תפילה – סיפור קצר מאת ערן רוטמן

 1.

עמדתי על מקפצה מספר 3 , חיכיתי להזנקה והחלטתי שאני את התחרות הזו עומד לנצח גם אם אני צריך למות בשביל זה . אפילו שאני הכי קטן ואף פעם ילד מכיתה ד' לא ניצח בתחרות הצלילה .

הסתכלתי הצידה וראיתי את אורן מכיתה ה' במסלול לידי מתכופף לקפיצה .אורן הוא ממש גדול ואפילו יש לו כבר שפם וקול עבה ומירי הבלונדינית שאומרים שהיא הדוגמנית של בה”ס היא חברה שלו .

אורן הוא השחיין הכי מהיר בבה"ס והוא משיג את כולם בקלי קלות ובגלל זה הוא גם קצת שחצן ושויצר .

אבא אמר לי שאם מתכננים מראש אפשר למצוא פתרונות למצבים אבודים ובגלל שהמחנכת עמליה כל הזמן מוציאה אותי החוצה מהשיעור אפילו שאני לא מפריע בכלל הלכתי לספריה וחיפשתי כל מיני ספרים על צלילה ואז מצאתי שיטה לנצח את אורן .

בספר אחד היה כתוב שבצלילה מה שחשוב זה שהגוף לא יקח הרבה חמצן ולכן אם עושים תנועות ארוכות וחזקות מתקדמים יותר לאט אבל מגיעים יותר רחוק .

וחוץ מזה מה שחשוב בצלילה זה להיות רגוע ולא לוותר, אפילו שהגוף אומר לך שהוא ממש צריך אויר .

בגלל שידעתי על התחרות מספיק זמן מראש כל יום הלכתי לבריכה והתאמנתי על השיטה הסודית שלי .

אין סיכוי שאני אוותר . לא כשהעינים הכי יפות בעולם מסתכלות עלי .

למות או לקבל מדליה . זה גם כמו הסיסמא של החלוצים שבנו את המדינה , למות או לכבוש את ההר .

אילנית תראה אותי מחר מקבל מדליה במסדר בוקר לפני כל בה"ס ואז היא תדע שאני גם טוב בספורט ולא רק קורא ספרים כל הזמן .

אפריים המנהל צועק פתאום : “למקומות היכון צא "וכל המתחרים קופצים ראש למים. אני מסתכל שוב פעם על אילנית בשביל לקבל כח , לוקח נשימה עמוקה וקופץ אחריהם .

תנועות ארוכות אני נזכר .

כל המתחרים האחרים הרבה לפני ואפילו שיש לי משקפת אני לא מצליח לראות עד איפה הם הגיעו בצלילה .

בחצי בריכה , הגוף אומר שהוא רוצה אויר אבל אני לא מקשיב לו בכלל . למות או מדליה למות או מדליה . תנועות ארוכות וחזקות . תישאר רגוע . אילנית , אילנית , אילנית .....

כשאני מתקרב לקיר השני הראש כבר ממש כואב ואין לי בכלל אויר . עוד שני מטר לקיר , עוד מטר , חצי מטר – נוגע בקיר מסתובב ודוחף לצד שני .

אף פעם לא צללתי יותר מבריכה שלמה שזה 25 מטר וגם השיא שלי . אבל גם אף פעם לא עשיתי תחרות עם אורן מכיתה ה' כשאילנית וכל הבה"ס מסתכלים .

אני לא זוכר איך נגמרה התחרות אבל אלוני שהוא החבר הכי טוב שלי סיפר שאיבדתי את ההכרה מתחת למים . כששמוליק המציל הוציא אותי מהמים השפתיים שלי היו כחולות. כשהתעוררתי רק רציתי לדעת אם ניצחתי . אלוני אומר שצללתי יותר מבריכה וחצי שזה לפחות שלושים ושבע וחצי מטר וזה שיא של בה"ס של כל הזמנים .

