית, סיפור בהמשכים....
11/1/12 | 553 צפיות
פוסטים אחרונים
- "הילדה שלי מסכנה...." דילמות של הורים 21/4/12
- סיפור על בודהה ו"עט" חפירה! 14/4/12
- כולנו נפגעי תוכנית הריאלטי "החיים"... 4/4/12
- האקסטרים האמיתי הוא בכלל ענין פנימי.... 27/3/12
- האם יש לך את האומץ להגיד נפגעתי? 19/3/12
- שמישהו כבר יבין אותי.... 15/3/12
על תשוקה ואגו
היא התקשרה מהדרך. שוב אני נוסעת לעשות את אותה שגיאה, היא אמרה, אבל לא מסוגלת אחרת. אני רוצה כל כך, כל כך, שהמוח הסיר ממני כל שליטה. אני נוסעת אליו אחרי שכבר הושפלתי עד עפר, הוא זרק, פגע, סירב, נעלם, ואני שוב ושוב מתדפקת על ליבו מבלי יכולת להפסיק את הכאב, כמו לחפור בפצע מדמם. אף אחד לא מבין אותי, כולם חושבים שהשתגעתי "אחרי מה שהוא עשה לך אני הייתי זורקת, מעיפה, לא מתייחסת, עד שיחזור על ארבע" , אבל אני, היא אומרת, לא יכולה, אני שבויה, אסירה, מהופנטת, הוא רק מצייץ ואני כבר בדרך. הפסקתי לספר, אייך אסביר להן שהאשה החזקה הזו, הגדולה והיודעת, נוסעת שוב לסוהר שלה. שבחיוך אחד הוא ימיס את ליבי ובאמירה אחת יפתח את רגליי. אייך? לעצמי אני לא מוצאת הסבר. יש שעות שהאגו לוקח פיקוד, ומסביר לי שזו השפלה מהסוג הנמוך ביותר, שאסור לי, שאני יכולה לקחת את מי שארצה. למה, למה אני בכלל בסיפור הזה?.....יקירתי, כולנו נשמות פצועות שצריכות הכרה. וכשאת מאוהבת או מלאת תשוקה (תקראי לזה אייך שאת רוצה) האגו זז לפינה. זה לא הגיוני, נכון, אבל זה נידרש לזמן מה. את אשה גדולה וחזקה, מתישהו תביני את העניין ותוכלי אולי לעבור לשלב הבא, תני לעצמך את הזמן, אל תלחמי במה שאי אפשר, זה רק מגביר את התשוקה...אני אוהבת שאנחנו מזדיינים, חזק, זה מאפשר לי להתנתק, להיות בזן בהשהייה, מנותקת ממחשבה מכל רציונאל, כמו ב"היי" אבל בנטיוראל, אין אגו רק תשוקה.....מה אגיד לך יקירה, סעי בזהירות, זו דרך ארוכה... |
תגובות אחרונות
-
מיקה יהלום
בתגובה על "הילדה שלי מסכנה...." דילמות של הורים
-
מיכאלה
בתגובה על רגעים של אהבה
-
amnondahan
בתגובה על
-
הלוי דוד
בתגובה על האם יש לך את האומץ להגיד נפגעתי?
-
הטרמילר
בתגובה על מעגל האלימות המושלם, אייך עשינו את זה!
-
איציק )(-:
בתגובה על פוסט 1 - מעקב....
תגובות (21)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
The truth is simple:
There are times in life that all we want is to be fucked, metaphorically or otherwise.
:))
את צודקת, ככל שהדימוי העצמי מתחזק ומתרחב הפגיעות מצטמטמת, ועדין יש מיקרים שזה מופעל...כנראה חלק מההתפתחות האישית..וזה תהליך אישי ארוך.
יש את סוג האנשים שהאגו עובד שעות נוספות והם יטענו: אני לא אספק לו את ההזדמנות לדחות אותי שוב!
ויש את אלה שלא מגסוגלים לוותר על הפייט עם המשפיל.
בסופו של דבר ככל שמתרחב הדימוי העצמי, תפקיד האגו מצטמק, והכל נראה קטן יותר וחסר משמעות.
דווקא האיד, הוא שדוחף להרגיש את החרדה שבדחייה. והאגו זה שמנהל את השיחה.
העייפות הנגרמת ממצבים אלו היא לא פיתרון , זה רק מוצא
של האגו לנוח קצת מזקיפות קומתו .
מבטיחה לך שעם השנים ככל שהדימוי העצמי גדל , כל זה נראה זעיר עד פסיק. ומפסיקים לראות את הדוחים. הם הופכים לאוויר.
בדרך לפשטות הזו עוברים חיים שלמים....:)
נכון, ואין בי שום יומרה להגיד מה חשוב יותר.... :)
סיפור מוכר אבל מהמם כל פעם מחדש.
אולי זה גם סוג של משאלת לב שאולי פתאום זה ישתנה.. שיהיה תיקון לעוול. שיש מוצא מההשפלה.
אבל יש כל כך הרבה דרכים בפיצולי בנפש האנושית.
בסוף ימאס לה (או לא) וזה יהיה כל כך פשוט.
רבה.
ובסופה שק של תשוקות שיותר ויתפקע
ומי יאמר מה יותר חשוב?
אגו שמור או תשוקה מותרת?
אולי לא הבנת... :)
ייתכן, וייתכן שלא...ההתנהלות היא בד"כ לא מודעת והפרוש שהאדם נותן לעצמו על ארועים שקורים לו הוא ברמות אחרות...ולכן התיסכול והכאב הוא רב...ולשנות את זה לוקח הרבה זמן חיים....
תודה רנגיל :)
תודה על תשומת ה
שנה טובה על כל עם ישראל
אולי...קטונתי...
אך קיים קשר משמעותי בין היכולת לספוג דחייה לבין פגיעות האגו..לא?
יותר נשמע רצון עז להתמודד עם דחייה
ואולי להגיע לתיקון.
שבת "נורמאלית" הייתה :)
נכון...רק שלפעמים זה לא כל כך פשוט ומובן לאדם עצמו, על האחר הרבה יותר קל לראות....
תודה ארמונד :)
את מרבית הבעיות בחיינו - אנחנו בונים במו ידינו (לא כולן)
אז איש באמונתו יחייה... ואיש איש יקבע לעצמו את סדר החשיבות של דברים...