חיפה היא עיר מוקפת נוף וטבע, וכמעט מכל פינה ניתן לראות משהו יפה. משכונות ההר רואים את נוף הים את מורדות הכרמל וואדיותיו ואת השכונות הסובבות, למזרח את הגליל התחתון ולצפון את הגליל העליון. אך גם מהשכונות המישוריות נשקף נוף מרהיב של הכרמל ושל הים. בניגוד לערי מישור החוף האחרות, בהן הנוף הנשקף מחלון המכונית כולל בתים בלבד, הנוסע בעיר חיפה עשוי לטעות ולחשוב שהוא צופה בתוכנית של נשיונל ג'אוגרפי.  

לעומת כל העושר הטבעי הזה, שבהשאלה מחיי האדם אפשר לומר שלחיפה יש יתרון מולד שנולדה יפהפיה, העיר ענייה יחסית בגנים העומדים לרשות התושבים, ובעיקר באזורים הותיקים בעיר. והנה במרכז הישן של העיר יש גן ענק ויפהפה ובו מזרקה נהדרת, ומצפור המשקיף לנמל, להרי הגליל ולעכו. עד כאן הכל נפלא, אלא שבגן הזה אין כמעט מבקרים. לכן קראתי לו מדבר ירוק.

הגן הוא גן הזכרון/גן העצמאות הנמצא בחזית העיריה.

מבט פנורמי על הגן וסביבתו

הגן מוקף מכל עבריו בבנייני ציבור מרשימים שחלקם חדשים או משופצים וחלקם נטושים. יש כאן גלריה מעניינת מאד של מבנים, החל מבית אלחליל אשר נבנה בסגנון ערבי בשנות השלושים, בנין בית המשפט לעניינים מקומיים לשעבר, ברחוב הדר,הבנוי בסגנון אקלקלטי של תחילת המאה ה- 20, בית העיריה, בנין בית המשפט המחוזי לשעבר ובנין משרד הפנים לשעבר הבנויים בסגנון מנדטורי, בנין לשכת הגיוס בסגנון שנות ה- 60, ובנין מחלקת ההנדסה האולטרה מודרני.

כמה תמונות מהעבר ומהיום

המזרקה כיום

בית העיריה

רח' חסן שוקרי ובית העיריה בשנת 1947

בנין משרד הפנים לשעבר – עבר לבנין המפרש

בנין משרד הפנים לשעבר בשנות ה- 50

בית המשפט המחוזי לשעבר - היום משרד מבקר המדינה

בית המשפט המחוזי לשעבר בתום בנייתו

בית אלחליל (בן המושל הטורקי של חיפה, שימש כתחנת משטרה בתקופת המנדט)

בית המשפט לעניינים מקומיים לשעבר – היום ריק

בנין מחלקת ההנדסה (בעבר בית הספר ביאליק)

בילדותי הגן הזה היה מוקד בילוי מרכזי בהדר. הגן היה מטופח, המזרקה היתה מרשימה, היו בו דשא נרחב, עצים גדולים נותני צל, מתקני שעשועים חדשניים והנוף לנמל ולגליל היה בלתי מופרע.

גן הזכרון בשנות ה- 60

בהנתן המחסור באזורים ירוקים במרכז העיר הגן הזה היה צריך להפוך לאתר בילוי מרכזי לתושבי הדר. לו אני ראש העיר הייתי הופך את הגן הזה, הניצב בחזית בנין העיריה, למוקד נעים של קשר בין הנהלת העיר לתושביה.

מה קורה שם היום?

אין כל זיקה בין מבנה למבנה ובין המבנים לגן, ממש אוסף מבנים אקראי. למרות הפוטנציאל הגלום בריכוז כזה של מבנים גדולים סביב גן רחב, השימושים הנוכחיים והמתוכננים שלהם לא מבשרים על עתיד טוב יותר. בנין משרד הפנים לשעבר ישמש את העיריה, בית המשפט לתעבורה לשעבר (בית אלחליל) עומד למכירה ללא יעוד ספציפי, וכנ"ל בנין בית המשפט לשעבר שניצב מולו בפינת שמריהו לוין. בית המשפט המחוזי לשעבר (אשר שומר באופן מדהים, אך זה נושא לכתבה אחרת) הוא כעת משרדו של מבקר המדינה, ולשכת הגיוס - מכל המקומות, נמצאת דוקא שם. בנין מחלקת ההנדסה של העיריה – בנין מודרני ומעניין – אינו בדיוק משתלב עם שלל המבנים ההסטוריים.

כל השימושים האלו אינם מיצרים תנועת הולכי רגל ומבקרים לאזור, וישאירו את האזור והגן שוממים. מערך התנועה החדש ברחוב חסן שוקרי הופך אותו לעורק תנועה עמוס החוצה את המתחם ומרחיק עוד יותר את הסיכוי להפוך אותו ידידותי לציבור ובעיקר להולכי רגל.