ריחפתי הביתה . יכולתי לראות לפרטי פרטים איך קוראים לי מחר לבמה ואומרים שאני שיאן הצלילה של בה"ס ואפריים נותן לי מדליה לפני אילנית וכל הבה"ס .אז כולם ידעו שאני טוב גם בספורט . לא סתם טוב – שיאן של כל הזמנים כמו מרק ספיץ .

למחרת, כשהגעתי לבה"ס ברבע לשמונה אלוני חיכה לי בשער עם פנים מודאגות .

תשמע יש בעיה הוא אומר . עידו הסתובב ליד חדר מורים והוא שמע את עמליה פרצוף נובל מדברת עם אפריים שלא יכול להיות שילד חוצפן כמוך יקבל מדליה והיא ניסתה לשכנע אותו לא לתת לך מדליה .

"ואפריים הסכים" ?

"לא יודע - עידו לא שמע את סוף השיחה "

"אני לא מאמין" הלב שלי דפק במהירות "אני לא מאמין שאפריים יסכים לעשות דבר כזה " .

האמת היא שאני בכלל לא חוצפן וגם אף פעם לא מפריע ואפילו הציונים שלי במבחנים בסדר גמור אבל עמליה אף פעם לא אהבה אותי .

“תקשיבו לי עם העיניים " היא צועקת כל הזמן "אני רוצה לראות עיניים" . אבל אני לא מסכים כי אני מקשיב הרבה יותר טוב דווקא כשאני משרבט משהו (משרבט זה כמו לצייר אבל בלי לחשוב).

היא גם נורא מקומטת וכועסת שלא כיף להסתכל עליה ובגלל זה כולם קוראים לה עמליה פרצוף נובל.

זה שאני מוציא ציונים טובים עוד יותר מעצבן אותה . במבחן בתנך היא סתם הורידה לי 20 נקודות ורק כשאבא התערב והתלונן לאפריים היא החזירה את הציון . מאז היא מוצאת כל סיבה הכי קטנה להעיף אותי מהשיעור.

אבל לי בכלל לא איכפת כי אני מעדיף להיות עם אלימלך זורקין בספריה מאשר עם הזונה הזקנה בכיתה .

ורק שתדעו שעד היום אף פעם לא קראתי לה זונה אפילו שהיא כזו מהיום שהיא נולדה .

תמיד דיברתי אליה בכבוד .

במסדר ראיתי שאילנית נעמדה ראשונה והתפללתי לאלוהים שישכנע את אפריים לא לקחת לי את המדליה ,אבל אלוהים היה עסוק .

חילקו מדליות לזוכים בחזה , בחתירה , בשחיית גב , אפילו בכדור-עף מים אבל לא בצלילה .

כאילו לא נשבר אתמול שיא של בה"ס ע”י תלמיד שהוא בקושי בכיתה ד'.

הייתי צריך את כל כח הרצון שלי שאלוני ואני קוראים לו כח פיל כדי לעצור את הדמעות . זה היה אפילו יותר קשה מלצלול שלושים ושבע וחצי מטר בלי אויר .

כשהתחיל השיעור הצבעתי , ורק כשקיבלתי את רשות הדיבור שאלתי את המחנכת עמליה למה לא קיבלתי מדליה .

זו הפעם הראשונה בחיים שלי שראיתי את הפרצוף הנובל שלה מחייך

"לא קיבלת מדליה כי אתה לא תלמיד ולא שחיין אתה ספרן. ספרן זה מי שמבלה בספריה במקום להיות בשיעור "

"אבל אני בספריה רק בגלל שאת מוציאה אותי בלי סיבה " אני מנסה

ואז אני רואה שהחיוך שלה גדל והיא נראית יותר רעה ומכוערת מהמכשפה בשלגיה .

"אם היית בשעורי תורה היית יודע מה זה סופר סת"ם . זה מה שאתה תהיה כל החיים שלך – סופר סתם אבל בלי מרכאות " כל הכיתה צוחקת מהדיבורים שלה.

גם אילנית .

אני רוצה להגיד לה שאני יודע מה זה סופר סת"ם ושסבא לקח אותי לראות איך כותבים ספרי תורה בירושליים אבל היא ממשיכה .

