| "... האדם הוא דל"ת מ"ם והדיבור שורה בו כשמתדבק בהקב"ה שהוא אלופו של עולם נעשה אדם..." (מגיד דבריו ליעקב, כט').
זהו קטע מדרוש של המגיד ממזריטש, תלמידו של הבעש"ט, ממייסדי החסידות. בקטע הזה מדבר המגיד על משמעות המילה אדם- דם על שם הדם הזורם בגופו, וא', ע"ש התחברותו של האדם עם האל, אלופו של עולם.
האדם הופך לאדם במלוא מובן המילה, כאשר מגלה את האלוהים שבו.
פשעים רבים נעשו על ידי בני האדם בשם אלוהים. נשים נשרפו בשמו, ודוכאו בכל דרך אפשרית, מהגבלת לבוש, להגבלת מרחב מחייה ורכישת ידע. גברים יצאו ללחום בשמו, וערפו ראשיהם של אחרים. תרבויות ודתות הוכרזו כ"כופרות", ואוכלוסיות שלמות נאנסו באכזריות. בשמו של אלוהים, אנשים איבדו עצמם לדעת, הכחידו אחרים, והסירו מעצמם צלם אנוש. אך אל לנו לשכוח, שאחרי הכול, בני האדם הם אלה שהניפו את השוט. אלוהים שתק.
ואולם, ישנה גם שאיפה ל"מותר מן הבהמה" בשם האלוהים. השאיפה להבנה, לחסד וחמלה, ליד מושטת, לכתף איתנה, וליטוף בגב. היכולת לקבל ולהקשיב, היכולת לאהוב אדם באשר הוא אדם, בלי צורך בקבלות.
את אלוהים מצאתי בהודו. לפני כן סלדתי ממנו, והיו לי אלפי נימוקים לאי קיומו. על תל גבוה בעמק ספיטי, שואדי למרגלותיו, הבנתי. הבנתי שאלוהים שוכן בי, ובכל מקום שמאפשרים לו. בכל מקום ממנו הוא לא מגורש. ולאיש אין מונופול עליו. והוא קורא לי. וקורא אותי. ומקשיב. זה לא האלוהים ההלכתי האורתודוקסי. הוא לא האלוהים הטקסי. ואין לו עניין מיוחד לשמור עליי, ולעשות לי נסים ואותות. האלוהים שלי הוא פלורליסט. הוא לא חפץ באחדות הכול בכול. הוא שמח במגוון וטוב לו. הוא מרומם ונעלה. הוא נותן לי בעיטות בקרביים, כשמחשבות קטנות ורעות זורמות לי בין האונות. הוא לא אומר לי מה ללבוש ומתי. הוא לא כופה עליי מה לאכול ומה לא. הוא לא מונע ממני את חדוות הגוף והנפש, ואין לו עניין במה אני קוראת, ובאילו אתרים אני גולשת. הוא לא מצווה עליי לשמור על המשקל, ולעשות ציפורניים. הוא לא מפציר בי לצרוך מוצרים שמשקרים שיקרי אושר מזוייף. והוא סולח לי על שגיאותיי הרבות, כמו אב רחום שמחייך כשבתו הקטנה שוברת את הואזה האהובה עליו. האלוהים שלי מנסה ללמוד מההיסטוריה. והוא מאמין בבני האדם. נכון, הוא גם אוהב חתולים, ותוכניות טבע. אבל בני אדם הוא אוהב יותר. לכן הם מעלים את חמתו יותר מכל בריאה אחרת. כי רק להם הוא מחכה, שימצאו דרכם אליו. שישאלו שאלות. ולא יקבלו כל תשובה. שיחברו את החומר האפור שלהם לשריר הפועם ולמעיים. שיאפשרו לעצמם ולאחרים אי אלימות, ואי פגיעה, אי שיפוט ואי שינאה. אבל הוא לא תמיד כזה לירי. לפעמים הציניות גועשת בו, כי בני האדם מצחיקים אותו. וכשמצחיקים אותו אז הוא צוחק בקול אדיר. כי הנה הם מהלכים על הכדור הזה, מסוגלים לגלות עניין בחייזרים וחמלה כלפי תרנגולות, בזמן שהם טובחים איש ברעהו, ולא מסוגלים להקשיב לשכנים שלהם. ויש לו רק ערך אחד עליון- החיים. חיים מאושרים, חופשיים. ומי שמבקש מכם את חייכם על פרח הלוטוס, בנימוקים שונים ומשונים, הוא האנטי אלוהים. כי הוא מפריד שוב את הא' ומה- דמ', ומחזיר את הוויתכם לגוש בשר רווי בדם שמותר לשפוך. והוא אף פעם לא ייעלם. ועליו אני מכריזה מלחמת חורמה בכל הוויותי, בכל נשימה ונשימה. http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A8%D7%A6%D7%97_%D7%A2%D7%9D http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%98%D7%99%D7%94%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%AA%D7%A0%D7%99
|
קאיה
בתגובה על שנה
קאיה
בתגובה על פס
קאיה
בתגובה על עכשיו
ליריקה-
בתגובה על אני היא שתיים
תגובות (19)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה רבה..
