ישבתי בבית קפה בתחתית של התחתית ולרגלי הכלב הטוב. בשולחן הסמוך התיישב חוצן והדליק סיגריה. בא שלומי שבן ודרך על הכלב. לא קרה כלום. זה כלב ששומר אבל לא נוטר. עכשיו אני גם אגיד שהוא כלב שמירה אבל לא כלב נטירה. ולמה אני אגיד את זה? כי אני מאוהבת במילים. ובזמן האחרון אני מתקרבת לאותו מקום שהוא או טו טו גובל בטרחנות. נכון שיש טרחנים גדולים ממני: אלה שאוהבים לפרק מילים לשורשים, להפוך בהן (גזר לזרג) או אנשים שמאוהבים באותיות, שמרגש אותם להתבונן בניקוד בזכוכית מגדלת ולבחון סימני פיסוק מול האור (מה שמעניין אותי כמו נמשים על תחת)... אין לי עקרונית בעיה עם העיסוק הזה. כמה מחבריי הטובים ביותר מאוהבי האותיות (בעיקר האות L משום מה), אבל אני מרגישה אליהם אהבה בלי תנאי. טוב. זה הזמן להודות שאין לי פואנטה. תודה ל- L.