"סופר סתם , סתם סופר ,סתם , סתם . ואני רוצה להזכיר לך שבמדינה שלנו לסופרים אין מה לאכול "

כולם צוחקים

אני לא יודע למה היא כל כך שונאת אותי ולמה כולם כל כך צוחקים .

"הלוואי שידרוס אותך אוטו זבל " אני אומר והדמעות יורדות מעצמן "שיקח את הגויה המכוערת שלך ישר למזבלה בחיריה כדי שלא יצטרכו ללכלך אמבולנס "

השעו אותי מהלימודים לשבוע

אבא אומר שמגיע לי כי התחצפתי .

שבוע ימים בבית התפללתי שהזונה תמות .דיברתי עם אלוהים וממש ביקשתי את עזרתו . וגם אמרתי לו שזו פעם ראשונה שאני מבקש משהו ממש ממש חשוב אז בבקשה שישלח אוטו זבל לכמה דקות .

המילים שהיא אמרה : “סופר סתם , סתם סופר , לסופרים אין מה לאכול " לא יצאו לי מהראש. והצחוק של אילנית .

מה מצחיק בזה בכלל ?

בגלל שלא היה לי מה לעשות כי כמה כבר אפשר לראות שידורים חוזרים בטלויזיה הלימודית , ואת כל הספרים שלי כבר קראתי , התחלתי לקרוא ספרים מהספריה של אבא .

בהתחלה זה קשה להתרגל לאותיות הקטנות אבל אח"כ זה היה ממש בסדר והבנתי כמעט הכל . אני  מספיק לגמור שני ספרים דקים ביום או ספר אחד אחד עבה .

קראתי גם הרבה בתנ"ך כי אלוני אומר שאם קוראים בתנ"ך זה מחזק את התפילה ואז יש יותר סיכוי שאלוהים ישלח אוטו זבל .

וגם קראתי את הספר סקס שאמא החביאה בארון שלה אבל אני לא ממש רוצה לספר מה למדתי ממנו .

שבוע ימים בבית קראתי והתפללתי קראתי והתפללתי .

זה לא עזר .

עמליה פרצוף נובל המשיכה להיות מחנכת שלי בכיתה ד' וגם בכיתה ה' מה שאומר שביליתי הרבה שעות בספריה, ומה שאומר גם שגיורא - הבן שלה - היה מקבל ממני מכות מכל הלב בכל פעם שרק ראיתי אותו .

2

שיחת הטלפון תפסה אותי בג'קוזי העגול של הסויטה היפנית במלון היאט באיסטנבול .

"הם קנו את התסריט " אני שומע את קולו הצוהל של אלוני "שיחקנו אותה "

"הם חתמו על החוזה " אני נזהר " אתה יודע שאת הכסף סופרים במדרגות "

"כמה שאתה פרנואיד " הוא צוחק "תרגע , קיבלתי עכשיו חוזה חתום בפקס "

"הם ישלמו ? “

"הם ישלמו כמו ילדים טובים .יאללה תפרגן לעצמך קצת , תתקשר לשירות חדרים תזמין שלוש נערות ליווי ושני בקבוקי שמפניה , ותחגוג  , מגיע לך . וחוץ מזה יש לי משהו לספר לך " הוא נשמע מסתורי

יש לך ידיעות אחרונות ?

"אני בטורקיה " אני מזכיר לו "וחוץ מזה אתה יודע שאני לא קורא עיתונים

"אני שולח לך לינק במייל"

"אני באמבטיה עכשיו "

“קרא את הכתבה ודבר איתי"

יצאתי מהג'קוזי , עשיתי אספרסו קטן ופתחתי את המחשב

הסתכלתי בכתבה של ידיעות שם דובר על קשישה שנדרסה למוות בחניית ביתה ע"י בנה .

המשטרה חוקרת .

הסתכלתי על תמונת המנוחה ולמרות השנים הרבות שחלפו יכולתי לזהות את המרירות .

עדיין יכולתי לשמוע את קולה המלגלג "סופר סתם , סתם ,סתם"

ועדיין יכולתי להזכר בעיניים של אילנית ובריח הכלור של הבריכה .