| עוד יום בחייה של גיבורת סרטים איטלקים. יש לה סיפורים מהממים על מלאכים אמיצים שמצילים נסיכות מתוקות כמוה. שמחזיקות סיגריה דקיקה וריחנית שהעשן שלה מערפל את העיניים העייפות שלהן. כמה זמן היא חושבת שהיא תוכל למשוך את ההצגה הזאת. לא. באמת. כמה זמן היא חושבת שתוכל להמשיך לעבוד על כולנו. טמבל אחד שהיא אהבה פעם שבר את ליבה לרסיסים ואחרי שנגמרו לה הדמעות היא עטתה את מסיכת התינוקת המושלמת ויצאה לאכזב את העולם. שנדע לנו. תמיד הייתה לבד, אבל עכשיו, לראשונה בחייה, היא מרגישה לבד. וזאת הרגשה מגעילה. לא לחלום. לא לרצות. שנים ככה. לא מרוצה. לא נשברת. לא נושמת. מי אמר שנשים חזקות זה דבר סקסי? גמורה. לא נוסעת לשום ארץ אקזוטית לחפש את עצמה. אין בה עומק. רק פלדה. לא מתפרקת. רק מציירת בטירוף את החיים שלה. את הדחפים שלה. כשהיא נכנסת לים המגעיל של תל אביב, היא מקווה שיבוא גל וישטוף אותה ביחד איתו והיא תוכל להיות בת הים הקטנה אבל הגלים של תל אביב לא מסוגלים לבלוע כלום. רק להסריח. חולמת על גיבורים מהסרטים ואוכלת את העוגה שלה מול הטלוויזיה ברצינות תהומית. מאוסה. בקומה העליונה של מגדל משרדים מפואר היא חתמה על הסכם עם השטן. הוא ניסה לשבור אותה אבל היא הציפה אותו בחום אנושי שהמיס אותו. אחר כך הכול היה יותר פשוט. פעם היה לה איש אחד גיבור סרטים כמוה. שחקן של החיים שאמנם נשאר בצד הבטוח של המחשב שלו, אבל היי, כל אחד ויצר ההישרדות שלו. לא ככה? הוא דאג לא להתאהב ולא לנצח בכלום. היא נורא רצתה שהוא ישכיב אותה על הרצפה ויעשה לה דברים משוגעים וחזקים. היא הייתה מספרת לכל האינטרנט שהוא הכי גיבור בעולם והייתה מפרסמת את התמונה שלו שגם אחרות ואולי גם אחרים יוכלו ליהנות ממנו, מהכוח שלו. כל כך היא הייתה חמה עליו. אבל הוא לא יצא מהצד השני של המחשב ולא החזיק לה את היד. הוא רק הקליד שיש לה ריח מהמם ושהיא יכולה, מצידו, לשכב על הרצפה כמה שהיא רוצה, אם זה מה שעושה לה את זה. ושהוא לא יכול ביחד. שזה מוציא לו את הכוח. מושחת. היא נתנה לו הרצאות שלמות על טבע האדם. מפגינה את בקיאותה וחוכמתה ברזי החיים. הוא התרשם, כמובן. היא ידעה מה הוא צריך. היא חיפשה במהירות בפנקס הפיכסבוק שלה. מתוך שלוש מאות חמישים ושש האייקונים שטענו שהם חברים שלה, היו שם מאתיים חמישים ושבעה יועצים ארגוניים ויועצים עסקיים ויועצים נפשיים ושאר מומחים לענייני חרטטנות. היא נורא קיוותה שמישהו מהם יצליח לצעוק עליו ככה שהאישונים שלו יתרחבו בבהלה והוא סוף סוף יצא מהמסך שלו והיא תוכל להסביר לו שעוד מעט יבוא הגשם וינקה הכושל. היא התרכזה חזק אבל לא מצאה אף אחד שמומחה בהתגברות על פחדים ממה שבאמת. וזה מוזר, כי בדרך כלל היא לא טועה ככה בבחירת החברים שלה.