הזנחת האזור הפכה את המתחם כולו ללא מעניין ולא רלוונטי לציבור הרחב. הגן אמנם מתוחזק בצורה יפה מאד אך ניתן לראות בתמונות שאין בו מבקרים. פרט לגן בנימין זהו הגן היחיד הגדול בהדר (גן הטכניון הישן, שהיה הגן הגדול השלישי בהדר, אינו משמש כגן ציבורי וחבל).

מה כדאי לעשות במתחם?

עיריה השואפת להתחבר לתושביה גם באופן רגשי יכולה להפוך מתחם כזה למרכז התרבות העירוני, אליו ירצו אזרחים להגיע ובו יחושו קרבה אל ראש העיר והנהלת העיר, כמיטב חזונו של אבא חושי הצנוע ורחב האופקים. מוסדות ציבור כגון מוזיאונים, ספריה, מרכז מדיה, מרכזי חברה ותרבות, מופעים והקרנות סרטים תחת כיפת השמים, ריקודי עם, מועדוני גימלאים, ארכיון העיר ........ אין לי ספק שהרשימה הזו יכולה להיות ארוכה מאד ולמלא את הבניינים הללו (כולל לשכת הגיוס) בתכנים מושכים ומהנים.

כיום מוסדות התרבות והבידור העירוניים מפוזרים באופן אקראי ברחבי העיר וללא זיקה ביניהם. כמה דוגמאות: מוזיאון חיפה לאומנות, פירמידה, אודיטוריום, התיאטרון העירוני, במה 2, המוזיאון הימי, הספריה העירונית, תזמורת הנוער העירונית, הסינמטק. מובן שאין הכוונה להעביר את התיאטרון או את האודיטוריום למתחם, אך יצירת מרקם תרבותי חברתי שיביא לתנועת תושבים ותיירים יתרום רבות להתפתחות מרכז עירוני ברור, לאיכות החיים בהדר ולקשר שבין העיריה לתושבים. אין לי ספק, שבחשיבה לטווח ארוך, הדר נועדה להיות המרכז העירוני של חיפה וטוב יהיה אם במרכז העירוני יפותח מרכז תרבותי מושך.

אני מקווה שבחשיבה העתידית על תכנון האיזור העיריה תמצא את הדרך להחזיר את הגן לתושבים ואת התושבים אל הגן, ולחבר את כל המתחם בדרך אורגנית שתשרת את הציבור במקום ותמשוך אליו את תושבי העיר.

על ההווי במקום לפני 50 שנה

שני ציטוטים מתוך האתר נוסטלגיה און ליין http://www.nostal.co.il

...גן הזיכרון שכן מול רחבת בניין העירייה, היה המקום אליו נמשכתי באופן מיוחד יותר מכל מקום אחר בשכונה. הן בגלל עיצובו המיוחד של הגינון, הן בגן עצמו והן סביב בניין העירייה, וכן המזרקה שהיתה פועלת באותו גן, ומראה הייחודי משך אותי ועשה עליי רושם חזק ביותר, וכן פינת המשחקים, והמיתקנים לילדים בגן זה משכו אותי יותר מכל מיתקנים בגן אחר בחיפה, ואף פעם לא רציתי לחזור הביתה כאשר ביקרתי באותו גן.

כן משך אותי מיתקן הפנורמה שצפה לעבר נוף נמל חיפה וכאשר נחנו בספסלים במיתקן זה דימיתי לעצמי שזהו אינו אלא - אוטובוס ענק, המרחף מעל חיפה, ונסעתי על כנפי דמיוני לעולמות רחוקים באותו 'אוטובוס'.

גם הרחבה ליד בניין העירייה שימשה מקום מפגש לכל המשפחה - אני אחותי והורי ז"ל, עם סבתי ז"ל, שגרה לא רחוק משם - ברח' שפירא.

דב נרקיס

"...גן הזיכרון היה גולת הכותרת של הבילוי הקייצי שלנו כילדים. היינו יוצאים בשעות אחה"צ, גם בשבת, עם ההורים, מצויידים באוכל, שתיה, וכמובן, פיצוחים, וצועדים לנו בכיף לכיוון בניין העיריה, שנמצא ממול הגן.

לא בכל מקום על הדשא היה ניתן לשבת. וכן, היו פקחים של העיריה במדיהם החומים וכובע מיוחד, אשר שמרו על הסדר. בהמשך הגן, ממש מול "לשכת הגיוס", שכן גם המשחקים של גן הזכרון, כאשר ראויים לציון ה"קרוסלה", בה נהגנו להסתובב שעות ובמהירות רבה ככל האפשר. בנוסף היו "סוסים" שאהבנו לרכוב עליהם ולהרגיש כמו ה"קאובוי" שראינו בסרט שהוקרן בקולנוע "אוריון" ברחוב הרצליה.

לעת ערב, עם רדת החשיכה, היינו אוספים את שמיכת הפיקה שהיתה על הדשא וחוזרים לביתנו, כאשר אנו מבטיחים ל"נפתלי" הפקח שנגיע גם מחר, אז שיתכונן...".

יוסי לילה