מ. סובבת (גם שורוק וגם חולם)
סיבוב יפה עשית לנו, אוהב את קו המחשבה הזה.
תודה על השיתוף.
דנקה שון
קרמבולה חתוך לקוביות???!!!111
נמסקר צביק
תאמין, תאמין...
הדברים הכי גדולים והכי יפים
שבני האדם הוציאו מעצמם
היו כרוכים באמונה גדולה.
הלכתי לחפש משו במקרר ומצאתי כוכב
איזה כיף
מירי
כתבת נהדר
וביטאת נהדר
ועם אלוהים שכזה גם אני עוד עלול להאמין
ואני אתאיסט
ובעצם מאמין חזק בכל מה שאמרת
שבוע קסום
צביקה {{{{{{{{{{{{{{{{{{{{
}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}
נמסטה
שלום לך,
איך היה באילת?
קודם כל גם אני תגעגעתי,
ובקשר לכוכבים- תפסיקי להתנצל.
לא בשביל זה אני כאן.
ואני אגיד לך איפה פגשת את האלוהים הזה,
לא כ"כ מזמן-
בפורום שלנו,
בתמונות מיום הכיף,
בדברים של רונן.
ותיזהרי לתקן אותי אם אני טועה.
תודה מותק,
האמת זה היה לפני כמה שנים טובות,
אבל זה תמיד חדש...
רוב הזמן אני אדם...
אבל גם הדם שלי עולה למוח לפעמים.
תודה על התגובה...
נשמה, באמירה שלך "לא אתווכח"
כבר קיים פולמוס שלם...
הלואי והלב שלי היה מספיק רחב להכיל המון טוב.
אני מסתפקת בקצת.
ואת- את העדות לטוב מבחינתי, את וביתנו השני,
עששית דלוקה על אדן חלון, בביקתת עץ קטנה
בקרחת יער חשוך.
לא אתווכח איתך על טרמינולוגיה,
או על קיום/אי-קיום.
לא זה מה שחשוב, גם אם איני מסכימה.
מה שחשוב הוא אותו ערך עליון של חיים -
אני איתך באני מאמין הזה, שניסחת כל כך יפה.
וגם בהבנה שאנחנו האויבים הכי גדולים של עצמנו,
אבל לצד זה שוכן גם המון טוב,
חלק גדול ממנו בלב הרחב שלך.
*
שניתן ללמוד את אלוהים, בנתיב האדם שאת
בדמייך חיי
ובתוככי נימייך, אלוהות.
כשמילותייך מותרות
אפשר להיות קשוב,
בהיר
צלול
עט תפילה
עת מעוף
שניתן ללמוד את אלוהים, בנתיב האדם שאת...
תודה...
גמני מחבבת את האלוהים הזה שלך אבל אנלא זוכרת איפה פגשתי אותו כי זה היה ממזמן.
ברוכה השווה, ת'געגעתי.
אין כוכבים באמתחתי אבל מחר אשובה עם אחד דנדש הישר מפס הייצור.
♥