עוד יום בחייה של גיבורת סרטים איטלקים. יש לה סיפורים מהממים על מלאכים אמיצים שמצילים נסיכות מתוקות כמוה. שמחזיקות סיגריה דקיקה וריחנית שהעשן שלה מערפל את העיניים העייפות שלהן. כמה זמן היא חושבת שהיא תוכל למשוך את ההצגה הזאת. לא. באמת. כמה זמן היא חושבת שתוכל להמשיך לעבוד על כולנו. טמבל אחד שהיא אהבה פעם שבר את ליבה לרסיסים ואחרי שנגמרו לה הדמעות היא עטתה את מסיכת התינוקת המושלמת ויצאה לאכזב את העולם. שנדע לנו. תמיד הייתה לבד, אבל עכשיו, לראשונה בחייה, היא מרגישה לבד. וזאת הרגשה מגעילה. לא לחלום. לא לרצות. שנים ככה. לא מרוצה. לא נשברת. לא נושמת. מי אמר שנשים חזקות זה דבר סקסי? גמורה. לא נוסעת לשום ארץ אקזוטית לחפש את עצמה. אין בה עומק. רק פלדה. לא מתפרקת. רק מציירת בטירוף את החיים שלה. את הדחפים שלה. כשהיא נכנסת לים המגעיל של תל אביב, היא מקווה שיבוא גל וישטוף אותה ביחד איתו והיא תוכל להיות בת הים הקטנה אבל הגלים של תל אביב לא מסוגלים לבלוע כלום. רק להסריח. חולמת על גיבורים מהסרטים ואוכלת את העוגה שלה מול הטלוויזיה ברצינות תהומית. מאוסה. בקומה העליונה של מגדל משרדים מפואר היא חתמה על הסכם עם השטן. הוא ניסה לשבור אותה אבל היא הציפה אותו בחום אנושי שהמיס אותו. אחר כך הכול היה יותר פשוט. פעם היה לה איש אחד גיבור סרטים כמוה. שחקן של החיים שאמנם נשאר בצד הבטוח של המחשב שלו, אבל היי, כל אחד ויצר ההישרדות שלו. לא ככה? הוא דאג לא להתאהב ולא לנצח בכלום. היא נורא רצתה שהוא ישכיב אותה על הרצפה ויעשה לה דברים משוגעים וחזקים. היא הייתה מספרת לכל האינטרנט שהוא הכי גיבור בעולם והייתה מפרסמת את התמונה שלו שגם אחרות ואולי גם אחרים יוכלו ליהנות ממנו, מהכוח שלו. כל כך היא הייתה חמה עליו. אבל הוא לא יצא מהצד השני של המחשב ולא החזיק לה את היד. הוא רק הקליד שיש לה ריח מהמם ושהיא יכולה, מצידו, לשכב על הרצפה כמה שהיא רוצה, אם זה מה שעושה לה את זה. ושהוא לא יכול ביחד. שזה מוציא לו את הכוח. מושחת. היא נתנה לו הרצאות שלמות על טבע האדם. מפגינה את בקיאותה וחוכמתה ברזי החיים. הוא התרשם, כמובן. היא ידעה מה הוא צריך. היא חיפשה במהירות בפנקס הפיכסבוק שלה. מתוך שלוש מאות חמישים ושש האייקונים שטענו שהם חברים שלה, היו שם מאתיים חמישים ושבעה יועצים ארגוניים ויועצים עסקיים ויועצים נפשיים ושאר מומחים לענייני חרטטנות. היא נורא קיוותה שמישהו מהם יצליח לצעוק עליו ככה שהאישונים שלו יתרחבו בבהלה והוא סוף סוף יצא מהמסך שלו והיא תוכל להסביר לו שעוד מעט יבוא הגשם וינקה הכול. היא התרכזה חזק אבל לא מצאה אף אחד שמומחה בהתגברות על פחדים ממה שבאמת. וזה מוזר, כי בדרך כלל היא לא טועה ככה בבחירת החברים שלה. |
תגובות (18)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
וואו....
אין הרבה נשים חזקות באמת.
יש הרבה נשים שעושות קולות של נשים חזקות
פחדנים?! לא בבית ספרנו!
עוד מעט יבוא הגשם וינקה הכל
:)
אני בעד דמויות וירטואליות שמשתלטות על הדמויות המציאותיות שהמציאו אותן
יש יותר קואצ'חארטים בעולם מאשר חורים בגבינה שזה שהזיזו לו
החוכמה היא לחצות את הקו המפחיד, אם האלטרנטיבה יותר מפחידה.
אותי יותר מפחידים חיים וירטואלים.
וכן. גם אני מבינה אותו.
מאחורי המסך יש אישיות בתוך המסך ההמצאה הגדולה ביותר של אותה אישיות... לפעמים כל כך מאמינים במה שיוצרים שלא רוצים לחזור לאותה אישיות ממשית ...
אני בעד המציאות :)))))
לגמריא לא רע
בעתיד כבר לא נדע להבחין ביניהם.
אני קצת מבינה אותו, את המושחת.
מכל דבר אפשר להכין דיאגרמה מצחיקה
את טוענת שהחיים שלי וירטואלים?
את צודקת, כמובן
מעולה אחת!
כרגיל פוגעת , בדרכך, בול בקישקעס